טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ולא לעורבים ולא לעטלפים – עטלף
"לוי זרע בכישר, ולא הוו עניים למשקל לקט, אתא לקמיה דרב ששת, אמר ליה: לעני ולגר תעזוב אותם - ולא לעורבים ולא לעטלפים" (חולין, קלד עב).
פירוש: ועוד בענין מתנות עניים, מסופר כי החכם לוי זרע תבואה במקום הנקרא כישר, ולא הוו [היו] עניים באותו מקום למשקל [לקחת] לקט משדהו. אתא לקמיה [בא לוי לפני] רב ששת לשאול כיצד עליו לנהוג בלקט שבשדהו. אמר ליה [לו] רב ששת: נאמר במצוות פאה ולקט "לעני ולגר תעזוב אותם", ואמרו חכמים שאם אין שם עניים — לא ישאיר את הפאה והלקט לא לעורבים ולא לעטלפים, אלא יקחם לעצמו. ואף אתה קחם לעצמך (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: עטלף שם באנגלית: Bat שם מדעי: Chiroptera שם נרדף במקורות: כרושתינא
נושא מרכזי: מהו עטלף במקורות ומה מאפייניו?
ה"עטלף"
ה"עטלף" מוזכר במקרא שלוש פעמים ושתים מהן ברשימת העופות הטמאים בפרשת שמיני (ויקרא, יא י"ט) וראה (דברים, יד י"ח). "אֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף" (שמיני). האזכור השלישי הוא בישעיהו (ב כ'): "בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים". מפרש רש"י: "ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז (עטלף) יש לפתור עוד את אליליו אשר עשה לו להשתחות ישליך האדם בחריצים ובנעיצין שימצא לפניו כשהולך לברוח ולהטמן". כך מפרש גם המלבי"ם (ביאור המילות) את הפסוק בישעיהו: "ולעטלפים. לחז"ל (סנהדרין צ"ח בכורות ז') עוף הפורח בעלטה (פלעדערמויז(1)) וכ"ד הרד"ק, וגם מין זה שוכן במחבא תמיד וכו'". מפסוק זה משתמע שמשכנם של ה"עטלפים" הוא במקומות מוסתרים דבר הקיים בעטלפים השוכנים במערות וחללים סגורים אחרים.
לזיהוי ה"עטלף" מסורות רבות (ראו פירוט בספרה של א. דיין). חלק גדול מהן מתייחס למיני עופות פעילי יום בעלי כושר ראייה טוב דבר שאינו עולה בקנה אחד עם מאפייני ה"עטלף" המתואר בספרות חז"ל (ראו להלן). בתרגום השומרוני הוא מזוהה כמין הנקרא בלשוננו עטלף. בניגוד לטקסונומיה המקובלת היום התורה הכלילה את ה"עטלף" בין העופות ולא בין היונקים בגלל כושר התעופה וכנפיו הדומים לעופות(2). כך תירגמו השבעים (νυκτερίς = nukteris) והוולגטה (vespertilio) וחלק מהתרגומים הארמיים.
על פי מסורת זו פירש גם רש"י שזיהה את ה"עטלף" המוזכר בישעיהו ובגמרא כמין "קלב"א שור"ץ". בצרפתית עתיקה chalve soriz הוא עטלף(3). פירושי רש"י ל"עטלף": "ועטלפים - קלבא שורי"ץ בלע"ז וכו'" (ישעיהו, ב כ'). "עטלף - קלב"א שור"ץ" (ביצה, ז ע"א). "עטלף - קלב"א שורי"ץ בלעז, ואין לה עינים" סנהדרין (צח ע"ב). "קיפוף - ציאי"ט ולי נראה שקורין קלב"א שורי"ץ שדומה לטלפא שבשרצים" (חולין, סג ע"א). "עטלף - קלב"א שורי"ץ דומה לעכבר ויש לו כנפים" בכורות (ז ע"ב). פירוש חריג לכל שאר הפירושים מופיע בגמרא בשבת (עח א): "דמא דכרושתינא - עטלף, שקורין טלפ"א". Talpa היא החפרפרת (תמונות 1-2)(4) ולענ"ד השתרבבה לכאן טעות סופר משום שבשאר פירושיו רש"י מזהה את העטלף כמין הנקרא כך גם בלשוננו. בבכורות הוא מתייחס לנוכחות כנפיים ובחולין כתב "שדומה לטלפא שבשרצים" כלומר דומה אך איננו חפרפרת. ייתכן וטעות הסופר נבעה מהדמיון בין המינים ואזכורם בסמיכות זה לזה(5).
רס"ג תירגם בכמה אופנים שכולם מכוונים לעטלף. خفاش (ח'פאש) או كفاش (כ'פאש) ו- خشاف (ח'שאף). פירוש המילה ח'פאש הוא קטנות עיניים תיאור המתאים לעטלף שהוא בעל עיניים קטנות וכושר ראייה מנוון. פירוש המילה ח'שאף הוא "להסתובב בלילה" ו"למהר" תכונות המאפיינות את העטלף מהיר התנועה ופעיל הלילה (דיין, הערות 174-175). אבן בלעם ושד"ל מסווגים את העטלף כעוף. שד"ל מתייחס לעובדה שהעטלף אמנם דומה לעוף אך איננו עוף ולכן הוא מוזכר אחרון ברשימת העופות.
בדומה לפירושו לשם "עטלף" מפרש רש"י גם את ה"תנשמת", המופיעה ברשימת העופות הטמאים, כ"קלב"א שורי"ץ": "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה. ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א" (ויקרא, יא י"ח). "והתנשמת - קלב"א שורי"ץ" (דברים, יד ט"ז). השאלה המתעוררת היא, כמובן, כיצד ייתכן שהמין "קלב"א שורי"ץ" מופיע תחת שני שמות שונים ברשימת מיני העופות הטמאים(6). כדאי לשים לב לכך שבניגוד לפירושו בגמרא הרי שבתורה רש"י לא פירש מהו עטלף (הערוך כלל לא תירגם את ה"עטלף"). ייתכן ורש"י לא ראה צורך לחזור ולתרגם את השם עטלף לאחר שהוא תורגם כבר ב"תנשמת"(7).
לגופה של שאלה ברצוני להציע ששני ה"עטלפים" מתייחסים לשתי קבוצות עטלפים השונות מאד זו מזו בפרטים רבים – עטלפי הפירות (תמונה 3) ועטלפי חרקים (תמונה 4). הם שונים מאד בגדלם כאשר עטלפי הפרי גדולים בהרבה. בעוד שמשקל עטלף פרי מצוי הוא 81-171 גרם ומוטת כנפיו היא כ-60–100 ס"מ הרי שמשקל רבים ממיני עטלפי החרקים בארץ פחות מ – 10 גרם ומוטת כנפיהם פחות מ – 30 ס"מ. עטלף הפרי דומה לעכבר מעופף ואילו עטלפי החרקים בעלי מבנה פנים מוזר וקבועים בהם קפלי עור, דבלולים ועוד. עטלפי הפרי בעלי כושר ראייה טוב ואילו עטלפי החרקים בעלי ראייה מנוונת בדרגות שונות והם מסתמכים בעיקר על "סונאר". גם אם נניח שהקדמונים לא הבחינו בין מיני העטלפים אין ספק שההבדלים הבולטים בין שתי הקבוצות הצדיקו מתן שמות שונים.
למרות ההבדלים הגדולים בין המין עטלף פרי מצוי ומיני עטלפי החרקים גם הוא נקרא בלשון הגמרא "עטלף" כפי שניתן להסיק מהספור המובא בסוגייתנו. דברי רב ששת ללוי מעידים על כך שמדובר בעטלפים צמחונים. כיום עיקר תזונת עטלפי הפרי היא מפירות עסיסיים, שאין בהם דין לקט, אך הם מסוגלים לאכול גם עלים, פרחים וניצנים של גידולי תבואה. ניתן גם להניח שהכלל שטבע רב ששת "לעני ולגר תעזוב אותם ולא לעורבים ולא לעטלפים" איננו מתייחס בהכרח רק ללקט אלא גם לפרט ועוללות משום שהעטלפים אכן מזיקים לכרמים וניזונים מענבים. כל מיני העטלפים האחרים החיים בארץ ניזונים אך ורק מחרקים ובעיקר עשים. בארץ חי מין בודד של עטלף פירות הנפוץ באופן יחסי. מין זה נחשב על ידי החקלאים למזיק ובמלחמה נגדו הוכחדו מינים רבים של עטלפי חרקים המועילים לאדם. למעשה התברר שגם עטלף הפירות מועיל לחקלאים משום שהוא ניזון מפירות המרקיבים על העץ ובכך מונע מפירות נגועים להזיק לשאר היבול.
מאפייני ה"עטלף" על פי חז"ל
על מנת שנוכל להכריע בין מסורות זיהוי ה"עטלף" הרבות נסקור את מאפייניו על פי חז"ל. תכונה בולטת היא הפעילות הלילית שלו. בגמרא בסנהדרין מובאת דרשתו של רב שמלאי: "מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חשך ולא אור. משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר ליה תרנגול לעטלף, אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה". משאלתו המקניטה של התרנגול ניתן להסיק שהעטלף פעיל לילה ולכן אין לו צורך באור (ראו עוד במאמר "משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור"). מקור נוסף המצביע על העטלף כפעיל לילה בניגוד לתרנגול הוא הגמרא בבכורות (ח ע"א): "כל שתשמישו ביום יולד ביום, בלילה יולד בלילה, כל שתשמישו בין ביום בין בלילה יולד בין ביום בין בלילה. תשמישו ביום יולד ביום תרנגול, בלילה יולד בלילה עטלף וכו'". על פי הטקסונומיה המודרנית העטלפים הם יונקים כפי שניתן להסיק מתכונות רבות שלהם ובין השאר גם הנקה. כאמור התורה וחז"ל מנו אותו בין העופות אך יחד עם זאת אנו מוצאים בגמרא בבכורות (ז ע"ב) שה"עטלף" מניק: "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק". מפרש רש"י: "כל המוליד - שיולד עובר ממש. מניק - שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו"(8).
תאור העטלף כמטיל ביצים מעורר קושי לאור כך שהעטלפים המוכרים לנו יולדי חיים כשאר היונקים. רבי שלמה בן פרחון בן דורו של רבינו תם כתב ב"מחברת הערוך" על העטלף: "... וביציו נראין מבחוץ ולפיכך יוליד אפרוחים בלא ביצה אלא כעכברים". פליניוס הזקן שחי במאה ה – 1 ונחשב בדורו לבר סמכא בחקר הטבע כתב: (Natural History, Book 10, 81): העטלף הוא היצור המעופף היחיד היולד חיים ומאכיל את ולדותיו בחלב. הוא גם נושא אותם בזרועותיו בזמן תעופה.
פרשנים וחוקרים ניסו ליישב את דברי חז"ל באופנים שונים. היו שסברו שהקביעה שהעטלף מטיל ביצים מקורה במיון הקדום ששיבץ את העטלף בין העופות שכידוע מטילים ביצים אך חכמים גם ידעו שהוא מניק. ייתכן שהקדמונים לא הכירו את דרך הרבייה של העטלפים מאחר והיא מתבצעת במחשכי מערות וסדקי עצים והניחו שהעטלף בדומה לעופות שהוא לכאורה נמנה עליהם מטיל ביצים. לעומת זאת קל יחסית לראות את תופעת ההנקה משום שלעיתים נעות הנקבות כאשר הוולדות צמודים לפטמותיהן. אחרים טענו שמקור המחשבה שעטלף מטיל ביצים הוא בכך שנמצאו ביצים בסביבתו. מ. דור דחה את השערה זו משום שבית הגידול של העופות והיונקים שונה מאד. ראו הצעות נוספות וחומר רב בספרה של א. דיין.
י. וקסמן הציע בבלוג שכותרתו Is the atalef really a bat? Do bats lay eggs דרך מקורית לפתרון הקושי. בניגוד לקודמיו שחיפשו עטלף מטיל ביצים הוא טען שהזיהוי המקובל ל"עטלף" איננו נכון ולמעשה הכוונה לעוף מיתולוגי הנקרא סטריקס (strix). דמות זו תוארה כדורס לילה דמוי ינשוף הנתלה על תקרת מערות כשראשו כלפי מטה. דמות דמיונית זו נחשבה לפעילת לילה המשמיעה צרחות מקפיאות דם. נטען שהיא מטפטפת חלב על שפתי תינוקות ובכך גורמות להם לחלות. היו שייחסו לה התנהגות המזכירה ערפדים מוצצי דם. נראה שהרקע להתפתחות דמות מיתולוגית זו הוא במידע השאוב מהתנהגות דורסי לילה ועטלפים. פליניוס דחה את האפשרות שקיים יצור המטיל ביצים וגם מניק. ראוי לציין שבהמשך הסוגיה נאמר: "הדולפנין פרין ורבין כבני אדם. מאי דולפנין? אמר רב יהודה: בני ימא". רש"י: "הכי גרסינן הדולפנין פרים ורבים מבני אדם - שאם בא אדם עליהם מתעברות הימנו. בני ימא - דגים יש בים שחציין צורת אדם וחציין צורת דג ובלע"ז שריינ"א". כוונת הגמרא, על פי רש"י, היא לסירנות (sereine) שהן דמויות הלקוחות מהמיתולוגיה היוונית.
מאפייני ה"עטלף" על פי המפרשים
רש"י זיהה את ה"תנשמת" המוזכרת בתורה כ"עטלף" וה"קיפוף" המוזכרים בגמרא. בשלשת המקומות הזיהוי הוא "קלב"א שורי"ץ" שהוא שמו של העטלף ובשלושתם הם מתוארים כבעלי חיים הדומים לעכבר או חפרפרת. ה"תנשמת וה"עטלף" מתוארים כבעלי חיים מעופפים פעילי לילה. בויקרא מפרש רש"י: "התנשמת - היא קלב"א שורי"ץ ודומה לעכבר ופורחת בלילה. ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה, ואין לה עינים וקורין לה טלפ"א". ההשוואה שערך רש"י בין העטלף והחפרפרת רומז על כך שלעטלף כושר ראייה מנוון. בסנהדרין רש"י כתב לגבי העטלף במפורש: "ואין לה עיניים". לאור ההשוואה שערך רש"י בין ה"תנשמת" וה"עטלף" נוכל לכנות גם את ה"עטלף" כ"באות" שבעופות ("ת"ר: תנשמת - באות שבעופות"). יש המפרשים "באות" כמאוס או משונה (ראו עוד במאמר "תנשמת באות שבעופות").
ב"מחברת הערוך" אנו מוצאים פרטי מבנה מדויקים המצביעים על העטלף:
"עטלף – את העטלף. פ' עוף יעוף עת צאת הכוכבים בחשך כי לא יוכל לראות אור העולם. כדמות עכבר והשער על בשרו בלי נוצה, וכנפיו כמו ניירים, ואזניו גבוהים ואינן נקבין כשל עופות, וביציו נראין מבחוץ ולפיכך יוליד אפרוחים בלא ביצה אלא כעכברים. ומי ששחטו ומושח מדמו בית השחי ובית הערוה של תינוקת כשיולדו לא יצמח שם ער לעולם".
(1) עטלף באידיש.
(2) בניגוד למיני העופות שבהם אומרת התורה "למינהו" או "למינה" הרי שהעטלף מוזכר, בדומה לחלק ממיני העופות, ללא תוספת "למינה/ו" משום שכנראה התורה איחדה את כל מיני העטלף (בישראל למשל יש כ – 33 מינים) למין אחד או אולי שנים (על פי ההצעה לעיל הרואה בתנשמת מין עטלף שונה). ייתכן והדבר נובע מכך שהאדם לא הכיר היטב את העטלפים (במיוחד את עטלפי החרקים) בגלל היותם פעילי לילה ולא שם לב להבדלים קטנים כמו אורך האוזניים וקרומי האף. התורה התייחסה לכל המינים המעופפים בעלי הכנפיים הקרומיות, הרגליים הכלואות בקרום תעופה וחסרי המקור כעטלף.
(3) בצרפתית מודרנית Chauve souris.
(4) החפרפרת היא כנראה המכרסם חולד הנפוץ באזורנו אך לא במקום מושבו של רש"י. ראו במאמר (ראו במאמר "צדין את האישות ואת העכברים משדה האילן ומשדה הלבן")
(5) אישור להשערתי מצאתי בהערת רבי שמעיה שהועתקה על ידי רבי מכיר ומופיעה בכתב יד לייפציג: "תנשמת שבשרצים טלפא, ודומות זו לזו בגוף ובלא ראות, אבל עטלף אין לו לעז, עטלף דרבנן משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאורה נראה קלבא שוריץ עוף בלא ראות, והאומר עטלף דקרא טלפא אינו אלא טועה".
(6) ז. עמר הביא את שאלתו של אבן דנאן (עמ' 314, הערה 478) מדוע נמנה העטלף עם העופות הטמאים למרות שהוא שרץ העוף? לענ"ד עצם העובדה שהתורה הגדירה את העטלף כעוף מצדיקה את הכללתו בין העופות וקובעת שאין הוא שרץ.
(7) מעניין לציין שהמקום היחיד בגמרא שבו רש"י לא פירש מהו עטלף הוא בברייתא, שמנקודת מבט ריאלית מעוררת תמיהה, המובאת במסכת בבא קמא (טז ע"א): "דתניא: צבוע זכר לאחר שבע שנים נעשה עטלף, עטלף לאחר שבע שנים נעשה ערפד, ערפד לאחר ז' שנים נעשה קימוש, קימוש לאחר שבע שנים נעשה חוח, חוח לאחר שבע שנים נעשה שד, שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש; והני מילי דלא כרע במודים. אמר מר, ר"מ אומר: אף הצבוע וכו'". לענ"ד רש"י לא ניסה לזהות את המינים המוזכרים בברייתא זו משום שראה בתיאורים המובאים בה סמלים ורמזים בלבד ולא עובדות ריאליות (ראו למשל את פירוש המהרש"א במקום).
(8) לכאורה קיימים יצורים נוספים המטילים ביצים ומניקים והם הברווזן והקיפודן שלא הוזכרו כיוצאים מן הכלל. ניתן להציע שכיצורים נדירים שתפוצתם מוגבלת לאוסטרליה וסביבתה הם לא היו מוכרים בעת העתיקה לתרבויות באירופה ואסיה. מעניין לציין שיש בדברי רש"י תשובה לשאלה. הוא כתב: "מניק - שיש לו דדים וכל המטיל ביצים אין לו דדים ומלקט פירורים ומפרנס בניו". הברווזן והקיפודן שייכים לקבוצה קטנה הנקראת יונקי ביב שבה אין הנקה במובן המקובל והולד הזעיר הבוקע מהביצה מלקק חלב מבלוטות המפוזרות על פני העור. ביצורים אלו אכן אין "דדים".
מקורות עיקריים:
אנציקלופדיה 'החי והצומח של א"י, אנציקלופדיה שימושית מאויירת (עורך ל. פישלזון), כרך 7, רמת גן 1983, עמ' 64-67.
מ. דור, 'החי בימי המקרא המשנה והתלמוד', תל אביב תשנ"ז, עמ' 83-84.
א. דיין, 'החי במקרא – מסורות הזיהוי של בעלי החיים במקרא', ירושלים תשע"ז, עמ' 176-181.
לעיון נוסף:
"משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור".
"שכן כוחלין ליארוד. ומאי ניהו? דמא דכרושתינא".
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
