והיינו [וזהו] שאמר ליה ההוא מינא [לו מין אחד] לר' אבהו: אימתי אתי [בא] משיח? אמר ליה [לו]: לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי [לכאשר יכסה החושך את האנשים הללו, אתכם]. אמר ליה [לו]: וכי מילט קא לייטת לי [מקלל אתה אותי] ללא סיבה? אמר ליה [לו]: קרא כתיב [המקרא כתוב] ומפורש בענין זה: "כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה" (ישעיה ס, ב).

א תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר אומר: ימות המשיח יהיו ארבעים שנה, שנאמר: "ארבעים שנה אקוט בדור" (תהלים צה, י), ומפרשו: ארבעים שנה אקוץ בגויים, שאז יהיו ימי תפארת המשיח (רמ"ה). ר' אלעזר בן עזריה אומר: ימות המשיח יהיו שבעים שנה, שנאמר: "והיה ביום ההוא ונשכחת צר שבעים שנה כימי מלך אחד" (ישעיה כג, טו), "אחד" משמעו מיוחד, איזהו מלך מיוחד — הוי אומר: זה מלך המשיח.

רבי אומר: שלשה דורות יהיו ימי המשיח, שנאמר: "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים" (תהלים עב, ה) "דור" ו"דורים" הרי שלושה דורות. ר' הילל אומר: אין להם משיח לישראל, שכבר אכלוהו, כלומר, כבר התקיימו נבואות שנבאו עליו בימי חזקיה, אלא הקדוש ברוך הוא עצמו יגאלם וימלוך עליהם בעצמו,

אמר רב יוסף: שרא ליה מריה [ימחול לו אדונו, ה'] לר' הילל שאמר דברים שאין בהם ממש! שהרי חזקיה אימת הוה [מתי היה] — בבית ראשון, ואילו זכריה בן ברכיה הנביא קא מתנבי [מתנבא] בבית שני ואמר: "גילי מאד בת ציון הריעי בת ירושל ם הנה מלכך יבוא לך צדיק ונושע הוא עני ורכב על חמור ועל עיר בן אתנות" (זכריה ט, ט), הרי שדורות לאחר חזקיה יש נבואה לא רק לגאולה אלא לביאת המשיח.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת], ר' אליעזר אומר: ימות המשיח יהיו ארבעים שנה. ומהיכן אתה למד זאת? — כתיב הכא [נאמר כאן] במסע ישראל במדבר: "ויענך וירעבך ויאכלך את המן" (דברים ח, ג) וכתיב התם [ונאמר שם]: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה" (תהלים צ, טו).

ר' דוסא אומר: ימות המשיח יהיו ארבע מאות שנה, כתיב הכא [נאמר כאן] בברית בין הבתרים: "ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה" (בראשית טו, יג) וכתיב התם [ונאמר שם]: "שמחנו כימות עניתנו" (תהלים צ, טו).

רבי אומר: ימות המשיח יהיו שלש מאות וששים וחמש שנה, כמנין ימות החמה, שנאמר: "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעיה סג, ד), שיהיו ימי הגאולה כשנה שלמה של שנים.

ואגב הבאת הפסוק שואלים: מאי [מה פירוש] "יום נקם בלבי"? אמר ר' יוחנן: ללבי גליתי את יום הנקם, ואולם לאבריי כביכול לא גליתי שלא יצא הדבר בדיבור מפורש. ר' שמעון בן לקיש אמר: ללבי גליתי, סוד זה, ואילו למלאכי השרת לא גליתי אותו.

תני [שנה] אבימי בריה [בנו] של ר' אבהו: ימות המשיח לישראל הם שבעת אלפים שנה, שנאמר: "ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך" (ישעיה סב, ה), וחתן שמח בכלה שבעה ימים, ויומו של הקדוש ברוך הוא אלף שנה.

אמר רב יהודה אמר שמואל: ימות המשיח — כמיום שנברא העולם ועד עכשיו, שנאמר: "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" (דברים יא, כא), כלומר, ימשכו ימי המשיח כמו הימים שעברו מן הבריאה עד בואו "כימי השמים על הארץ".

רב נחמן בר יצחק אמר: כימי נח עד עכשיו, עד שיבוא המשיח, שנאמר בדברי ישעיה על הגאולה: "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך". (ישעיה נד, ט).

ב אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו בדבריהם על הגאולה ואחרית הימים, אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא יהיו דברים מעל ומעבר לזה, כאמור "עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו" (ישעיה סד, ג). ומעירים: ופליגא [וחלוקה דעה זו] על דעת שמואל, שאמר שמואל: אין הבדל בין העולם הזה לימות המשיח אלא לענין שעבוד מלכיות בלבד שיסור מישראל.

ועוד אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא למתן שכרם של בעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים — "עין לא ראתה אלהים זולתך". ומעירים: ופליגא [וחלוקה] דעה זו על ר' אבהו. שאמר ר' אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין שם — צדיקים אינן עומדין שם, שלדעתו בעלי תשובה גדולים מצדיקים, שנאמר: "שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעיה נז, יט), ברישא [בתחילה] שלום לרחוק, והדר [ואחר כך] לקרוב. מאי [מה פירוש] "רחוק" — רחוק דמעיקרא [שמתחילה], שהיה רחוק מה' וחזר בתשובה. ומאי [ומה פירוש] "קרוב" — קרוב דמעיקרא ודהשתא [מתחילה ועכשיו], שהוא צדיק כל ימיו.

ור' יוחנן אמר: "לרחוק" פירושו — מי שהוא רחוק מעבירה כל ימיו, והוא הצדיק. "קרוב" — שהוא קרוב מעבירה בזמן רשעותו ונתרחק ממנה כשעשה תשובה.

ועוד אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא (מסחר) עבור תלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. שכל השכר הטוב זה יגיע לאלה שעשו טובה לתלמיד חכם, אבל תלמידי חכמים עצמן, שכרם "עין לא ראתה אלהים זולתך".

ושואלים מאי [מה] הוא אותו דבר ש"עין לא ראתה"? אמר ר' יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, שאיש עדיין לא טעם ממנו ואינו יודע מה רב טובו. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר אדם הראשון היכן דר אם לא בעדן? — אינו כך, אלא דר בגן. ואם תאמר שגן הוא עדן ואין הבדל ביניהם — תלמוד לומר: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן" (בראשית ב, י), הרי ששני מקומות נבדלים הם.

ג ומעתה שבים אנו לביאור המשנה. שנינו בה שהאומר אין תורה מן השמים אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן [שנו חכמים]: כוונת האמור "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה" (במדבר טו, לא) — זה האומר אין תורה מן השמים. דבר אחר: "כי דבר ה' בזה" — זה אפיקורוס המזלזל בדבר ה'.

דבר אחר: "כי דבר ה' בזה" — זה המגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומפרש בה פירושים של שקר. "ואת מצותו הפר" — זה המפר ברית בשר, כגון שאינו רוצה למול ערלתו. "הכרת תכרת" הכוונה — "הכרת" בעולם הזה, "תכרת" — לעולם הבא. מכאן אמר ר' אלעזר המודעי: המחלל את הקדשים, כגון שמטמא אותם במזיד, והמבזה את המועדות (את ימי חול המועד), והמפר בריתו של אברהם אבינו, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, והמלבין פני חבירו ברבים, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, מכל מקום אין לו חלק לעולם הבא.

תניא אידך [שנויה ברייתא אחרת]: "כי דבר ה' בזה" — זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר שכל התורה כולה מן השמים חוץ מפסוק אחד זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא, אלא משה מפי עצמו אמרו — זהו בכלל "כי דבר ה' בזה". ואפילו אמר שכל התורה כולה מן השמים חוץ מדקדוק זה שדקדקו בו חכמים, או חוץ מקל וחומר זה, חוץ מגזרה שוה זו — זה הוא "כי דבר ה' בזה".

תניא [שנויה ברייתא], היה ר' מאיר אומר: הלומד תורה ואינו מלמדה לאחרים — זה הוא "דבר ה' בזה", שמראה שאינה חשובה בעיניו עד כדי שראויה היא שילמדה לאחרים. ר' נתן אומר: כל מי שאינו משגיח על המשנה ואינו סבור שהיא עיקר ההלכה, בו נאמר "כי דבר ה' בזה". ר' נהוראי אומר: כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק בה הריהו בכלל "כי דבר ה' בזה".

ר' ישמעאל אומר: זה העובד עבודה זרה. ושואלים: מאי [מה] משמעה? כלומר, כיצד דורש הוא מכתוב זה הלכה זו דווקא? ומסבירים: דתנא דבי [ששנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: מה שנאמר "כי דבר ה' בזה" — זה המבזה דבור שנאמר לו למשה מסיני ושמעוהו כל ישראל: "אנכי ה' אלהיך... לא יהיה לך אלהים אחרים על פני

"(שמות כ, ב-ג). אגב הזכרת חשיבות לימוד התורה מביאים שר' יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה הריהו דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. ר' יהושע אומר: כל הלומד תורה ומשכחה הריהו דומה לאשה שיולדת ואחר כך קוברת.

ר' עקיבא אומר: