מתעסק בקדשים: העוסק בבהמת קרבן, ואגב עיסוקו עשה עבודה, כגון שחיטה מבלי שהתכוון לכך.

נאמר בתורה: "ושחט את בן הבקר לפני ה'"^[1]. מפסוק זה לומדים חז"ל, שהשוחט בהמת קרבן צריך לעשות זאת לשם בן הבקר, ולא כמתעסק^[2], והיה, אם בעת השחיטה לא היתה כוונתו לצורך הקרבן אלא לשחיטה סתם - השחיטה פסולה^[3]. הדבר נלמד מן האמור - "לרצונכם תזבחוהו"^[4], שהזביחה צריכה להיות לדעתכם^[5].

כוונה לשחיטה

יש אומרים, שכל עוד קיימת באדם כוונה לשחוט כהלכה, אין הוא נחשב כ'מתעסק בקדשים', וה'מתעסק' שאמרו, הוא רק כאשר התעסק בסכין והתכוון להגביה אותו או לזורקו והקרבן נשחט בלא כוונה^[6]. ויש אומרים, כי אף אם התכוון לחתיכת סימנים בעלמא, ולא התכוון לבצע שחיטה, הדבר נחשב כמתעסק. כך גם אם סבר שהוא שוחט חולין ולא קדשים אף זה בגדר 'מתעסק'^[7].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)