עשרה פסוקים מן התנ"ך שמוזכר בהם ענין מלכות ה' בעולם, עשרה פסוקים שמוזכר בהם ענין זכרון ה', ועשרה פסוקים שמוזכר בהם שופר(1), הנאמרים בתפילת מוסף של ראש השנה(2) ושל יום הכיפורים - בשנת היובל, כאשר בכל אחת מהן (מלכויות, זכרונות או שופרות) אומרים תחילה שלשה פסוקים מן התורה, ואחר כך שלשה פסוקים מן הכתובים(3), ואחר כך שלשה פסוקים מן הנביאים, ובאחרונה אומרים פסוק עשירי מן התורה.
----------
(1) בבבלי (ר"ה לב, א) מבואר, שמספר זה הוא כנגד עשרה הילולים שאמר דוד במזמור "הללויה הללו אל בקדשו" - המזמור האחרון שבתהלים, שבו נאמר גם "הללוהו בתקע שופר"; או כנגד עשרת הדברות, שנאמר בהם (שמות יט, יט): "ויהי קול השופר הולך וחזק מאוד, משה ידבר והאלהים יעננו בקול"; או כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שכן העולם נברא בראש השנה (רש"י שם ד"ה עשרה). בירושלמי מובא טעם אחר על כל אחת ואחת: עשר מלכויות כנגד עשרה הילולים שאמר דוד (כנ"ל); עשרה זכרונות כנגד עשרה וידויים שאמר ישעיה (א, טז - יז): "רחצו הזכו..."; עשרה שופרות כנגד שבעה כבשים ופר ואיל ושעיר של קרבן המוסף.
(2) נאמר בתורה (ויקרא כג, כד): "בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", ודרשו: "זכרון" אלו זכרונות, "תרועה" אלו שופרות, ונאמר (במדבר י, י): "והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם", מה תלמוד לומר: "אני ה' אלהיכם"? בא הכתוב ללמד שעל כל מקום שיש שם זכרונות, שיהיו מלכויות עמהם.
בברייתא בגמרא (ר"ה לב, א) מובא: "אמר הקדוש ברוך הוא: אמרו לפני בראש השנה מלכויות זכרונות ושופרות; מלכויות - כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות - כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה, ובמה? בשופר". וכן מובא בספרי: "מה ראו חכמים לומר מלכויות תחילה, ואחר כך זכרונות ושופרות? אלא המליכהו עליך תחילה ואחר כך בקש מלפניו רחמים כדי שתיזכר לו, ובמה? בשופר".
(3) שכן, תהלים משלי ואיוב קדמו לנביאים (תוס' ר"ה ל"ב, א ד"ה מתחיל).
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)