הגדרה^[1] - אין בית דין רשאים לגזור גזרה שאין רוב הצבור יכול לקיימה.

הכלל

בית דין שנראה להם לגזור גזרה או לתקן תקנה או להנהיג מנהג צריכים להתיישב בדבר ולידע תחילה אם רוב הצבור יכולים לעמוד בהם, או אם אין יכולים לעמוד (רמב"ם ממרים ב ה), ולעולם אין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה (בבא בתרא ס ב; רמב"ם שם).

מקור הדין

דין זה נלמד מהכתוב: בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים וְאֹתִי אַתֶּם קֹבְעִים הַגּוֹי כֻּלּוֹ (מלאכי ג ט) - אם יש 'גוי כולו' כן, ואם לא, לא (עבודה זרה לו ב), שלהביא המעשר אל בית האוצר קיבלו כל הקהל כולו בגזרת ארור, ומסתמא אם לא היו יכולים לעמוד בה לא היו מסכימים, ומכאן שאין נחשבת גזרה אלא אם כן יכולים לעמוד בה (רשב"ם בבא בתרא שם ד"ה הגוי כולו), ורוב הצבור ככולו (הוריות ג ב).

גזרות שלא תקנו משום שהצבור לא יכול לעמוד בהן

כשחרב הבית בשניה ורבו פרושים בישראל שרצו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין, נטפל להם רבי יהושע, ואמר: שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה, ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט (בבא בתרא ס ב).

אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, אבל מגדלים בהמה גסה, לפי שאין גוזרים גזרה על הצבור אלא אם כן רוב הצבור יכולים לעמוד בה, ובהמה דקה אפשר להביא מחוץ לארץ, אבל בהמה גסה אי אפשר להביא מחוץ לארץ (בבא קמא עט ב).

שדה שנחרשה בשביעית, שאסרו לזרעה אף במוצאי שביעית, אם עבר וזרעה מותר, שלא גזרו אלא על הגדר שהוא יכול לעמוד בו (ירושלמי שביעית ד ב).

גזרה שנגזרה ולא פשטה ברוב הקהל

אפילו שכבר גזרו הגזרה ודימו שרוב הקהל יכולים לעמוד בה, ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל, הרי זו בטלה ואין רשאים לכוף את העם ללכת בה (רמב"ם שם ו, על פי עבודה זרה לה א).

ולא עוד אלא אפילו אם גזרו ודימו שפשטה בכל ישראל ועמד הדבר כן שנים רבות, ולאחר זמן מרובה עמד בית דין אחר ובדק בכל ישראל וראה שאינה פושטת בכל ישראל, יש לו רשות לבטל (שם ז).

צורת ביטול גזרות

בצורת ביטול גזרה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שישנו הבדל בין כשלכתחילה לא עמדו בה רוב הצבור, לבין כשראו לאחר זמן שלא פשטה - שבתחילה כשגזרו ואין הצבור יכולים לעמוד בה אין הגזרה חלה כלל, ואין צריכים בית דין אחר לבטלה; וכשלאחר זמן ראו שלא פשטה, צריכים בית דין לבטלה, אלא שאין צריך שיהיה גדול מהראשון בחכמה ובמנין (כן משמע בלחם משנה שם, בשם הרא"מ).

• יש אומרים שאפילו אם בשעת הגזרה לא יכולים הצבור לכתחילה לעמוד בה צריכים בית דין אחר לבטלה, אלא שמתבטלת אפילו בבית דין קטן מהראשון (תוספות עבודה זרה לו ב ד"ה אי איכא).

• ויש אומרים שמצד הדין אין צריך שום בית דין להתיר כשאין רוב הצבור יכולים לעמוד בה, ואפילו כשמתחילה נהגו בה איסור, אלא שחששו לכבוד בית דין ראשון להצריך בית דין קצת ואפילו הוא קטן מהראשון, ולפיכך כל שנהגו העם היתר בדבר ותלו באילן גדול שבית דין חשוב פלוני התיר, אף על פי שטעו בדבר ואותו בית דין לא התיר כלל, מקיימים מנהגם ועושים מה שלא הותר בבית דין כאילו הותר (ריטב"א שם לה ב).

התפשטות האיסור ועמידת הציבור בו

ונחלקו ראשונים:

• יש אומרים שהתפשטות האיסור ברוב ישראל הוא דבר אחד עם "רוב הצבור יכול לעמוד בו", וכשלא פשט ברוב ישראל זה עצמו מוכיח שאין רוב הצבור יכול לעמוד בו (רמב"ם ממרים ב ג; תוספות גיטין לו ב ד"ה אלא, בתירוץ השני).

• ויש אומרים שהם שני דברים, ודוקא כששני התנאים ישנם: לא פשט איסורו, ורוב הצבור אינו יכול לעמוד בו, אז אפילו בית דין קטן מהראשון יכול לבטלו, אבל כשחסר תנאי אחד צריכים בית דין גדול דוקא (תוספות שם, בתירוץ הראשון; ר"ן עבודה זרה לו א).

הערות שוליים