ביטוי המופיע במהלך המשא ומתן התלמודי שמשמעו: הטעם שנתפרש הוא טעם שני, נוסף לטעם שלא נתפרש, לפיכך אין לראותו כמוציא מנימוק אחר אלא כמוסיף עליו.