צדוק הכהן היה כהן גדול מזרע פינחס בן אלעזר, שכיהן בימי דוד ושלמה. היה שותף להקמת המקדש ולהמלכת שלמה למלך. צדוק בן אחיטוב היה כהן מראשית ימי דוד המלך^[1], לצד אביתר ובנו אחימלך מבית עלי שמצאצאי איתמר^[2]. עוד בהיותו "נער גיבור חיל" היה בין תומכי מלכות דוד בחברון^[3]. לאחר העלאת ארון הברית מבית עובד אדום הגיתי לעיר דוד, נתמנה צדוק לכהן גדול ושימש בבמה הגדולה בגבעון[4][./צדוק_הכהן#cite_note-הערה4-4 [4]].

פעולתו בימי דוד ושלמה

בזמן מרד אבשלום יצא צדוק עם ארון הברית ללוות את דוד הבורח לעבר הירדן, אך דוד הורה לו לשוב לירושלים, ומשם עקב עם בנו אחרי מהלכיו של אבשלום^[5]. בתום המרד, פעל צדוק להשבת דוד למלכותו^[6]. בין ההכנות שערך דוד המלך להקמת בית המקדש היתה גם חלוקת הכהנים והלויים למשמרות, בשיתוף צדוק הכהן כנציג בני אלעזר^[7]. באחרית ימי דוד, תמך צדוק בהמלכתו של שלמה למלך, ואף משח אותו בשמן בהוראת דוד^[8]. מאוחר יותר, כאשר המליכו את שלמה בשנית בפני העם, מינו גם את צדוק ככהן הגדול, ככתוב: "וימליכו שנית לשלמה בן דויד, וימשחו [את שלמה] לה' לנגיד, ולצדוק – לכהן"^[9].

משפחת צדוק

שורשיו המשפחתיים של צדוק מגיעים עד פנחס בן אלעזר בן אהרן, כמפורט בדברי הימים^[10]. רבים מצאצאיו היו כהנים גדולים וממלאי תפקידים בולטים בבית המקדש ובבתי מלכי יהודה^[11]. ביניהם: עזריהו בנו, שר בימי שלמה^[12]; עזריהו "כהן הראש" בימי חזקיהו^[13]; חלקיה הכהן הגדול בימי יאשיהו^[14]; יהושע בן יהוצדק ממייסדי בית שני^[15], וכך גם עזרא הסופר^[16]. צדוק ומשפחתו מתוארים כדוגמא ומופת לכהנים, וכדבר ה' לעלי, כי ברשעת בניו במשכן אשר בשילה, תעבור הכהונה הגדולה לכהן נאמן, ככתוב: "והקימתי לי כהן נאמן כאשר בלבבי... ובניתי לו בית נאמן והתהלך לפני משיחי כל הימים"^[17].

צדוק הכהן מתמנה לכהן גדול בגבעון ובירושלים בציור נראה דויד המלך כשהוא מעלה את ארון הברית בשמחה וברוב עם מבית עובד אדום הגיתי לירושלים. מטרת הבאת הארון למקומו בהר המוריה, והצבתו באהל מיוחד, היתה צעד ראשון לקראת בניין המקדש בירושלים (ראה את האהל בציור למעלה). כחלק מן ההכנות לבניין הבית ממנה דוד את צדוק לכהן גדול. תחילת עבודתו היתה במזבח בגבעון (דברי הימים א' טז, לט) אולם בכך נכנס גם לתפקידו ככהן גדול בירושלים. מסיבה זו מוצאים, שצדוק מתכונן לצאת עם דוד לעבר הירדן, כשהוא - יחד עם הלויים - נושא עמו את הארון (שמואל ב' טו, כד). אולם דוד מורה לו להמשיך בתפקידו ולהשאר עם הארון בירושלים.

'בני צדוק' בנבואת יחזקאל

בנבואת יחזקאל נאמר מספר פעמים, שלעתיד לבוא ישרתו בעבודת הקודש רק כהנים 'בני צדוק' 'מזרע צדוק', אשר לא עבדו עבודה זרה, בעוד שאר הכהנים שנכשלו בעבודה זרה ישמשו רק בתפקידים משניים^[18]. זה לשון יחזקאל בנבואתו: "כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבוא אל מקדשי... הלויים [הכהנים בני לוי] אשר רחקו מעלי בתעות ישראל... אחרי גלוליהם... והיו במקדשי משרתים... אל שערי הבית... המה ישחטו את העולה ואת הזבח לעם [כדין זר] והמה יעמדו לפניהם לשרתם. יען אשר... היו לבית ישראל למכשול עוון... ונשאו עוונם. והכהנים הלויים בני צדוק, אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי - המה יקרבו אלי לשרתני, ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם... והמה יקרבו אל שולחני לשרתני".

מעולם ההלכה

האם בבית המקדש השלישי ישרתו כהנים בני צדוק בלבד?

יחזקאל בנבואתו מעמיד את 'בני צדוק' כמשפחת כהנים שהיא בלבד תשרת בקודש, ואילו שאר הכהנים ייפסלו מלעבוד. דבריו מעוררים שאלות. וכגון: כלל גדול בתורה: "בנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומת"^[19], מעתה גם אם חטאו האבות בכהונתם בימי בית ראשון, מדוע ייענשו בניהם ויפסלו לדורות? פסוק מפורש הוא: "ואת בני המכים לא המית [אמציה] ככתוב בספר תורת משה... ובנים לא יומתו על אבות כי אם איש בחטאו יומת"^[20]? כמו כן, התורה עצמה הכשירה כל כהן בעתיד, ככתוב: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם"^[21], ודרשו חז"ל, "כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותם הימים"^[22]. הווה אומר, כל כהן בישראל המוחזק בציבור ככהן - כשר לעבודה^[23], ואילו מדברי יחזקאל ניתן ללמוד, שרק כהן שיש בידו עדות או מגילת יוחסין שהוא מבני צדוק רשאי לעבוד על המזבח? הדבר גם עומד בניגוד למשנה מפורשת, האומרת, שלעתיד לבוא אליהו בא "לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם", והכהנים כולם יוכשרו לעבוד במקדש^[24].

תירוצים שונים נאמרו בדבר:

האחד: רד"ק ביחזקאל מד, יב; כותב, שמדובר בתחיית המתים, ו"הכהנים אשר תעו בחיותם, [רק הם עצמם ייפסלו] בתחיית המתים לעתיד וישאו עוונם בזה הדבר, ונשאו כלימתם". לעומת זאת בניהם לא ייפסלו.

השני: יש שכתבו, שהמושג "בני צדוק" לא נאמר במובן המשפחתי, ובצורך לבדוק את שלשלת היוחסין, אלא המובן הוא: שכל כהן שנהג בנאמנות – בדומה לצדוק - יהיה כשר לעבודת הכהונה^[25].

השלישי: כבר מובא בתלמוד (שבת יג, ב) שחכמים התקשו בהבנת פסוקים ביחזקאל, ואמרו: "ברם זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, שאלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה, ודרשן!"^[26] אולם גם לאחר חזקיה בן גרון נשארו שאלות שטרם נפתרו. על שאלות כגון אלו אמרו חז"ל: "פרשה זו אליהו עתיד לדורשה"^[27]. הרמב"ם, לא הביא את נבואת יחזקאל בעניין בני צדוק להלכה, לפיכך יש לומר, שסובר, שכאשר יבוא אליהו "לעשות שלום בעולם" וימנע נסיונות לפסול כהנים לעבודה, בכך יוכשרו כל הכהנים לעבודה במקדש, ובכך גם יכשיר כהנים שאינם מבני צדוק, כי "השלום בעולם" עניינו, לשיטתו^[28], מניעה מאנשים לחפש מום ופסול בכהנים, ובכך כולם כשרים לעבוד לפני ה' כבעבר.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)