לעיתים הגמרא משתמשת במושג 'משם ראיה' כתמיה ולעיתים בניחותא - לדוגמא, במסכת סוכה אנו למדים במשנה (פ"ב מ"ז) "מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושלחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין. אמרו להם בית הלל לבית שמאי, לא כך היה מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורנית ומצאוהו שהיה יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ולא אמרו לו דבר? אמרו להן בית שמאי משם ראיה, אף הם אמרו לו אם כן היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך".
רש"י (כח א ד"ה משם) פירש שהמילים 'משם ראיה' נקראות בתמיה, וכוונתם שאין להביא ראיה מאותו מעשה של רבי יוחנן בן החורנית.
אך התוס' יו"ט כתב שאפשר לקרוא את המילים 'משם ראיה' גם בניחותא, וכוונתם שאמרו בית שמאי לבית הלל, אדרבא! משם ראיה! מאותו מעשה יש ראיה לשיטתנו, שהרי אמרו לו שאם נהג כך לא קיים מצות סוכה מימיו.
וע"ע בספר 'מר קשישא' ערך משם ראיה.
ועל דרך זו מתפרשת הגמרא בתחילת מסכת סוכה (ב ב) "סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר עד ארבעים וחמשים אמה אמר רבי יהודה מעשה בהילני המלכה בלוד שהיתה סוכתה גבוהה מעשרים אמה והיו זקנים נכנסין ויוצאין לשם ולא אמרו לה דבר אמרו לו משם ראייה אשה היתה ופטורה מן הסוכה"
ובפשטות המילים משם ראיה בסוגיה זו הן בתמיה - שאמרו חכמים לרבי יהודה שאין להביא ראיה מהלני המלכה לפי שהיא אשה ופטורה מן הסוכה ולכן לא אמרו לה דבר.
אך בהגהות הרש"ש כתב שאפשר לומר שגם כאן הוא בניחותא - לפי שבמסכת ראש השנה (לג א) למדנו שלדעת רבי יהודה אסור לנשים לסמוך, ופירש רש"י (ד"ה הא נשים) שהאיסור הוא משום בל תוסיף. ושם בגמ' מתבאר שכן הוא בכל מצוות עשה שהזמן גרמא, וממילא יש לקרוא את הגמ' אצלנו באופן זה: אמרו לו משם ראיה! אשה היתה ופטורה מן הסוכה, ולכן עשתה סוכה שהיא פסולה, על מנת שלא תעבור על איסור בל תוסיף לשיטתך, ולכן לא אמרו לה דבר - כי לא עברה על בל תוסיף. וע"ע בהגהות מהר"ץ חיות.
(כתב: ינון קליין)