כל מה שבגופו של המת טמא ומטמא, חוץ משיניו, שערו וצפורניו, לאחר שפרשו ממנו.
בגמרא (נידה נה, א) מבואר, שלמדים זאת ממה שנאמר (במדבר יט, טז): "או בעצם אדם", ודורשים: מה עצם שנברא עמו ואין גזעו מחליף, אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף, יצאו השיניים שלא נבראו עמו, יצאו שיער וצפורן, שאף על פי שנבראו עמו, גזען מחליף, כלומר, שאם ניטלו יש להם תחליף, שאחרים צומחים במקומם.
ברם, בשעה שמחוברים הם למת, הנוגע בהם כאילו נגע במת עצמו, וכן המאהיל עליהם כאילו מאהיל על גוף המת*, שהם "יד" לטומאת המת.
----------
* כגון, מת שהיה מחוץ לבית, ושערו בתוך הבית, כל מה שבבית טמא, לפי שהבית מאהיל על השיער המחובר למת, והרי זה כאילו מאהיל על המת עצמו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)