טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תנשמת באות שבעופות – עטלף
"ת"ר: תנשמת באות שבעופות. אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בעופות, אף כאן בעופות. תניא נמי גבי שרצים כהאי גוונא: תנשמת באות שבשרצים, אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בשרצים, אף כאן בשרצים. אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי" (חולין, סג ע"א).
פירוש: תנו רבנן [שנו חכמים]: "תנשמת" שנזכרת בין העופות הטמאים היא באות שבעופות. ויש לשאול: אתה אומר באות שבעופות, או אינו אלא באות שבשרצים? שהרי גם בין השרצים הטמאים נזכרה תנשמת? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שאחת מהן היא: דבר הלמד מענינו, שיש לפרש את הכתוב לפי הענין שבו הוא נזכר. והרי במה הכתוב באותם פסוקים מדבר? בעופות, אף תנשמת שנזכרת כאן היא בעופות. ומעירים: תניא נמי [שנויה גם כן ברייתא] גבי [אצל] פרשת השרצים כהאי גוונא [כגון זה]: תנשמת האמורה שם היא באות שבשרצים. אתה אומר באות שבשרצים, או אינו אלא באות שבעופות? אמרת: צא ולמד משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן במידת דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר? בשרצים, אף התנשמת הנזכרת כאן היא בשרצים. אמר אביי: באות שבעופות הוא הקרוי קיפוף, באות שבשרצים הוא הקרוי קורפדאי (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי:עטלף שם באנגלית: Bat שם מדעי: Chiroptera
שם נרדף במקורות: תנשמת, כרושתינא
נושא מרכזי: לזיהוי ה"תנשמת בעופות"
מבוא כללי
מאמר זה מצטרף לקבוצת מאמרים העוסקים בפירוש השמות והמונחים המופיעים בקטע הגמרא בחולין (סג ע"א): "ת"ר: תנשמת באות שבעופות. אתה אומר באות שבעופות או אינו אלא באות שבשרצים? אמרת: צא ולמד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, דבר הלמד מענינו, במה הכתוב מדבר בעופות, אף כאן בעופות ... אמר אביי: באות שבעופות קיפוף, באות שבשרצים קורפדאי". עיון בקטע זה מגלה תמונה מורכבת מאד כתוצאה משינויי גרסאות, מסורות זיהוי שונות ושתי הבנות בדברי אביי. מקריאה פשוטה משתמע שאביי מפרש את דברי הברייתא ומזהה את המינים המוזכרים בה ונקראים "תנשמת בעופות" ו"תנשמת בשרצים". מאידך גיסא ייתכן, וכך גם היה מי שהבין, שאביי הוסיף מינים אחרים שגם אותם ניתן לכנות בשמות "באות שבעופות" ו"באות שבשרצים".
על מנת לנסות לצמצם את התסבוכת הוצגו מסורות הזיהוי השונות והחולקות במאמרים נפרדים אם כי לעיתים קיימת חפיפה מסויימת ביניהם. להלן הקישוריות לקבוצת המאמרים:
תנשמת לבנה – "תנשמת באות שבעופות".
ינשוף עצים – "באות שבעופות קיפוף".
קפוד – "באות שבשרצים קורפדאי".
הערה: במאמרים השונים הבחנתי בין השמות המופיעים במקורות שסומנו במירכאות לבין השמות המדעיים העבריים שנכתבו ללא מירכאות.
"תנשמת בעופות"
מאמר זה נכתב בהנחה שדברי אביי נועדו לפרש את הברייתא ולזהות את העוף והשרץ ששמם "תנשמת"(1). כך אנו מוצאים למשל בערוך (ערך "בואת"): "... בגמ' סימני העוף פי' כתיב התנשמת בעופות טמאים והיא בואת שבעופות וזו היא קיפוף וכו'". השורות הבאות יוקדשו לדיון על פי שיטת רש"י שסבר ש"תנשמת" העוף או ה"קיפוף" הוא עטלף: "קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים" (חולין, סג ע"א). גם בפירושו לתורה (ויקרא, יא י"ח) כתב: "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה". ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א"(2). (chalve soriz) בצרפתית עתיקה הוא עטלף ואילו talpa היא חפרפרת (תמונה 1). התייחסות רש"י לחפרפרת נובעת מדמיונה למכרסם חולד (תמונה 2) שלא היה מצוי במקום מושבו של רש"י (ראו במאמר "וליחשוב נמי תנשמת"). קרוב לוודאי שהשרץ "תנשמת" הוא המכרסם חולד ולכן מכאן והלאה נשתמש בשם זה. על פי הפירוש הראשון שהביא רש"י ה"קיפוף" הוא מין של דורס לילה ועל כך כתבתי במאמרים "באות שבעופות קיפוף", "תנשמת באות שבעופות".
שני מיני ה"תנשמת" (העוף והשרץ) תוארו בביטוי "באות"(3) דבר הרומז על כך שלמרות המרחק הטקסונומי קיים ביניהם מכנה משותף ( רש"י: "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ... ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א"). בעזרת מאפיין או מאפיינים משותפים נוכל לעמוד על משמעות התואר "באות"(4). בגמרא בברכות (נז ע"ב) אנו לומדים: "כל מיני צבעונין יפין לחלום, חוץ מן התכלת. כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי"(5). ה"קורפראי" הוא כנראה ה"קורפדאי" שהזכיר אביי כ"באות שבשרצים"(6). הסיבה שבגללה ראיית קפוף וקורפדאי בחלום אינה מבשרת טובות היא כנראה משום שהם משונים. בגמרא בברכות (נח ע"ב) מצאנו: "תנו רבנן: הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות וכו'". באופן דומה אנו לומדים לגבי הרואה חיות בחלום: "כל מיני חיות יפין לחלום, חוץ מן הפיל ומן הקוף" (ברכות, נו ע"ב). מפרש שם רש"י: "חוץ מן הפיל והקוף והקפוד - שמשונין במראיהן". בדומה לקיפוף גם השרץ "תנשמת" הנקרא בלשון המשנה אישות נחשב משונה. במדרש תהלים (מזמור נח, ד') נאמר: "... דבר אחר נפל אשת בל חזו שמש. נופלין אתם כאישות הללו שאינן רואין את השמש, אלא חולדין בקרקע ויושבין שם. שלשה בריות משונות משאר בריות, האישות ונחש וצפרדע, האישות אלמלא רואה אור, אין כל בריה יכולין לעמוד לפניו וכו'". השימוש בתואר "באות" לגבי מינים אלו מצביע לפי פירוש המהרש"ל (חולין, סג ע"א) על כך שמדובר במינים "מאוסים"(7) אבן עזרא (ויקרא, יא י"ח) מצא קשר בין השם תנשמת והיותה משונה: "התנשמת כל רואהו ישום, גם זה השם נמצא בשרצים".
בסוגיות שהובאו עד עתה אין תאור המסביר מדוע "קפופא" ו"קורפדאי" מאוסים או משונים אך במסכת נדה (כג ע"א) נאמר לגבי "קיפופא": "רבי ינאי אמר: היינו טעמא דרבי מאיר (שמפלת דמות חיה בהמה ועוף טמאה) הואיל ועיניהם הולכות לפניהם כשל אדם. והרי עוף, דאין עיניו הולכות לפניו, וקאמר רבי מאיר דטמא! אמר אביי: בקריא וקיפופא, ובשאר עופות לא". במאמר "תנשמת באות שבעופות" הצעתי שתאור זה מאפשר לקבוע, על פי הפירוש המובא ברש"י, שהכוונה למינים של דורסי לילה. רש"י כתב: "קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו". יש בפירוש זה התייחסות לשנים ממאפייני דורסי הלילה: א. עיניים המופנות קדימה. ב. השמעת קריאות בלילה. ייתכן והסימן הרע בראית קריא וקיפופא קשור לכיעורם, פעילותם הלילית וקולותיהם המפחידים וגם דמיון פניהם לאדם כפי שכתב רש"י (ברכות, נז ע"ב): "קפופא - צואיט"א בלעז, ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים".
כאמור, יהיה עלינו לבדוק כיצד מתיישבים התיאורים של הגמרא ודברי רש"י עם זיהוי ה"קיפופא" ("תנשמת") כעטלף(8). ראשית עלינו להניח שבפירושים בהם תיאר רש"י את ה"צואיט"א" הדבר היה לשיטת החולקים עליו וסבורים שמדובר בדורס לילה. כל שנותר לנו הוא ליישב את דברי הגמרא בנדה המתארת את ה"קיפופא" כעוף ש"עיניו הולכות לפניו" ואת ההתייחסות השלילית כלפיו וכלפי ה"קורפדאי". עלינו לזכור שהכללת ה"קיפופא" בין העופות מתיישבת עם היותו עטלף בדומה להכללת התנשמת בין העופות הטמאים בפרשות שמיני וראה. הגדרת העופות בתורה ובחז"ל הייתה שונה מהמקובל בטקסונומיה המודרנית ולמעשה גם העטלפים נכללו בקבוצה זו בגלל התנהגותם וכנפיהם המפותחות. התיאור של "עיניו הולכות לפניו" מובן אם נניח שהוא מתייחס לעטלפי חרקים. בניגוד לעטלפי פירות שבהם העיניים ממוקמות בצידי הראש (תמונה 3) הרי שעמדת העיניים בעטלפי חרקים היא בחזית הראש (תמונה 4). הסבר זה בעייתי לאור פירוש רש"י המשווה בין העטלף והעכבר: "... היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה". ייתכן והוא התייחס לעטלפי פרי כמייצגים את קבוצת העטלפים אך העטלף ה"באות" הוא עטלף חרקים.
קיימים כמה קווי דמיון בין העטלף ובין החולד:
א. מינים אלו פעילים בחשיכה. העטלפים פעילי לילה ואילו החולדים פעילים בחשכת מחילותיהם.
ב. במשך היום עטלפים מסתתרים במערות וחללים סגורים מסוגים שונים דבר הדומה במידה רבה למחילות החולדים.
ג. כושר הראייה של העטלפים מוגבל למדי ואילו החולד עיוור כמעט לחלוטין. ראייתו המוגבלת של העטלף הביאה לכך שהוא נחשב כחסר עיניים. רש"י (סנהדרין, צח ע"ב) כתב: "עטלף - קלב"א שורי"ץ בלעז, ואין לה עינים". החזקוני (ויקרא, יא) קשר בין עיוורון העטלף והמשל המובא בגמרא בסנהדרין (צח ע"ב): "העטלף גרו"ט, עוף קטן עט ועף בלילה ואין לו עינים כדאמרינן בעלמא משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה" (ראו במאמר "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור").
ד. מבנה פני עטלפי החרקים מוזר מאד ומעורר תחושות של מיאוס. למינים רבים קפלי עור מוזרים ומאיימים. גם פניו של החולד משונים ודוחים.
רש"ר הירש (ויקרא, יא) הסתמך על הטקסונומיה שערך החוקר ל. אוקן כדי להוכיח את הדמיון בין העטלף והחפרפרת: "התנשמת נזכרת גם בין העופות (לעיל פסוק יח). לדעת רש"י (שם), המנויה עם העופות היא עטלף, והמנויה עם השרצים היא חפרפרת. שני אלה כלולים, לפי אוקן(9), בסוג אחד(10) - ואולי משום כך נקראו בשם משותף". שיטת המיון של אוקן לא התקבלה בעולם המדע אך עצם נסיונו לכלול את מינים אלו בקבוצה טקסונומית משותפת מעידה על קווי הדמיון המורפולוגיים ביניהם (תמונה 5).
הדמיון הזה בין העטלף והחולד מסביר את פשר בחירת שני המינים בנבואת ישעיהו (ב כ') כסמל למקומות מסתור: "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "להשתחות לחפור פירות - גלולים בדמות חפרפרות מיני שרצים שחופרין הארץ שקורין טלפ"ש בלע"ז. ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן".
(1) לחלופין ייתכן ואביי מציין דוגמאות אחרות למינים משונים ("באות") וזאת אם נקבל את תרגומי אונקלוס ויונתן המזהים את ה"ינשוף" כ"קיפוף". אם ה"ינשוף" הוא "קיפוף" הרי שאין הוא "תנשמת" משום שבתורה נמנו הינשוף והתנשמת בנפרד: "אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת" (דברים, יד ט"ז).
(2) בצרפתית מודרנית Chauve souris.
(3) בכת"י מינכן הגרסה היא "באוות". גרסה אחרת היא "כואת" ובערוך הגרסה היא "בואת". גם אם לא נוכל לקבוע בוודאות את הגירסה המדוייקת לתואר "באות" הרי שאת משמעותו הכללית ניתן להסיק ממאמרי חז"ל המתארים את יצורים אלו.
(4) הצעה זו כמובן איננה ישימה אם נקבל את גירסת הערוך ופירושו ובמיוחד לאור התוספת של ח.י. קאהוט ב"ערוך השלם" (ערך "בואת") מהם עולה ש"בואת" הוא שם של בעל חיים ולא תואר השם. דעה זו איננה מוסכמת ויש המפרשים ש"באות" פירושו מאוס או משונה.
(5) רש"י מפרש: "קורפראי - טלפ"א". הזיהוי של קורפראי כטלפ"א (Talpa) כלומר היונק חפרפרת לא ברור על פי נוסח הגמרא שלפנינו לאור כך שמדובר כאן בשלושה מיני עופות. כנראה שלפני רש"י עמד נוסח דומה לכת"י מינכן 95 שבו הוזכרו קדיא וקיפופא כעופות ואילו לגבי קורפדאי נאמר: "כל מיני שרצים יפין לחלום חוץ מקופדאי".
(6) מפרש הרש"ש (ברכות, נז ע"ב): "שם כל מיני עופות כו'. חוץ כו' וקורפראי בחולין שם אמרינן באות שבשרצים קורפדאי. ואף דשם בד' וכן הביאו בערוך והכא בר' נ"פ דנתחלף באחד המקומות להסופר ד' ברי"ש וכן רש"י לעז שניהם טלפ"א. ולולא פירש"י ה"נ למחקו מכאן כי גם הערוך לא הביאו".
(7) תורה תמימה (הערות, ויקרא, יא הערה ס') פירש באופן תמוה: "מהרש"ל פירש באות שבעופות מאוסה שבעופות, אמנם לפי מה שפירש"י כאן ובנדה כ"ג א' דהוא עוף הצועק בלילה י"ל דהלשון באות הוא כמו פעות [בחלוף אותיות בומ"ף ואהח"ע] שהוא ענין צעקה, כמו פעיתא היא דא (סוכה ל' א'), וכן צריך לפרש לקמן בפסוק ל' בדרשה כזו גבי שרצים". פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם הידוע לנו על התנהגות החולד המזוהה במידה רבה של וודאות כתנשמת (ראו במאמר "וליחשוב נמי תנשמת").
(8) כפירוש רש"י עצמו: "קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים".
(9) רש"ר הירש ויקרא - הערות פרק יא.
4 Lorenz Oken, Allgemeine Naturgeschichte für alle Stände, Stuttgart 41 - 1833
(10) לשיטתו קיימות שלוש סדרות של עכבריים. 1. עכברים מכרסמים הכוללת את סדרת המכרסמים על פי שיטת המיון הקיימת היום. 2. עכברים לועסים הכוללת את העצלנאים ואת חיות הכיס. 3. עכברים "בוזזים" (Rapacious) הכוללת את החפרפרות, חדפים ועכברים מעופפים (עטלפים).
לעיון נוסף:
בפורטל "הדף היומי":
לזיהוי "תנשמת בשרצים": "וליחשוב נמי תנשמת" – חולד (חולין, קכב ע"ב).
ז. עמר, 'מסורת העוף', נווה צוף, ה'תשס"ד (עמ' 312-315).
תמונה 5. עמוד מתוך ספרו של אוקן בו נכללים בקבוצה משותפת עטלפים, חדפים, חפרפרת ומינים דומים נוספים
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
