פְּשִׁיטָא = פְּשׁוּטָה (הבעיא); בָּרוּר הַדָּבָר ומה הוא בא לחדש?
תמיהה על מימרה המתארת דבר ידוע או מובן מאליו - הדבר ברור ואמור להיות ברור מאליו.
כאשר שואלים על דברי אמורא "פשיטא", זה כאשר דבריו נמצאים במשנה (או בברייתא השגורה בפי כל), או שדבריו הם סברה המוסכמת על הכל. בדרך כלל התשובה על שאלת "פשיטא" במובן זה פותחת ב"צריכא" - הדבר צריך להאמר, או ב"לא צריכא ד..." - אין הדבר צריך להאמר אלא במקרה זה וזה.
אופן נוסף של שימוש במונח "פשיטא" - דרך התלמוד בהרבה מקומות להתחיל מהלך בדבר פשוט (פשיטא שכך וכך...), כהקדמה לשאלה שתבוא אחריו.