הגדרה - כח אלהי הפועל בחושן, שמשיב לשואלים בענייני ציבור של ישראל.

שמם ומהותם

שמם

שלשה שמות יש לאורים ותומים:

• אוּרִים וְתֻּמִּים (שמות כח ל), ונקראו בשם זה משום שהם מאירים ומפרשים את דבריהם, ומשלימים אותם שיתקיימו (יומא עג ב, ורש"י ד"ה שמאירין); ועוד: על שם שהם מאירים לישראל ומתמימים להם את הדרך ילכו בה כשישראל הם תמימים (ירושלמי יומא ז ג)^[1].

• משפט, כמו שנאמר: וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים (במדבר כז כא). לפי שהם כדין שאינו חוזר, שאף על פי שגזרת נביא חוזרת - גזרת אורים ותומים אינה חוזרת (יומא שם, ורש"י שם ד"ה משלימין); ועוד: שמפרש ומברר דבריו, שהמשפט הוא בירור דברים (רש"י שמות כח כא).

• כְּרֵתִי וְפְּלֵתִי (שמואל ב כ כג). כרתי שכורתים דבריהם, שאומרים דברים קצובים וגמורים, פלתי שמופלאים בדבריהם (ברכות ד א, ורש"י ד"ה שכורתים)^[2].

במקרא יש שאורים ותומים נקראים אפוד: נֹשֵׂא אֵפוֹד (שמואל א יד ג, ורש"י שם), וכן: הַגִּישָׁה נָּא לִי הָאֵפֹד (שם ל ז)^[3]. אבל הכתוב במקרא "אפוד בד" אינו אורים ותומים, שהרי בשמואל ודוד נאמר שחגרו אֵפוֹד בָּד (שמואל א ב יח; שמואל ב ו יד), והם הרי לא היו כהנים; ועוד שהאפוד של הכהן הגדול הוא של תכלת וארגמן (ראה ערך אפוד) ולא של בד^[4].

מהותם

החושן היה ארכו אמה ורחבו זרת, וכשכפלו לשנים נמצא זרת על זרת מרובע, וכתב שם-המפורש (ראה ערכו) בין הכפלים (ריטב"א יומא עג ב).

• יש אומרים שאבני החושן בעצמן נקראות אורים ותומים (תשו' רב האי גאון ורב ניסים גאון באוצר הגאונים ברכות שם ד-ו), על שם שאותיותיהן מאירות (רלב"ג שמות כח ל).

• לדעת רוב הראשונים אורים ותומים הוא כתב שם המפורש שהיה נתון בין כפלי החושן, והוא שכתוב עליו וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים (שמות כח ל, ותרגום יונתן ורש"י שם; רשב"ם שמות כח טו; רמב"ן ורלב"ג שם; ריטב"א יומא עג ב; ראב"ד בהשגות בית הבחירה ד א, לפי כסף משנה שם).

• ויש אומרים שהיו באורים ותומים כמה שמות קדושים, ולפיכך נקראים בלשון רבים אורים וכן תומים, ומכח השמות הקדושים שנקראו אורים יאירו האותיות של החושן, ומכח שמות הקודש אחרים הנקראים תומים יהיה לב הכהן השואל תמים בחיבור ובצירוף האותיות ויבוא בלבו חיבורן הנכון, והיא מדרגת רוח הקודש למטה מהנבואה ולמעלה מבת קול (רמב"ן שמות שם)^[5].

אורים ותומים בבית שני

אורים ותומים לא היו בבית שני, והוא אחד מחמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני (יומא כא ב)^[6].

ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שאורים ותומים לא היו כלל במקדש שני, ולא היה בזה פסול של מחוסר בגדים, משום שלדעתם האורים ותומים הם השם המפורש, ואינו ממנין בגדי הכהונה (רש"י תצוה כח ל; ראב"ד בהשגות בית הבחירה ד א; ריטב"א יומא עג ב).

• ויש אומרים שהאורים ותומים הם חלק מבגדי כהונה, והיו גם במקדש שני, אלא שלא היו משיבים ברוח הקודש, ולא היו נשאלים בהם, ולא היו עושים אותם אלא להשלים שמונה בגדים לכהן גדול כדי שלא יהא מחוסר-בגדים (רמב"ם בית הבחירה ד א, וכלי המקדש י י; תוספות יומא כא ב ד"ה ואורים).

השאלה באורים ותומים

השאלה

בתורה מפורש שאפשר לשאול באורים ותומים: וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה', עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה (במדבר כז כא)^[7].

גם בנביאים מצינו הרבה פעמים ששאלו בה' אם יעלו למלחמה ואם יצליחו וכיוצא (שופטים א א; שם יח ה; שם כ יח,כח; ועוד).

סדר השאלה: השואל פניו כלפי הנשאל, שהוא הכהן הלובש אורים ותומים, והנשאל פניו כלפי שכינה. השואל אומר: אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה (שמואל א ל ח), והנשאל אומר: כה אמר ה' עלה והצלח. ר' יהודה אומר אינו צריך לומר כה אמר ה', אלא עלה והצלח (יומא עג א)^[8].

יש שפירשו שהכוונה היא שהנשאל פניו כלפי אורים ותומים ושם המפורש שבתוך החושן (רש"י שם); ויש שפרשו שהכהן עומד ופניו לפני הארון, והשואל מאחוריו ופניו לאחרי הכהן (רמב"ם כלי המקדש י יא, פירוש המשניות יומא ז ה).

מאותיות אבני החושן שכתובים עליהן שמות שבטי בני ישראל והאבות, היו בולטות אותיות התשובה. ונחלקו אמוראים כיצד לפרש את קבלת התשובה מהחושן:

לדעת ר' יוחנן לא היו האותיות זזות ממקומן, אלא בולטות בלבד (יומא עג ב), והכהן היה מצרפן על ידי שרוח הקודש לובש את הכהן ומביט בחושן ורואה בו במראה הנבואה (רמב"ם שם); ויש אומרים שהאותיות בלטו זו אחר זו, ולפי סדר בליטתן ידע הכהן לצרפן (אברבנאל שמות כח ל; מהרש"א יומא עג ב).

ולדעת ריש לקיש היו האותיות מצטרפות מאליהן (יומא שם). הלכה כר' יוחנן (רמב"ם שם).

אין נשאלים באורים ותומים אלא למלך, ולאב בית דין, ולמי שהציבור צריך בו (משנה יומא עא ב).

אין שואלים באורים ותומים על בירור מעשה בדיני ממונות (מכילתא משפטים פרשה טו), ולא בהוראות של הלכה (רש"י ערובין מה א ד"ה הרי)^[9].

לא היו שואלים באורים ותומים כשיכולים לשאול על ידי דבר אחר (תוספות גיטין סח א ד"ה זיל).

אין שואלים על שני דברים כאחד, אלא שלאחר ששאל על אחד והשיבו לו חוזר ושואל על השני, ואם שאל שני דברים כאחד אין משיבים לו אלא על הראשון בלבד (יומא עג א; רמב"ם שם יב), ויש אומרים שמשיבים לו על השני ולא על הראשון, ויש אומרים שאין משיבים לו לא על הראשון ולא על השני (ירושלמי שם); ואם הוצרך לשניהם משיבים לו על שניהם (בבלי שם לגירסת רש"י שם ב), כגון שהיה הדבר נחוץ ואין שהות להמתין (רש"י שם, לגירסתו), ויש מפרשים כגון ששני הדברים צריכים זה לזה, כשאלת דוד: אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ (שמואל א ל ח), שהשיבוהו על שניהם, שרדיפה והשגה צריכות זו לזו (ריטב"א שם, וגירסתו: ואם הוצרך הדבר לשנים, וכן הגירסא לפנינו).

יש מי שכתב שאין שואלים באורים ותומים אלא ביום, לפי שנקראים משפט (ראה לעיל), ומה משפט ביום (ראה ערכים דיני ממונות, דיני נפשות), אף שאלת אורים ביום (בעל הטורים שמות כח טו), אבל מן המקראות יוצא ששאול המלך שאל באורים ותומים אף בלילה (שמואל א יד לד-לז).

שואלים באורים ותומים אף בשבת (ראה ערובין מה א, ורש"י ד"ה אי שרי, ומנחות צה ב: בשבת אשכחינהו כו',ואז שאל באורים ותומים כמבואר בשמואל א כא).

במי נשאלים

כל כהן שאינו מדבר ברוח הקודש, ואין שכינה שורה עליו - אין שואלים בו באורים ותומים (יומא עג ב; רמב"ם כלי המקדש י י). שאם כהן כשר היה וראוי לשרות שכינה עליו, האותיות בולטות או מצטרפות על ידו; ואם לאו - לא בולטות ולא מצטרפות (רש"י שם ד"ה סיועי הוה מסייע).

אין נשאלים באורים ותומים אלא בכהן גדול (פירוש המשניות לרמב"ם יומא ז ה; וראה רמב"ם כלי המקדש י יג)^[10]. והכהן צריך ללבוש בשעת שאלה שמונה הבגדים של כהן גדול (משנה יומא עא ב).

משוח מלחמה נשאל באורים ותומים על ידי המלך בשעה שיוצא למלחמה, וצריך ללבוש את בגדי הכהן הגדול (יומא עג א, ורש"י ד"ה כי אתא)^[11].

דברים הטעונים אורים ותומים

ישנם דברים שאי אפשר לעשותם ללא אורים ותומים:

• אין מוסיפים על העיר ירושלים, ועל העזרות של בית המקדש, אלא במלך, ונביא, וסנהדרין, ואורים ותומים (משנה שבועות יד א)^[12].

• אין יוצאים למלחמת הרשות אלא על פי אורים ותומים (סנהדרין טז א)^[13].

• חלוקת ארץ ישראל לשבטים היתה בגורל ובאורים ותומים (בבא בתרא קכב א)^[14].

הערות שוליים