טבילה במי מעיין - מים נובעים מן הארץ, הנצרכת לטהרת הזב מטומאתו.
שונה הזב מכל הטמאים לעניין הטהרה מטומאתו, שצריך טבילה במעיין הנובע, לפי שנאמר בו (ויקרא ט"ו, י"ג): "וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו, ורחץ בשרו במים חיים וטהר"; ומכאן שאין לזב טהרה אלא במעיין. אבל הזבה ושאר הטמאים טובלים אף ב"מקווה" (ע"ע), שכן לא נאמרה בהם אלא רחיצה ב"מים" בלבד.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)