|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות – לויתן
"הני ברקיעא איתנהו? הני בארעא איתנהו! דכתיב: הללו את ה' מן הארץ תנינים וכל תהמות אש וברד שלג וקיטור רוח סערה עשה דברו. אמר רב יהודה אמר רב: דוד ביקש עליהם רחמים, והורידן לארץ" (חגיגה, יב ע"ב).פירוש: ושואלים: הָנֵי [אותם] דברים שמנינו, בִּרְקִיעָא אִיתְנְהוּ [וכי בשמים הם מצויים] הָנֵי בְּאַרְעָא אִיתְנְהוּ [הלא אלה בארץ הם מצויים]? דִּכְתִיב [שנאמר]: "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהמוֹת אֵשׁ וּבָרָד שֶׁלֶג וְקִיטוֹר רוּחַ סְעָרָה עשָׂה דְבָרוֹ" (תהלים קמח, ז), משמע שכל אלה מן הארץ הם! (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
לריכוז המאמרים שנכתבו על הלויתן הקש/י כאן.
ה"תנין" הוא היצור הראשון המופיע בתורה בשמו בניגוד לכל שאר הברואים שתוארו בספור הבריאה רק במסגרת הקבוצה אליה הם שייכים (כמובן אך ורק אם נניח שבלשון המקרא השם "תנין" מייצג מין ספציפי). בפרשת בראשית (א כ'-כ"א) אנו קוראים: "ויאמר אלוקים ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף על הארץ על פני רקיע השמים. ויברא אלוקים את התנינים הגדולים ואת כל נפש החיה הרמשת אשר שרצו המים למינהם ואת כל עוף כנף למינהו וכו'" (בראשית א כ'-כ"א). מפרש רש"י: "התנינים - דגים גדולים שבים. ובדברי אגדה הוא לויתן ובן זוגו שבראם זכר ונקבה והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבא, שאם יפרו וירבו לא יתקיים העולם בפניהם". ברד"ק (שם) אנו מוצאים: "... יש אומרים עוד כי כל התנינים הגדולים מאוד נקראו לויתן וכו'". שם נרדף נוסף לתנין מופיע בגמרא (בבא בתרא, עד ע"ב): "ויברא אלהים את התנינים הגדולים, הכא תרגימו: ארזילי דימא. רבי יוחנן אמר: זה לויתן נחש בריח ולויתן נחש עקלתון, שנאמר: ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה וגו'". מפרש הרשב"ם: "ארזילי דימא - ראמים שבים (ורבינו חננאל פירש לויתן)". מוצאים אנו אם כן שה"תנין" נקרא גם "לויתן" ו"ראם הים". שאלה שבה עסקו רבים היא מדוע דווקא ה"תנינים" הוזכרו בשמם כבר בספור הבריאה? לשאלה זו נדרש גם המהרש"א בחידושי אגדות (בבא בתרא, עד ע"ב):
על פי תשובתו הראשונה של המהרש"א בעלי החיים המימיים ככלל ו"התנינים" (או ה"לויתנים") בפרט הוקדמו לבעלי החיים היבשתיים בגלל גדלם יוצא הדופן וחשיבותם(2). תאור זה מבטא היטב את יחסי הגודל הממשיים כפי שהם מוכרים לנו בעולם הטבע. בעל החיים הגדול ביותר שהתקיים אי פעם על כדור הארץ הוא הלויתן הכחול Balaenoptera musculus שמשקלו מגיע עד ל – 170 טון ואילו בעל החיים היבשתי הגדול ביותר הוא הפיל האפריקאי שמשקלו מגיע ל – 7 טון. הבדלי גודל אלו אינם מקריים אלא קשורים לכך שמי הים צפופים פי 800 מהאוויר ולכן גוף הנמצא במי הים "נישא" על ידם (חוק ארכימדס). זהוי ה"תנין" עם הלויתן סביר למדי משום שממקורות רבים במקרא ובספרות חז"ל משתמע ש"התנין" הוא בעל החיים הגדול ביותר בים ועל כך בסעיף הבא. "תנין" – לויתן
מפסוקי המקרא משתמע שה"תנין" הוא בעל חיים ימי גדול במיוחד. לעיל כבר עמדנו על גודלם של ה"תנינים" כהסבר לכך שהם הוזכרו בשמם בבריאת העולם. בעלי חיים אלו חיים במים שהרי בריאתם נסמכה לפסוק "וַיאמֶר אֱלקִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה וְעוֹף יְעוֹפֵף עַל הָאָרֶץ עַל פְּנֵי רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם""(3) (שם, כ'). מפרש רש"י: "התנינים - דגים גדולים שבים וכו'". ברד"ק (שם) אנו מוצאים: "... יש אומרים עוד כי כל התנינים הגדולים מאוד נקראו לויתן וכו'" וביחזקאל (כט ג') פירש: "... והתנים הוא הדג הגדול כמו שאמר ויברא אלהים את התנינים הגדולים והמשיל עם מצרים לשאר הדגים וכו'". דווקא בפסוק זה נראה שהכוונה לתנין היאור שהרי הלויתנים אינם חיים בנילוס שהוא היאור.
(1) במאמר זה אציין את השמות המקראיים במרכאות (מבלי להתחייב על זהותם הריאלית) ואילו שמות המינים, כפי שהם נקראים בעברית בת ימינו, ללא מרכאות. מקורות עיקריים:
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 74-75).
|
