חפירה מלאה עצמות של מתים.
החורש "מלטימיא", אינו עושה את מקום החרישה לבית הפרס - שדה שיש בה ספק טומאת מת (ראה "בית הפרס") - שלא גזרו חכמים טומאת בית הפרס אלא בקבר שנחרש, שהוא דבר מצוי, כלומר, שמצוי הוא שהחורש בשדה סבור לחרוש סמוך לקבר, והלכה המחרשה על גבי הקבר, אבל החורש "מלטימיא", הואיל ואין זה מצוי שיהא אדם חורש על חפירה מלאה עצמות מתים, לא גזרו בה חכמים טומאת בית הפרס.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)