מתנות כהונה הן עשרים וארבע מתנות שנצטוו ישראל לתת לכהנים: מן הקרבנות, מן החי והצומח, ומן ההקדש.

נאמר בתורה:

"וידבר ה' אל אהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי, לכל קדשי בני ישראל לך נתתים למשחה ולבניך לחוק עולם"

— במדבר, י"ח, ח'

מפרשה זו ומפרשות אחרות למדו חז"ל, שעשרים וארבע מתנות כהונה ניתנו לכהנים. על מתנות אלו נכרתה ברית לאהרן ולבניו, שיקבלו אותן מישראל לעולם^[1], שנאמר: "כל תרומת הקדשים... ברית מלח עולם היא לפני ה' לך ולזרעך אתך"^[2].

חלוקת מתנות הכהונה

עשרים וארבע מתנות הכהונה מתחלקות לחמישה סוגים, זאת, בהתאם למקומות האכילה והזכייה^[3].

א. מתנות הנאכלות במקדש לפנים מחומת העזרה.

ב. מתנות הנאכלות בתחומי ירושלים.

ג. מתנות שזוכים בהם בתחום ארץ ישראל בלבד.

ד. מתנות הניתנות גם בחוץ לארץ.

ה. מתנה אחת שזוכים במהלך העבודה במקדש.

שמונה מתנות הנאכלות בעזרה

א. בשר חטאת נאכל לכהנים - בין חטאת יחיד בין חטאת ציבור, וכן חטאת העוף[4][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה5-4 [4]].

ב. בשר אשם אף הוא נאכל לכהנים - בין אשם ודאי ובין אשם תלוי[5][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה6-5 [5]].

ג. זבחי שלמי ציבור, הם שני הכבשים שמקריבים בחג השבועות עם שתי הלחם[6][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה7-6 [6]].

ד. מותר העומר, שיירי המנחה שנותרו לאחר הקרבת הקומץ נאכלים^[7].

ה. שיירי מנחות שמביא אדם מישראל, בין מנחת נדבה ובין מנחת חוטא[8][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה9-8 [8]].

ו. שתי הלחם הקרבים בחג השבועות^[9]

ז. לחם הפנים הנאכל לכהנים בשבת^[10].

ח. לוג שמן של מצורע[11][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה12-11 [11]].

חמש מתנות הנאכלות בתחומי ירושלים

א. חזה ושוק של שלמים[12][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה13-12 [12]].

ב. הבשר והלחם המורם מקרבן תודה - ארבע ככרות לחם המונפים עם החזה והשוק^[13].

ג. המורם מאיל נזיר - שתי ככרות לחם וזרוע בשלה המונפים עם החזה והשוק^[14].

ד. בכור בהמה טהורה[15][./מתנות_כהונה#cite_note-הערה16-15 [15]].

ה. ביכורים, אף הם נאכלים בקדושה בתחומי ירושלים^[16].

חמש מתנות ניתנות בתחומי ארץ ישראל

א. תרומה גדולה^[17] - מתנה הניתנת לכהן מגידולי הקרקע.

ב. תרומת מעשר^[18] - ניתנת לכהן מן המעשר שקיבל הלוי.

ג. חלה^[19] - כאשר אופים מאפה מאחד ממיני הדגן, יש להפריש לכהן חלה למאכלו ולמאכל בני ביתו.

ד. ראשית הגז^[20] - חלק מצמר הכבשים שגוזזים.

ה. שדה אחוזה - נחלת אבות שהקדישו אותה בעליה למקדש, ולא קנו אותה חזרה עד היובל^[21].

חמש מתנות כהונה הנוהגות בכל מקום

א. זרוע לחיים וקיבה ניתנים לכהנים מכל בהמה הנשחטת לאכילה, בין בארץ ובין בחוץ לארץ^[22].

ב. פדיון הבן^[23].

ג. פטר חמור^[24].

ד. גזל הגר. כלומר אדם שגזל סכום כל שהוא מן הגר בחייו, ומת הגר ואין לו יורשים, והגזלן רוצה להשיב את הגזלה, אזי משלם את הגזלה לכהנים^[25].

ה. חרם. והוא - האומר על אחד מנכסיו: 'הרי זה חרם'! הנכס מוקדש לכהנים ואין אפשרות לפדות אותו^[26].

מתנה מהמקדש

מתנה הניתנת במקדש ואינה לאכילה, היא - עורות העולה, וכן שאר עורות קדשי קדשים^[27].

קדושת המתנות

עשרים וארבע המתנות יש בהן דרגות קדושה שונות:

שמונה המתנות שבמקדש הן בגדר 'קדשי קדשים', ואינן נאכלות אלא לכהנים הזכרים במקדש^[28]. החמש שבירושלים הן בגדר 'קדשים קלים', ונאכלות לכהנים - בין זכרים ובין נקבות^[29]. מתנות אלו ניתנות רק לכהנים הזכרים שבאותו משמר^[30]. התרומה, תרומת מעשר והחלה - קודש^[31]. לא כן הזרוע הלחיים והקיבה וכן ראשית הגז, שהן חול^[32]. אלו ואלו ניתנים בין לזכרים ובין לנקבות^[33]. שדה אחוזה, גזל הגר, החרמים ועורות הקדשים - חול, וזוכים בהם כהני המשמר המשרתים באותו זמן במקדש^[34]. פדיון הבן ופטר חמור – חול, וזוכים בו זכרי הכהנים^[35].

כהן שאינו מודה במתנות

כל כהן שאינו מודה בכהונה, או במתנות כהונה - ואפילו באחת מהן, אין לו חלק בכהנים ואין נותנים לו מתנות כלל^[36]. יש מפרשים שהכוונה היא שיש בו דברי מינות, שאומר בלבו, שאלו דברי הבל ולא ציוה הקב"ה, אלא משה בדה מלבו^[37]. ויש מפרשים, שהאומר כן הרי הוא בגדר אפיקורס, ובוודאי שאין לו חלק בכהונה^[38], ומה שמובא בהלכה, שאין נותנים לו מתנות כהונה, הכוונה היא, שהאדם הוא בגדר מאמין, אלא שאומר שאין המתנות חובה אלא רשות^[39]. ויש מפרשים שהמושג 'אינו מודה בכהונה' פירושו, שאינו מקבל עליו לעסוק במצוות הכהונה ובשמירת דיני הכהונה^[40].

ברכה על אכילת המתנות

כל האוכל מתנה שיש בה קדושה, כגון קרבנות או חלה וביכורים, שהם אסורים לזרים, מברך: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול חטאת, או אשם, או ביכורים", וכיוצא בזה^[41], מפני שהיא מצות עשה של תורה^[42].

מן המדרש

למה נסמכה פרשת מתנות כהונה לפרשת קרח? משל למה הדבר דומה?

למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה ולא כתב ולא חתם ולא העלה לו בערכיים, בא אחד וערער כנגדו על השדה, אמר לו המלך: [יש לחשוש] שכל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על השדה! [לפיכך] בוא, ואני כותב ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים! כך, בא קרח ועירער על הכהונה כנגדו, אמר לו המקום: כל מי שירצה יבוא ויערער כנגדך על הכהונה?! - בוא ואני כותב. ואני חותם ואני מעלה לך בערכיים. לכך נאמרה פרשה זו סמוך לקרח. ולפי שקורח ועדתו ערערו על הכהונה - נתן הקב"ה את המתנות לאהרן ולבניו בברית מלח עולם^[43].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)