רב נחמן בר יצחק הינו מגדולי אמוראי בבל בדור הרביעי-חמישי. למד תורה יחד עם רב פפא אצל רבא, והיה רבו של רב אשי. מסופר בגמרא (שבת דף קנו ע"ב) שחוזים בכוכבים אמרו לאמו של רב נחמן בר יצחק שבנה יהיה גנב, לא עזבה אותו גלוי ראש, ואמרה לו לבקש רחמים שיהיה ירא שמים. יום אחד ישב ולמד ונפלה הגלימה מעל ראשו, נשא עיניו וראה עץ דקל, תקפו יצרו ואכל מהפירות. אמנם תפילות אמו ותפילותיו התקיימו, והוא זכה להיקרא בתואר 'חסיד שבבבל' (מגילה דף כח ע"ב, וברש"י שם.), וגם העיד על עצמו שהוא ירא חטא (סוטה דף מט ע"ב, וברש"י למגילה כח ע"ב כתב שהכוונה כאן לרב נחמן בר יצחק).
רב נחמן בר יצחק תיאר את דרכו בלימוד ובידיעת התורה (פסחים דף קח ע"ב): "אנא לא חכימאה אנא ולא חוזאה אנא ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מורין בבי מדרשא כוותי" (פירוש, איני אומר הלכה מחכמה או נבואה, אלא כך שמעתי בישיבה וסידרתי השמועות לפני רבותי). ואכן רב נחמן בר יצחק היה עושה סימנים להלכות ששמע ולשם אומרם, וכן דייק מאוד בנוסח המקרא והמשנה. רב נחמן בר יצחק כיהן בישיבתו של רבא כראש כלה (מפרש את השיעור לתלמידים אחרי שהרב סיים), ועמד אחריו ארבע שנים בראש ישיבת פומבדיתא (4116-4112). מאמרותיו (נדה דף כב ע"ב. גיטין דף נז ע"ב): "כל הכועס, בידוע שעונותיו מרובין מזכויותיו". "כי עליך הורגנו כל היום, אלו תלמידי חכמים שממיתין עצמן על דברי תורה".
(כתב: הרב אוריאל לוי)