התורה דואגת לרווחת העניים וּמְצַוָּוה לתת לעניים חלק מִיְּבוּל השדה.

חמש מתנות עניים:

א.    לֶקֶט: קוצר את תבואתו ובמהלך הקצירה נפלו לו שיבולת אחת או שתיים, משאיר לעניים, נפלו שלוש, בעל השדה אוסף את השלושה לעצמו.

ב.     שִׁכְחָה: שכח לקחת חלק מהתבואה ולא לקח לגורן, או שכח לקצור חלק מהשדה, כגון: שיש בור באמצע השדה, ועקף את הבור, ושכח לחזור ולקצור.

ג.      פֵּאָה: מלשון קצה, משאיר כפי רצונו לעניים חלק מהשדה (או מהעץ) ולא קוצר.

ד.     פֶּרֶט: ענבים שנפרדו (נפרטו) בזמן בצירת הענבים.

ה.     עוֹלְלוֹת: מלשון תינוק, האשכולות הקטנים שלא מחוברים לאשכול גדול.

בחמישה תנאים להתחייב במתנות עניים:

א.        שמקבל את כח גדילתו מהאדמה (ולא פטריות שמקבלים חיות מהאוויר)

ב.        מפריש רק ממין מאכל אדם.

ג.        גדל במקום נשמר ולא שגדל בשטח הפקר.

ד.        מין שמבשיל הכל בתקופה אחת, ולא חלק מבשיל השבוע וחלק שבוע הבא, כמו תאנים, שמבשילה כל תאנה ביום אחר.

ה.        מיני גידולים שנשמרים למשך זמן, כגון תבואה למעט ירקות שלא נשארים לזמן, ופירות רגישים כגון פרי הדר וכדו' (והסוגים החייבים מועטים כגון בצל ושום).

(כתב: בנימין מאיר כהן)