קסברי רבנן [סבורים חכמים] כי רק בת כהן נשואה שזנתה יוצאה לשריפה ולא כשהיתה ארוסה, שכל ארוסה שזנתה נידונה בסקילה, ומדאפקה רחמנא [וממה שהוציאה התורה] את הארוסה אפילו בת כהן מכלל שאר נשואות לדונה בסקילה, שמע מינה [למד מכאן] כי סקילה חמורה משריפה.

וראיה כי סקילה חמורה מסייף — שכן ניתנה למגדף (מקלל את ה') ולעובד עבודה זרה. ושואלים: ומאי חומרא [ומה החומרה] שבאלו? ומשיבים: כדאמרן [כפי שאמרנו] שהוא פושט ידו בעיקר.

ומקשים: אדרבה (להיפך), נאמר שסייף לכאורה חמור מסקילה, שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת שאף הם כופרים בעיקר, ומאי חומרא [ומה החומרה] שיש בהם — שכן ממונן אבד, שמשחיתים ומאבדים את כל רכושם ואת עירם!

ומשיבים: כנגד טענה זו אמרת [אומר אתה]: איזה כח מרובה יותר, כלומר, איזהו העוון החמור יותר, כח המדיח אחרים לעבירה, או כח הנידח? הוי אומר: כח המדיח ותניא [ושנויה ברייתא]: מדיחי עיר הנדחת נדונים בסקילה, משמע שסקילה חמורה מסייף.

סקילה חמורה מחנק, וראיה לדבר — שכן ניתן עונש סקילה למגדף ולעובד עבודה זרה, ומאי חומרא [ומה החומרה] שבכך — כדאמרן [כפי שאמרנו] שהוא פושט ידו בעיקר.

ומקשים: אדרבה, נאמר שחנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא [ומה החומרה] שבכך — שכן הוקש (הושווה) כבודן של אביו ואמו לכבוד המקום!

ודוחים, יש להסביר: מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה התורה] את ארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל, שבת ישראל נשואה שזינתה דינה חנק, והחמיר בארוסה לדונה בסקילה — שמע מינה [למד מכאן] כי סקילה חמורה.

שריפה חמורה מסייף, וראיה לדבר — שכן ניתנה לבת כהן שזינתה, ומאי חומרא [ומה חומרה] יש בה — שכן מחללת את אביה.

ומקשים: אדרבה, נאמר שסייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא [ומה חומרה] בהם — שכן ממונן אבד!

ומשיבים: נלמד חומרת שריפה בגזירה שווה, נאמר "אביה" בסקילה ("וסקלוה אנשי עירה באבנים ומתה כי עשתה נבלה בישראל לזנות בית אביה". דברים כב, כא). ונאמר "אביה" בשריפה, מה "אביה" האמור בסקילה יודעים אנו שסקילה חמורה מסייף, אף "אביה" האמור בשריפה — שריפה חמורה מסייף.

שריפה חמורה מחנק, וראיה לדבר — שכן ניתנה לבת כהן שזינתה. ומאי חומרא [ומה חומרה] שיש בה — כדאמרן [כפי שאמרנו] שהיא מחללת את אביה.

ומקשים: אדרבה, נאמר שחנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא [ומה החומרה] שבהם — שכן הוקש כבודן לכבוד המקום!

ומשיבים: מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה התורה] לנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל והחמירה בדינה מחנק שהוא דין מיתת נשואה בת ישראל שזינתה לשריפה, שמע מינה [למד מכאן] כי שריפה חמורה מחנק.

סייף חמור מחנק שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת, ומאי חומרא [ומה החומרה] בעבירותיהם — שכן ממונם אבד.

ומקשים: אדרבה, נאמר שחנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו! ומאי חומרא [ומה החומרה] בעוון זה — שכן הוקש כבודם לכבוד המקום!

ומשיבים: אפילו הכי [כך], פושט ידו בעיקר עדיף (חמור) לפי שהוא פוגע בכבוד המקום עצמו, וודאי עונשו הוא החמור שבעונשים.

א שנינו במשנה שר' שמעון אומר ששריפה חמורה מסקילה. וטעם שיטת ר' שמעון ששריפה חמורה — שכן ניתנה לבת כהן שזינתה. ומאי חומרא [ומה החומרה] בדבר — שכן היא מחללת את אביה.

ומקשים: אדרבה, נאמר שסקילה חמורה שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. ומאי חומרא [ומה החומרה] שבהם — שכן פושט ידו בעיקר!

ומשיבים: ר' שמעון לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שאמר: אחת בת כהן ארוסה ואחת נשואה — יצאה בזנותה לשריפה, ומדאפקיה רחמנא [ולפיכך ממה שהוציאה התורה] את ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל מסקילה לשריפה, וודאי החמירה התורה בדינה של בת כהן מזה של בת ישראל, שמע מינה [למד מכאן] כי שריפה חמורה יותר מסקילה.

שריפה חמורה מחנק, וראיה לדבר — שכן ניתנה לבת כהן שזינתה. ומאי חומרא [ומה חומרה] יש בה — כדאמרן [כפי שאמרנו] שהיא מחללת אף את כבוד אביה.

ומקשים: אדרבה נאמר שחנק חמור שכן ניתן למכה אביו ואמו, ומאי חומרא [ומה חומרה] יש בענין זה — שכן הוקש כבודם לכבוד המקום!

ומשיבים כפי שהשבנו קודם: מדאפקיה רחמנא [ממה שהוציאה התורה] את הנשואה בת כהן מכלל נשואה בת ישראל ממיתת חנק לשריפה — שמע מינה [למד למכאן] כי שריפה חמורה.

שריפה חמורה מסייף וראיה לדבר — שכן ניתנה לבת כהן שזינתה שהיא נידונת בשריפה. ומאי חומרא [ומה חומרה] יש בה — כדאמרן [כפי שאמרנו].

ומקשים: אדרבה, נאמר שסייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת. ומאי חומרא [ומה חומרה] שבהם — שכן ממונם אבד!

ודוחים: אמרת, וכי איזה כח מרובה וחמור, כח המדיח או כח הנידח?