כנראה היה מר עוקבא ראש הגולה בבבל בזמנם של רב ושמואל (ובדרך כלל נוסף תואר הכבוד "מר" לראשי הגולה ולחכמים מבני משפחתם). בהיותו ראש הגולה וצאצא ישיר לבית דוד היתה למר עוקבא סמכות מרובה לדון דיני ממונות, הן מכוח ירושת הגדוּלה של בית דוד והן מכוח המינוי הרשמי של מלכי פרס. ואכן, במובן הזה היו גם החכמים הגדולים בבבל רואים עצמם כפופים למרוּתוֹ של ראש הגולה, ומר עוקבא ובית דינו (שמקומו הקבוע היה אז בעיירה כפרי ליד סורא) היו בית דין חשוב ביותר.
מר עוקבא היה גדול בתורה, ומכמה וכמה מקורות רואים שראה את עצמו כתלמיד מובהק של שמואל, ואכן הוא מביא בשמו דברי תורה רבים. וכן נראה כי היתה ביניהם ידידות אישית, ושמואל היה גם יועצו הרפואי של מר עוקבא. נוסף לגדולתו בתורה היה מר עוקבא בעל מידות תרומיות, והרבה מסופר על דרכו במתן צדקה לעניים, שהיתה לא רק עצומה בהיקפה אלא נעשתה בצינעה, כדי שלא לפגוע בכבודם של העניים. מתוך צניעותו נמנע גם מלהשתמש בסמכותו המדינית כדי להלחם באנשים שניסו להזיק לו.
כנראה האריך ימים עד אחר פטירתו של שמואל, ומצאנו כי כמה מחכמי הדור הבא מביאים דברי הלכה בשמו.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)