|
ביאת מקדש דיני ביאת מקדש הם מצוות מן התורה ותקנות מדברי חכמים, הבאות להסדיר כניסה בקדושה וטהרה למקדש, וסדרי עבודה המוסיפים כבוד למקום. מצינו בתורה מצוות ואיסורים, באשר לכניסת אדם מישראל למקדש, זאת, באשר לכהנים לויים וישראלים. יש מן האיסורים שיסודם בקדושת המקום וכבודו, כגון, האזהרה ביחס לכניסת אהרן הכהן לקדש הקדשים, ככתוב: 'ואל יבוא בכל עת אל הקודש'[1]. חכמים למדו מכאן, שכהן גדול, וכך שאר הכהנים, אינם רשאים להכנס שלא לצורך לא להיכל, ולא לקודש הקדשים[2]. יש איסורים שמקורם במצבו של האדם, שאינו במעלה הראויה לכניסה למקדש, כגון, אדם טמא, כמובא באשה יולדת: 'ואל המקדש לא תבוא עד מלאת ימי טהרה'[3]. כך גם בעל מום וקרוע בגדים וכד', שהתורה הגבילה את כניסתם לחצרות הקודש[4]. קיימות עבודות במקדש שיש לעשותן דרך כבוד, כגון בבגדים כהלכתם וללא חציצה וכד', והעובד עבודה שלא כהלכתה פוסל את העבודה[5]. כן יש איסורי כניסה לתחומי המקדש שחיובם מלקות[6]. כמו כן, מצינו מיגבלות ואיסורי כניסה לעזרות המקדש מדברי חכמים, שהעובר עליהם מתחייב מכת מרדות. הלכות איסורי הכניסה למקדש, ועבודה שלא כהלכתה כונסו על ידי הרמב"ם ב'הלכות ביאת מקדש'. איסורי תורה שחיובם כרתהנכנס לעזרה-המקודשת כשהוא טמא חייב כרת[7], שנאמר: 'את משכן ה' טימא ונכרתה הנפש ההיא מישראל'[8]. מיתה בידי שמיםכמה מאיסורי תורה הנוגעים לביאת מקדש, דינם מיתה בידי שמים, כגון: כהן שנכנס לקדש הקדשים שלא לצורך עבודה, כהן שיצא מן המקדש בשעת עבודה, לוי שעבד בעבודת הכהנים, זר ששימש במקדש, קרוע בגדים ששימש במקדש, וכן המשמש במקדש ללא קידוש ידיים ורגליים[9]. איסורי תורה שחיובם מלקותאיסורים הנוגעים לכבוד המקום ויראתו, כגון: כהן שנכנס בין-האולם-ולמזבח כשהוא שתוי, וכשהוא קרוע-בגדים, או פרוע-ראש[10]. כמו כן הנכנס לקודש שלא לצורך עבודה[11]. (הנכנס לתקן דבר במקדש או להוציא את הטומאה, הדבר נחשב דרך עבודה ומותר[12]). איסורי כניסה נוספים שנאמרו בתורה בענין זה: טמא שנכנס להר-הבית[13], כהן בעל-מום הנכנס בין האולם ולמזבח[14] ועוד. באשר לאיסורים שחייבים עליהם מלקות בעבודה הנעשית שלא כהלכה, ניתן למנות ארבעה איסורים: כהן העובד במקדש כשהוא שיכור[15]. כהן בעל מום שעבד עבודה[16]. כהן בעל מום עובר שעבד עבודה[17]. ערל שעבד במקדש[18]. איסורי ביאה מכוח תקנת חכמים שעונשם מכת מרדות[19]:טמא-מת או טבול-יום שנכנסו לעזרת-נשים, וכן מחוסר-כיפורים שנכנס לעזרת-ישראל[20], חייבים מכת מרדות. כך גם ראשון לטומאה שנכנס למקדש[21] וכן טמא שהכניס ידו למקדש, וכך אב טומאה מדרבנן שנכנס למקדש[22]. זה גם דינו של טמא הנכנס למקדש שלא כדרך הכניסה הרגילה, אלא דרך הגגות[23]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
