|
צום גדליה צום גדליה הוא תענית החלה בג' בתשרי, והוא אחד מארבעת צומות החורבן של בית המקדש. בתאריך זה נרצח גדליה בן אחיקם, שהיה הממונה על היהודים שנותרו בארץ מטעם מלכות בבל. בארץ נשארו רק יהודים מעטים לאחר שנבוכדנאצר מלך בבל החריב את בית המקדש הראשון והגלה את מלכות יהודה, ולאחר שנהרג גדליה החליטו היהודים הללו לברוח למצרים מחשש לנקמה של הבבלים שמינו אותו. כך נסתם הגולל על היישוב היהודי בארץ ישראל והחורבן הגיע לשיאו. סיפור המעשהמסופר בתנ"ך[1] שלאחר שנבוכדנאצר מלך בבל שרף את בית המקדש והגלה כמעט את כל היהודים מארץ ישראל, הוא מינה את גדליה בן אחיקם בן שפן על שארית הפליטה. היהודים נאספו אל גדליה במצפה ושם הוא אמר להם שלא יפחדו לעבוד את הבבלים. הוא ציווה עליהם לגדל ענבים, זיתים ותאנים, ולנסות להמשיך במעט את החקלאות שהופסקה בארץ. היהודים הקשיבו לו וצברו יין ותאנים יבשות לרוב. באותו הזמן, הגיע אל גדליה יוחנן בן קרח ושרי החיילים שאיתו כדי להזהירו מהתנקשות. יוחנן אמר לגדליה שמלך עמון שלח את ישמעאל בן נתניה שהיה מזרע המלוכה להרוג אותו וכך לפגוע בשארית היישוב היהודי, אולם גדליה לא האמין לו מחשש לשון הרע[2]. יוחנן אף ביקש אישור לחסל את ישמעאל לפני שיבצע את זממו, אך גדליה לא הרשה זאת וטען שיוחנן משקר. ביום ג' בתשרי הגיע ישמעאל בן נתניה עם עוד מספר אנשים כדי לאכול עם גדליה, ושם רצח אותו. לאחר מכן הוא הרג עוד שמונים יהודים שבאו לבקר את גדליה במצפה, שבה את כל היהודים שנותרו שם והחל להוליך אותם לכיוון עמון. בעת שיוחנן בן קרח שמע זאת הוא לקח את אנשיו להילחם עם ישמעאל. ישמעאל נוצח בקרב וברח, והעם שנשארו שמחו מאוד לחזור עם יוחנן. יוחנן והנותרים מן העם הלכו לבית לחם ומשם התכוונו להגר למצרים, מאחר והם פחדו מנקמתו של מלך בבל על כך שגדליה, המושל שמינה, נרצח. ירמיה הנביא ניסה לשכנע אותם בדבר ה' שאין להם לחשוש מלהישאר בארץ ושהצרות ירדפו אחריהם דווקא אם ירדו למצרים - אך הם לא הקשיבו לו. כנראה שנשארו עוד יהודים בודדים בארץ לאחר מכן[3], אולם היישוב היהודי נחרב באופן סופי עד לעליית זרובבל שבעים שנה מאוחר יותר. הצום בימינומשמעות הצום לדורותבצום גדליה אנו מציינים את השלב הרביעי של חורבן היישוב היהודי - מן המצור על ירושלים, הבקעת החומה ושריפת המקדש ועד פיזור שארית הפליטה בגולה. אמנם ציון התאריך נקבע לזכר מותו של גדליה הצדיק, אך מובן שהאבל אינו רק על הריגתו הפרטית אלא על החורבן הלאומי שהיא ביטאה. כתוב בנביא[4] "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמעדים טובים". פסוק זה עוסק בארבעת צומות החורבן, וחז"ל למדו מכך שכאשר יש שלום ימים אלו הופכים מימי אבל לימי שמחה[5]. אכן, בזמן שבנו את בית המקדש השני[6] שאלו את הנביא זכריה האם צריך לצום בתשעה באב. באופן דומה, בתש"ט, לאחר קום המדינה, שאלו רבני איסטנבול ואלג'יריה את הרבנות הראשית לישראל האם אנו צריכים להמשיך לצום לאחר שחזרנו לארץ[7]. הרב הרצוג ענה על כך: "צום תשעה באב, יסודו בחורבן בית המקדש, ולא נתבטל, לא הוא ולא יתר הצומות". הלכות הצוםצום גדליה נחשב לאחד מן הצומות הקלים[8], על כן צמים בו רק במשך היום ולא בלילה שלפניו. כמו כן האיסורים היחידים בו הם אכילה ושתיה, ומעוברות ומניקות פטורות מלצום בו[9]. נכון להחמיר שלא להסתפר ולא לשמוע מוזיקה או לערוך קניות של שמחה במהלך הצום. כמו כן ראוי שלא להתקלח בו במים חמים לתענוג, אך אין להימנע מרחיצה במים פושרים לשם ניקיון.
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
