סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

 

ודיקלא כרשות הרבים דמי – תמר מצוי

 

"גמרא: בעיר שכולה עובדי כוכבים נמי, והאיכא רוכלין המחזירין בעיירות? אמר שמואל: בעיר שיש לה דלתים ובריח. אמר רב יוסף: וחלון כרשות הרבים דמי, ואשפה כרשות הרבים דמי, ודיקלא כרשות הרבים דמי. פסיק רישיה פליגי בה רב אחא ורבינא, חד אסר וחד שרי. מאן דאסר למה ליה דסליק התם? ומאן דשרי זימנא דאבדה ליה בהמה וסליק לעיוני בתרה" (עבודה זרה, סא ע"א).  

פירוש: גמרא: על המשנה המבחינה בין עיר שיש בה ישראלים ועיר שאין בה ישראלים, שואלים: בְּעִיר שֶׁכּוּלָּהּ גּוֹיִם נַמִי [גם כן], וְהָאִיכָּא [והרי יש] רוֹכְלִין ישראלים הַמַּחֲזִירִין בַּעֲיָירוֹת, ויחשוש הגוי שמא רוכלים ישראלים אלה יראו את מעשיו ויימנע מלנגוע ביין! אָמַר שְׁמוּאֵל: מדובר בְּעִיר שֶׁיֵּשׁ לָהּ דְּלָתַיִם וּבָרִיחַ, והוא יודע מתי נכנסים אנשים זרים לעיר. ועל מה ששנינו שבעיר שיש בה ישראלים צריך שיהא הבית שבו היין פתוח לרשות הרבים, אָמַר רַב יוֹסֵף: וְחַלּוֹן של ישראל פתוח לאותו מקום כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי [נחשב], וְכן אַשְׁפָּה (מקום שמשליכים בו גרוטאות וכיוצא בהן) כיון שהולכים ועומדים עליה רבים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי [נחשב], וְדִיקְלָא [ודקל] נמצא סמוך למקום כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמֵי [נחשב], משום שהגוי חושש שאדם העולה בדקל יראנו. אם היה פְּסִיק רֵישֵׁיהּ [חתוך ראשו] של הדקל פְּלִיגִי בָּהּ [נחלקו בכך] רַב אַחָא וְרָבִינָא, חַד אָסַר [אחד מהם אוסר], וְחַד שָׁרֵי [ואחד מהם מתיר]. ומפרטים: מַאן דְּאָסַר [מי שאוסר] סבור שבדקל שכרות ראשו, הואיל ואין פירות צומחים בו לָמָּה לֵיהּ דְּסָלֵיק הָתָם [לו שיעלה לשם], ולכן אינו חושש שיעלו בראש הדקל ויראוהו. וּמַאן דְּשָׁרֵי [ומי שמתיר] סבור: זִימְנָא דְּאָבְדָה לֵיהּ [פעמים שאובדת לו] בְּהֵמָה לאדם, וְסָלֵיק לְעַיּוּנֵי בַּתְרָהּ [ועולה על הדקל כדי לחפש אותה מרחוק], ולכן חושש הגוי ואינו נוגע, שמא יראו מה הוא עושה ביין. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

 

שם עברי: תמר מצוי   שם באנגלית: Date Palm    שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מהם המאפיינים האנטומיים של הדקל הנלמדים מהסוגיה?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



מתוך מהלך הסוגיה נוכל ללמוד על שני מאפיינים אנטומיים של הדקל. בראשיתה של הסוגיה, כאשר רב יוסף מונה את הדקל כמקום תצפית שממנו ניתן לראות אם הגוי נוגע ביין, ניתן היה לסבור שהדקל נבחר רק בגלל היותו עץ הפרי הנפוץ בבבל. רק לאחר הסבר מחלוקתם של רב אחא ורבינא ברור שהדקל נבחר גם משום היותו העץ הגבוה ביותר ולכן ניתן להשקיף מצמרתו למרחק רב. גם לאחר קציצת ראשו, כאשר כבר אין עליו פירות, נותר לו תפקיד כ"מגדל תצפית" ולעיתים טיפסו עליו על מנת לחפש בהמה שאבדה. 

מאפיין נוסף הוא שקציצת ראש הדקל גורמת לכך שיותר לא יהיו עליו פירות. כך מפרש רש"י: "פסיק רישיה - של דקל ומעתה אין בו פירות". כל מי שראה דקל מבין היטב את כוונת הגמרא שהרי אכן כל פירות הדקל ועליו מרוכזים בצמרתו וזאת בניגוד לעצי פרי אחרים (ראה בתמונת עץ ההדר). בשורות הבאות אני רוצה לתאר את הבסיס האנטומי לתופעה המקרין על אופן התפתחות הגזע, הענפים והפירות. 

הדקל נכלל במחלקת החד-פסיגיים ולכן גזע העץ חסר את הקמביום המאפיין את הדו-פסיגיים והאחראי להתעבות הגזע. בדו-פסיגיים צרורות הצינורות (צינורות העצה והשיפה יחד עם רקמת הקמביום) מאורגנים בצרורות לאורך הגבעול ומסודרים באופן אופייני כפי שניתן לראות בחתך רוחב בגבעולים (ראה בשרטוט)
 

 

תוך כדי התפתחות הגבעול והתפתחות הצרורות הם מתקרבים זה לזה עד כדי יצירת טבעת קמביום בהיקף הגבעול. טבעת קמביום זו היא האחראית, כאמור, להתעבות הגזע. בחד פסיגיים הצרורות מפוזרים בכל שטח החתך ולכן לא נוצרת טבעת קמביום. בגלל העדר הקמביום אין לדקל טבעות צמיחה ולא ניתן לקבוע את גילו על פי חתך הגזע. מסיבה זו כמעט אין בחד פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקליים הם אחת מהדוגמאות הבודדות לעצים חד-פסיגיים. הם משלימים את שלב התעבות הגזע לפני שהם מתארכים ומנקודה זו קוטרם לא גדל יותר והם נשארים בעלי גזע דק יחסית. מהרגע שהגזע הגיע לרוחבו המקסימלי לא נוצרים יותר צרורות צינורות ועליהן לשרוד עד סוף חייו של הדקל. 

הדקל גדל לגובה על ידי התחלקות תאי הניצן הקודקודי שהוא החלק החי בעל התאים העובריים, המתמיינים לעלים ופרחים. הניצן הקודקודי נמצא בצמרת העץ ונקרא בלשון חז"ל "קור". חלק זה ראוי לאכילה אך אכילתו גורמת, כמובן, למות הדקל משום שחלוקת התאים נעצרת. בניגוד לרוב החד-פסיגיים גם היקף גזע הדקל עשוי לגדול בעזרת תוספת של תאי פרנכימה (תאי ליבת הגבעול) ותוספת של צרורות צינורות. גידול ראשוני זה מתאפשר הודות לאיזור של תאי נבט מתחלקים הנקרא "ניצן ההתעבות הראשוני" והוא מקיף את הניצן הקודקודי בקצה הגבעול. 

בחד-פסיגיים עציים איזור זה מתפשט מטה להיקף הגבעול ושם הוא נקרא "ניצן ההתעבות השניוני". ניצנים אלו אחראים להוספת צרורות הצינורות החדשים תוך כדי הגידול בקוטר הגבעול. צרורות הצינורות המפוזרים בחתך הרוחב בגזע הדקל מעניקים לו מראה נקבובי מאד הניכר אפילו בעצים מאובנים. 

המבנה האנאטומי של הדקל אינו מאפשר תיקון של פגיעות בגזע ואינו מאפשר לבצע הרכבות. היעדרות הקמביום בהיקף הגזע אחראית גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים צדדיים והתפתחותו היחידה לאורך זמן היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי. המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע. תופעה בוטנית זו עשוייה לשפוך אור על סוגייתנו וסוגיות נוספות.
 

      
מטע תמרים – שדה אליהו   שדרת דקלי וושינגטוניה – שדה אליהו


 

עץ הדר – הענפים והפירות מפוזרים בכל גובה העץ




דקל קנרי – הפירות והעלים מרוכזים בצמרת 


בסוגייתנו הדברים פשוטים משום שדברי הגמרא חד משמעיים ועל פיהם לדקל "קצוץ ראש" אין פירות. כאמור, העלים והפירות עשויים להתפתח רק בצמרת העץ. דוגמה נוספת לקשר בין האנטומיה של הדקל וצורת התפתחותו אנו מוצאים בגמרא בבבא בתרא (סט ע"ב): "אמר רב: כל שעולין לו בחבל הוי שיור, כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור. ודייני גולה אמרי: כל שהעול כובשו לא הוי שיור, כל שאין העול כובשו הוי שיור, ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני". מפרש הרשב"ם: "כל שעולין לו בחבל - ללקט פירותיו חשיב אילן, ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה, שגבוה הרבה ופירותיו בראשו. הא באילני - שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפילו היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם עולין לו בחבל". הסוגייה עוסקת באדם שמכר שדה לחבירו והתנה שהאילנות שבתוכה לא ימכרו עימה. השאלה היא אלו מהצמחים בשדה נכללים בהגדרת אילן ולכן אינם נמכרים עם השדה ("שיור"). הגמרא דנה בשאלת ההגדרה של אילן לא רק כשלעצמו אלא גם בכפוף לסוגי העצים השונים שהיו באותה עת בשדה. למסקנת הגמרא קיימת אבחנה בין דקלים לעצי פרי אחרים ודברי רב ודייני הגולה מתייחסים לשני הסוגים. רב מגדיר דקל כאילן רק כאשר הוא גדול עד כדי כך שיש צורך לטפס עליו בעזרת חבל על מנת לקטוף את פירותיו. הדקל החד פסיגי איננו מצמיח ענפים צדדיים ולכן אין אפשרות נוחה לטפס עליו ללא חבל. הדגשנו את דברי הרשב"ם "ופירותיו בראשו" שהרי רק בראש הדקל יש התפתחות של עלים, פרחים ופירות. דייני הגולה מתייחסים לעצים דו-פסיגיים ובהם עובי הגזע מגדיר את גיל וגודל העץ. עץ צעיר שעדיין לא התעבה נשאר גמיש ולכן מתכופף תחת לחץ העול. עצים מבוגרים שפיתחו גזע עבה אינם מתכופפים. בדקל לא ניתן להשתמש בקריטריון זה (כדברי הרשב"ם) משום שהדקל החד-פסיגי לא מתעבה ונשאר גמיש גם לאחר שהגיע לגובה רב.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר