רבותיו: רבי יוחנן היה גדול אמוראי ארץ ישראל בדור השני. בצעירותו למד תורה אצל רבי יהודה הנשיא, אשר קרא עליו את הפסוק "בטרם אצורך בבטן ידעתיך" (יומא דף פב ע"ב), ואחר כך למד תורה אצל תלמידי רבי, ובפרט אצל רבי אושעיא, רבי ינאי ורבי חנינא.
תולדות חייו: רבי יוחנן נולד בציפורי שבגליל. היה מרובה ביסורים ובשכול, כשעברתו אמו - מת אביו, כשילדתהו - מתה אמו, וגדל בבית סבו. היו לו בנים ובנות, אך עשרת בניו מתו בחייו, והיה רבי יוחנן נוטל עצם קטנה שנותרה מבנו הקטן, ומנחם בה אחרים (ברכות דף ה ע"ב). רבי יוחנן התברך ביופי נדיר ובעושר ונכסים, אך מכר את כל נכסיו כדי לעסוק בתורה (שמות רבה פרשה מז, ה: "מעשה ברבי יוחנן שהיה עולה מטבריה לציפורי, היה רבי חייא תלמידו אצלו, והיה רבי יוחנן רואה כרם, אמר לרבי חייא:  אין אתה רואה כרם זה שהיה שלי ומכרתי אותו בכך וכך. אותה שעה בכה רבי חייא בר אבא ואמר לו: לא הנחת לעת זקנותך כלום. אמר לו: וכי קלה היא בעיניך שמכרתי דבר שנברא בששה ימים וקניתי דבר שניתן לארבעים יום"), עד שהעני וחי חיי דוחק. התברך בכח גופני גדול, אך חלה הרבה בחוליים שונים.
רבי יוחנן עמד בראש בית מדרש בציפורי לצד רבי חנינא רבו, אחר כך יסד את ישיבת טבריה ועמד בראשה במשך ששים שנה 4039-3979. לאחר זמן עברה לשם גם הסנהדרין. רבי יוחנן נחשב כגדול האמוראים בדורו, והלכה כמותו גם במחלוקות נגד רב ושמואל - גדולי אמוראי בבל בדור הראשון. רבי יוחנן היה רבם של כל אמוראי ארץ ישראל בדור השלישי, ובכללם: גיסו ריש לקיש, רבי אלעזר בן פדת, רבי אמי ורבי אסי, רבי אבהו ורבי זירא. רבי יוחנן ערך את היסודות של התלמוד הירושלמי, ודבריו תופסים מקום מרכזי גם בתלמוד הבבלי.
במות ריש לקיש חברו לתורה, הצטער רבי יוחנן על התמעטות התורה עד שנטרפה דעתו, ובקשו עליו חכמים רחמים ומת (בבא מציעא דף פד ע"א. בקובץ שעורים מבאר שלא בקשו רחמים שיבריא, כיון שידעו שכשיראה שריש לקיש מת ונחלש אצלו כח לימוד התורה יחלה שוב. והרב שמואלביץ זצ"ל כתב בספרו 'שיחות מוסר', שאף שרבי יוחנן גדול היה כוחו שמתו עשרת בניו וניחם אחרים, משנחלש כח התורה נטרפה דעתו). תלמידו רבי אלעזר בן פדת מילא את מקומו בראשות הישיבה, ומשנפטר אף הוא - באותה שנה - התמנה תחתיו רבי אמי לראשות הישיבה.
(כתב: הרב אוריאל לוי)