והמפקח את הגל (המפנה גל אבנים מעל אדם שנפלה עליו מפולת), ויתכן שמת כבר אותו אדם והוא מטמא את מפנה הגל. וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורים בליל הפסח, והחולה והזקן שהן יכולין לאכול כזית — כל אלה שוחטין עליהן בתוך חבורה אחת.

אולם על כולם אין שוחטין עליהן בפני עצמן שאין עושים חבורה שכולה אנשים בעלי ספקות כאלה, שמא יביאו את הפסח לידי פסול.

ועוד מוסיפים בדיניהם: לפיכך כיון שהם נמנים לכתחילה על הפסח גם אם אירע בהן פסול ולא יכלו לאכול מן הפסח — פטורין מלעשות פסח שני, חוץ מן המפקח בגל ונמצא האיש הקבור במפולת מת שהוא טמא מתחלתו שהרי ודאי שהאהיל על המת ונתברר אם כן שהיה טמא משעה שהתחיל לפקח בגל שאף בשעת שחיטה היה טמא, ולא עלה לו קרבנו כלל.

א גמרא אמר רבה בר הונא אמר ר' יוחנן: לא שנו שאין שוחטים את הפסח על האסור בבית האסורים אלא בתוך חבורה אחרת אלא דווקא בנמצא בבית האסורין של גוים, אבל המצוי בבית האסורין דישראל — שוחטין עליו אפילו בפני עצמו, כיון דאבטחינהו, מפיק ליה [שהבטיחוהו שיצא, ודאי יוציאו אותו] דכתיב [שנאמר]: "שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב" (צפניה ג, יג) ואפשר לסמוך עליהם.

אמר רב חסדא: הא דאמרת [זה שאומר אתה] כי היושב בבית האסורין של גוים אין שוחטים עליו בפני עצמו לא אמרן [אמרנו] דבר זה אלא שהיה בית האסורין חוץ לחומת בית פאגי (מחוץ למקום היתר אכילת פסחים) אבל היה בית האסורים לפנים מחומת בית פאגי שוחטין עליו אפילו בפני עצמו. מאי טעמא [מה טעם] — גם אם לא יוציאוהו משם אפשר דאמטו לה ואכיל ליה [אפשר שיביאו לו מן הקרבן לתוך בית האסורים ויאכל ממנו].

ב שנינו במשנה: לפיכך אם אירע פסול במסופקים אלו לאחר שנשחט עליהם הפסח הריהם פטורים מפסח שני, חוץ מהמפקח על הגל. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: לא שנו שהמפקח את הגל חייב לעשות פסח שני אלא כשמצאו בגל עגול, שתוך כדי פינויו ודאי האהיל על המת ונטמא אבל אם היה זה גל ארוך מתוך שיתכן שהיה המת מצוי בצד אחר של הגל והמפקח בגל לא האהיל עליו — פטור מלעשות פסח שני, אימא [אמור]: שמא טהור היה בשעת שחיטה ואם נטמא היה זה רק לאחר מכן ומאחר שהוא ספק שוב אינו מביא פסח שני.

ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] ר' שמעון בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: מפקח בגל לעתים פטור מלעשות פסח שני לעתים חייב. כיצד? היה זה גל עגול ונמצאת טומאה תחתיו — חייב בפסח שני שודאי האהיל עליו קודם לכן, אבל אם היה זה גל ארוך ונמצאת טומאה תחתיו — פטור, אימא [אמור] שמא טהור היה בשעת שחיטה.

ג משנה אין שוחטין את הפסח על היחיד עבור אדם אחד בלבד. אלא בחבורה. אלו דברי ר' יהודה, ור' יוסי מתיר, שהדבר תלוי רק ביכולת האכילה, ולכן אפילו חבורה של מאה שאינן יכולין לאכול כזית אין שוחטין עליהן.

ועוד הלכה: ואין עושין חבורת פסח של נשים ועבדים וקטנים.

ד גמרא תנו רבנן [שנו חכמים]: מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד — תלמוד לומר: "לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך אשר ה' אלהיך נותן לך" (דברים טז, ה) והוא דורש שבאדם יחיד אין לזבוח את הפסח, אלו דברי ר' יהודה. ור' יוסי אומר: אפילו אדם יחיד ויכול לאכלו כלומר, כזית ממנו — שוחטין עליו ואילו עשרה ואין יכולין לאכלו — אין שוחטין עליהן.

ושואלים: ור' יוסי האי "באחד" מאי עביד ליה [אותו פסוק שאומר "באחד" שעריך מה עושה הוא בו]? ומשיבים: מיבעי ליה [צריך הוא אותו] לכמו שדרשו ר' שמעון. דתניא [ששנויה ברייתא] ר' שמעון אומר: מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד מזבח שהיו מקריבים בו יחידים קרבנות נדבתם בדורות מסוימים בשעת איסור הבמות שהוא עובר בלא תעשה —

תלמוד לומר: "לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך" משמע שבכל מקום שיש איסור במות דין הפסח כקרבן ציבור ולא כקרבן יחיד ואינו קרב בבמה. יכול אף בשעת היתר הבמות כן יהא דינו כקרבן ציבור שיעבור בו על לא תעשה, תלמוד לומר: "באחד שעריך" לא אמרו איסור זה אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד לבית הבחירה להביא קרבנותיהם. אבל בזמן שאין מקום מיוחד שכל ישראל חייבים להיות בו אפשר לשחוט גם את הפסח כקרבן יחיד.

ושואלים: ור' יהודה האי מנא ליה [דרשה זו לגבי במת יחיד מנין לו]? ומשיבים: תרתי שמעת מינה [שני דברים אתה שומע מכאן] שמלשון הכתוב אפשר ללמוד את שני הדברים.

ושואלים: ולשיטת ר' יוסי, ממאי דלהכי דקאמר [מנין לו שהפסוק מתפרש לכמו שאמר] ר' שמעון? דילמא כדקאמר [שמא לענין מה שאמר] ר' יהודה הוא דאתא [שבא]? ומשיבים: אמר לך [יכול היה ר' יוסי לומר לך], לא סלקא דעתך [לא יעלה על דעתך] לומר כן דהא כתיב [שהרי נאמר] בדיני הפסח: "איש לפי אכלו תכוסו על השה" (שמות יב, ד), משמע שאפילו יחיד יכול לאכול את הפסח.

רמי ליה [הקשה לו, הראה סתירה] רב עוקבא בר חיננא מהמקום פרישנא לרבא: מי [האם] אמר ר' יהודה באמת אין שוחטין את הפסח על היחיד? ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ששנינו: אשה בפסח ראשון — שוחטין עליה בפני עצמה, בפסח שני עושין אותה טפילה לאחרים אבל אין שוחטין עבורה בלבד, אלו דברי ר' יהודה. הרי שר' יהודה מתיר לעשות פסח עבור יחיד! אמר ליה [לו] רבא: לא תימא [תאמר אל תבין] שכוונתו ששוחט עבור אשה בפני עצמה, אלא אימא [אמור]: לנשים שוחטין בפני עצמן.

אמר לו והקשה על פירוש זה: מי עבדינן [האם עושים אנו] לדעת הכל חבורה שכולה נשים? והתנן [והרי במשנתנו שנינו]: אין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים, מאי לאו [האם לא] הכוונה נשים לחודייהו [לעצמן], ועבדים לחודייהו [לעצמם], וקטנים לחודייהו [לעצמם] שאין עושים חבורה שלימה מאלה? אמר ליה [לו]: לא, הכוונה היא שאין עושים חבורות מצורפות של נשים ועבדים וקטנים. והטעם הוא: נשים ועבדים יחד לא יעשו משום תפלות כלומר משום חשש זנות, קטנים ועבדים לא יעשו משום