|
אזכרות הגדרה[1] - שמותיו של הקדוש ברוך הוא האזכרות וקדושתםמהם האזכרותישנם שלשה סוגי אזכרות:
יש מי שסובר ששם אהיה אינו בכלל השמות שאינם נמחקים (רמב"ם שם, לפי הכסף משנה שם). כל השמות שאינם נמחקים, נקראים "אזכרות" (ירושלמי ברכות ד ד; תוספות יום טוב תמיד ג ד; ברכי יוסף יורה דעה רעו ב); ויש שנראה מדבריהם, שאף הכינויים יש שהם נקראים אזכרות (סנהדרין נו א; רמב"ם ברכות א ו; נמוקי יוסף סנהדרין ס א); ויש שכתבו שאין נקרא אזכרה אלא שם הוי"ה, שהוא מורה על עצמותו והוייתו יתברך, ואינו שם משותף לנבראים כשאר השמות, ונקרא אזכרה בלשון סגי נהור, שאסור להזכירו חוץ למקדש (שו"ת הרדב"ז א קב; יהודה יעלה יו"ד רע). כל האזכרות הללו נקראות שמות המיוחדים (רמב"ם עבודה זרה ב ט, קריאת שמע ג ה), לפי ששמות אלו מיוחדים רק לבורא יתברך בלבד ועליו הונחו בעצם (אור שמח עבודה זרה שם). לפעמים קוראים שם המיוחד לשם המפורש (סוטה לח א), או לשם אדנות בלבד (רמב"ם עבודה זרה ב ז), ולשאר השמות קוראים כנויים (רש"י סנהדין נו א ד"ה כי יקלל). האזכרות יש בהן קדושה, שצריכות קידוש בכתיבתן, ואסור להזכירן לבטלה (ראה להלן), וכן אסור למחקן (ראה ערך מחיקת השם)[4] או לברכן (ראה ערך מגדף). שמות שהם חולכל שמות הדיוטות שאינם מכוונים לשם השם, אין בהם קדושה למרות שאותיותיהם אותיות השם, ואפשר למחקם (מסכת סופרים ד ד). ואפילו אם קידשם - אין הקדושה חלה עליהם, שהרי זה כמקדיש בעלי מומים למזבח שאינם קדושים (תשב"ץ א קעז; רמ"א יו"ד רעו ב). ולכן אין ספר התורה פסול בכך (רמ"א שם)[5]. הלכה זו היא בין בשמות של עבודה זרה, כגון אֱלֹהִים אֲחֵרִים (שמות כ ב, ועוד), אֵל נֵכָר (דברים לב יב), אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב ד,ח), וכיוצא; ובין בשמות שהוראתם מלאכים, כמו הִנֶּה נָּא־אֲדֹנַי סוּרוּ נָא (בראשית יט ב) שאמר לוט, או בשמות שהוראתם דיינים, כמו אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן אֱלֹהִים (שמות כב ח), שאין בהם קדושה ומותר למחקם (תשב"ץ שם)[6]. אזכרות שבספרי המינים נחלקו תנאים: ר' יוסי אומר קודרן - חותך חתיכות הקלף מקום השם (רש"י) - וגונזן והשאר שורפם, ור' טרפון אומר שורפם עם האזכרות שבהם (שבת קטז א). הלכה כר' טרפון (רמב"ם יסודי התורה ו ח). כנוייםמהם כנוייםכנויים (ראה ערך כנויי ה') הם שמות תואר הנגזרים ממידותיו של הקדוש ברוך הוא, ונתייחדו בפי ההמון לשמותיו של הקדוש ברוך הוא (מאירי שבת י ב); ומפני שאנו מוצאים מידות אלו אצל הבורא יותר מאצל כל הנבראים, אנו מכנים אותו במידות אלו (אור שמח עבודה זרה ב ז), ואינם אלא זכרון שבחו והגדת גדולתו של הקדוש ברוך הוא, אבל אינם שמות הבורא (ר"י מיגאש שבועות לה ב). הכנויים שמשבחים בהם את הקדוש ברוך הוא על שם מידותיו, כגון: חנון, רחום, גדול, גבור, נורא, קנא, חזק ונאמן, אינם בכלל אזכרות ונמחקים (שבועות לה א), אף על פי שלפעמים קוראים גם את הכנויים בשם אזכרה (ראה לעיל)[7]. שלום הוא שמו של הקדוש ברוך הוא (שבת י ב), שנאמר וַיִּקְרָא לוֹ ה' שָׁלוֹם (שופטים ו כד); ויש בו קדושה (שו"ת הרא"ש ג טו). ונחלקו הראשונים מהי קדושתו:
שמשון נקרא על שמו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה' אֱלֹהִים (תהלים פד יב). ומכל מקום אין בו קדושה ונמחק, שאינו אלא מעין שמו של הקדוש ברוך הוא, כלומר: מה הקדוש ברוך הוא מגין על כל העולם, אף שמשון מגין בדורו על ישראל (סוטה י א). שם יה, מלבד קדושתו בתורת מקצת שם המפורש, יש בו גם קדושה בתורת שם בפני עצמו (רמב"ם יסודי התורה ו ד); ויש סוברים שאם כתבו כשם בפני עצמו אינו קדוש (כסף משנה שם, בדעת הראב"ד בהשגות). ישנם כמה מנהגים כיצד לכתוב את השם בסידורים ובספרים:
בכל הצורות הללו שכותבים את השם אין קדושה, ונמחקות כשיש צורך בדבר (תרומת הדשן שם; רמ"א שם)[8]. שמות בלעזהכותב את השם בלעז נחשב ככנוי ואין בו קדושה, ומותר למחקו (רמב"ם סנהדרין כו ג ;סמ"ג לאוין רט; חינוך מ' רלא; ש"ך יו"ד קעט ס"ק יא; משנה ברורה פה סק"י). וכן שם שהוא תרגום וביאור של אחד מהשמות בלשון הקודש, כגון "אלהא" המוזכר בספר דניאל ובתרגומים, נחשב ככינוי (אבני נזר יו"ד שנח ה), שעיקר שם הבורא הוא בלשון הקודש, והוא שם העצם, ובשאר לשונות אינו אלא ביאור לשמו (מרומי שדה נדרים ב א)[9]. יש מי שכתב, שדוקא שאר שמות בלשון לעז חשובים ככינויים, אבל שם המפורש - שלדעתם יש לו תרגום - אף בלשון לעז חשוב שם, ולא ככינוי (אבני נזר שם ט, בדעת חלק מהמפרשים), ויש שכתבו מששם המפורש אין שייך בו כלל תרגום, וממילא אין בו קדושה (אבני נזר שם אות ח,י; אגרות משה או"ח א לב ו). איסור הזכרת שם שמים לבטלההאיסוראסור להזכיר שם שמים לבטלה, שנאמר: אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא (דברים ו יג)[10], וזהו איסור עשה (תמורה ד א; ספר המצות עשה ד), כי מיראת השם הוא שלא יזכיר שמו לבטלה (ספר המצות שם); ויש סוברים שהאיסור הוא משום לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא (שמות כ ו. שאילתות יתרו נג). האיסור הוא על הזכרת שם מן השמות המיוחדים, אף על פי שלא נשבע (רמב"ם שבועות יב יא), ויש איסור בכל השמות שאינם נמחקים (שו"ת רבי עקיבא איגר סי' כה; העמק שאלה נג סק"ב)[11]. אם טעה בלשון והוציא שם לבטלה, ימהר מיד וישבח לו כדי שלא יזכר לבטלה. כיצד? אמר "ה'", אומר ברוך הוא לעולם ועד, או: גדול הוא ומהולל מאד, וכיוצא בזה (רמב"ם שם ע"פ הירושלמי ברכות ו א). אסור לברך ברכה שאינה צריכה משום הזכרת שם שמים שבברכה (ברכות לג א; רמב"ם ברכות א טו; טוש"ע או"ח רטו ד. וראה ערך ברכה שאינה צריכה). כל השומע הזכרת השם מפי חברו לבטלה צריך לנדותו, ואם לא נידהו - הוא עצמו יהא בנידוי (נדרים ז ב; רמב"ם שבועות יב ט; טוש"ע יו"ד שלד נג). במה דברים אמורים שהיה המזכיר מזיד, אבל שוגג אסור לנדותו (רמב"ם שם; שו"ע שם לח); ויש אומרים שאינו חייב לנדותו, אבל מנדהו אם ירצה (סמ"ג לאוין רמא). כנוי ולעזכתבו הגאונים שאף השומע הזכרת כינוי לבטלה חייב לנדותו (תשובות גאוני מזרח ומערב קיג; נמוקי יוסף נדרים ז ב בשם הגאונים). ויש שפירשו דבריהם בכינויים שאינם נמחקים, כגון אלהים וכו', אבל על הכינויים הנמחקים, כגון רחום וכו', אין איסור בהזכרתם לבטלה (שו"ת רבי עקיבא איגר כה; מנחת חינוך סט). וכך דעת רבים מהפוסקים שאין איסור להזכיר את הכנויים שלא לצורך (רמב"ם שבועות יב יא; סמ"ג לאוין רמא; שו"ת רדב"ז ג תכא). יש אומרים שהאיסור להוציא שם השם לבטלה הוא גם בשאר הלשונות, ולכן בכל לשון ששמע אזכרה לבטלה חייב לנדותו (תשובות גאוני מזרח ומערב שם; קובץ שערי תשובה קמב; רבינו ירוחם יד ח); ויש אומרים שהמוציא אזכרה בלעז לבטלה אין מנדים אותו, אבל גוערים בו (נימוקי יוסף נדרים שם, בשם הריטב"א), ששמות הקודש בלעז דינם ככינויים, ואינו עובר בהזכרתם לבטלה (שו"ת רבי עקיבא איגר שם). בשעת הלימודהאזכרות שבפסוקים מותר להזכיר בדרך למודו, ואין בזה משום מוציא שם שמים לבטלה (מהרש"א ברכות ו א, ד"ה שאפילו אחד; שאילת יעבץ א פא; משנה ברורה או"ח רטו ס"ק יד). יש מי שאומר שמותר לומר אזכרה בדרך לימודו גם שלא בתוך פסוק (שאילת יעבץ שם); ודעת הרבה פוסקים שאסור לומר אזכרה בדרך לימודו שלא בתוך פסוק (מגן אברהם או"ח רטו סק"ה; שערי תשובה שם סק"ב; ברכי יוסף שם סק"ד; משנה ברורה שם ס"ק יד)[12]. האיסור לבזותםישנם כמה דברים שנאסרו משום בזיון שמות הקודש:
בדיני קידוש האזכרות וכתיבתם בספר תורה, תפילין ומזוזות – ראה ערך כתיבת סת"ם הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
