|
אין ישיבה בעזרה הגדרה[1] - איסור ישיבה, שכיבה ושינה במקדש מעזרת ישראל ולפנים הדין וטעמואין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד[2] בלבד (תוספתא סנהדרין ד ד; יומא כה א ועוד; ירושלמי יומא ג ב ועוד)[3]. טעמי האיסור
ישיבה לאישים מיוחדיםמלכי בית דודהיתר הישיבה בעזרה למלכי בית דוד נלמד ממקרא, שנאמר (שמואל ב ז יח, דברי הימים א יז טז): וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה' (סוטה מ ב ועוד). ויש נותנים טעם לדברי המקרא, שחלק המקום כבוד לבית דוד להראות שמלכותו שלימה (רש"י שם ד"ה אלא), ומלכות שמים היא (מאירי). ובירושלמי יש מי שחולק וסובר שאף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה, ומפרש: וַיֵּשֶׁב לִפְנֵי ה', שיישב עצמו בתפלתו, היינו שהיה מכוין ומיישב דעתו בתפלה, ולא שהיה יושב (ירושלמי יומא ג ב), אלא שכסא היה מתוקן למלכי בית דוד מחוץ לעזרה, ושם היו יושבים (תוספות סוטה מ ב ד"ה והאמר, על פי מדרש שוחר טוב א א). מלכי ישראלמלכי ישראל לדברי הכל אין להם ישיבה בעזרה. איסור זה שימש סיבה לירבעם בן נבט שמנע את ישראל מלעלות לרגל לירושלים, שחשש שמא יראו ישראל את רחבעם מלך יהודה יושב במקדש, והוא יצטרך לעמוד ויזלזלו במלכותו (סנהדרין קא ב). ולא רק למלכי ישראל שהיו בזמן מלכי בית דוד, אלא אף למלכי ישראל שמלכו אחרי שפסקה מלכות בית דוד, כגון מלכי בית חשמונאי, לא הותרה להם הישיבה. ישיבת המלך בשעת הקהלולפיכך אמרו בגמרא, שזו ששנינו שהמלך בשעת מצות הקהל (ראה ערכו) היה יושב בעזרה (משנה סוטה מא א), היינו בעזרת נשים דוקא (שם מ ב, וראה שם ברש"י). סמיכה אינה כישיבהובירושלמי (סוטה ז ז) אמרו שהמלך "סמך לו בכותל וישב לו", היינו שעמד עמידה שיש בה סמיכה, שאינה בכלל ישיבה (הובא בתוספות סוטה מ ב ד"ה והאמר, וראה מגן אברהם קמא סק"ב). כהן גדולאף לכהן גדול אין ישיבה בעזרה (יומא סט ב) [5], ואף על פי שכתוב: וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל ה' (שמואל א א ט), הרי זה לפי שקודם מלכות בית דוד היתה הישיבה מותרת לכהן גדול, וכן לשופט שהוא כמלך, ורק לאחר שבחר ה' במלכות בית דוד לא הותרה הישיבה אלא למלכי בית דוד (עשרה מאמרות לרמ"ע מפאנו מאמר אם כל חי ג י, ובפירוש יד יהודה שם). ויש סוברים שהכהן הגדול מותר לישב בעזרה, ולמדו מעלי הכהן שישב שם (מדרש שוחר טוב שמואל שם). נשיאיש אומרים שאפשר שהנשיא דינו כמלך לענין ישיבה בעזרה, שנאמר (יחזקאל מד ג): נָשִׂיא הוּא יֵשֶׁב בּוֹ לֶאֱכָל לֶחֶם (הראב"ד בפירושו לתמיד כז א ד"ה מיהו בירושלמי)[6]. מקום האיסורלא נאסרה הישיבה בעזרה אלא מעזרת ישראל ולפנים, אבל מעזרת ישראל ולחוץ, היינו בעזרת נשים ובהר הבית, שלא נתקדשו בקדושת עזרה, הישיבה מותרת (סוטה מ ב)[7]. ואפילו לדעת הסוברים שאיסור ישיבה בעזרה הוא בכלל מצות מורא מקדש (ראה לעיל), ומורא מקדש נוהג בכל הר הבית, מכל מקום נמסר הדבר לחכמים להגדיר באיזה ענין נקרא מורא, והם קבעו לפי קדושת המקום שאין גנאי בישיבה אלא מעזרת ישראל ולפנים (מנחת חינוך מצוה רנד). חלל השערואפילו חלל שער ניקנור העולה מעזרת נשים לעזרת ישראל לא נתקדש, ומותר לישב שם (רש"י סוטה שם ד"ה בעזרת, וראה פסחים פה ב). ולפיכך היו הלוים השומרים במקדש על שערי העזרה ועל פינותיה שומרים מבחוץ (מדות א א, וראה ערך בית המקדש), כדי שאם יתעייפו יוכלו לישב (תמיד כז א). חצר המשכןחצר המשכן היה במקום עזרה שבמקדש, והישיבה היתה אסורה שם (תוספות סוכה מג ב). ואף במשכן שהיה בשילה ובנוב ובגבעון היתה הישיבה אסורה (ריטב"א יומא כה א). ואף על פי שכתוב: וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' (שמואל א ג ג), "הֵיכַל ה'" מוסב לא על "וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב", אלא על הכתוב קודם לכן (שם) וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וגו' בְּהֵיכַל ה' (קדושין עח ב). הלשכות
ולכן מותר היה לכהן גדול לדור בלשכת פרהדרין שהיתה בנויה בקודש ופתוחה לחול (תוספות יומא ח ב ד"ה דאי. וראה ערך לשכות).
יש אומרים שכשם שדינם כקודש לענין אכילת-קדשים (ראה ערכו), כך דינם כקודש לענין איסור ישיבה (תוספות יומא כה א). ויש אומרים שכשם שלענין טומאה אין דינם כקודש, שאין הטמאים הנכנסים לשם חייבים כרת (ראה זבחים נו א), כך אין דינם כקודש לענין הישיבה, ומותר לישב ולישן שם, ולדעה זו היתה לשכת פרהדרין בנויה בחול ופתוחה לקודש (תוספות יומא ח ב ד"ה דאי).
ולפיכך סנהדרין שהיו יושבים בלשכת-הגזית (ראה ערכו), לא היו יושבים אלא בחציה של חול, לפי שלשכת הגזית היתה חציה בקודש וחציה בחול, ושני פתחים לה (רמב"ם בית הבחירה ז ו. וראה ערך בית מקדש). וכן זקן של בית דין שהיה יושב בלשכת הגזית ומורה לכהנים סדר הפייסות (ראה ערכו), היה יושב בחציה של חול (יומא כה א). גגים ועליותגגים ועליות, מכיון שלא נתקדשו (ראה ערך גגין ועליות), הישיבה מותרת שם (הראב"ד לתמיד כז א). ויש אומרים שזהו דוקא באותם הגגות שהיו כבר בעת שנתקדשה העזרה, שאותו אויר שלמעלה מהגגות לא נתקדש, שהגג הפסיק בינו לעזרה, אבל הבניינים שנבנו בעזרה אחר שכבר נתקדשה העזרה - אין בכחם להפקיע קדושת העזרה שכבר חלה, ואסור לישב על גגותיהם (שם. וראה ערכים אויר (ב), גגין ועליות). ישיבה לצורך עבודהיש אומרים שבכל דבר שהוא לצורך עבודה הותרה בו הישיבה, ולכן מותר לאכול קדשים בעזרה בישיבה, כי האכילה היא צורך עבודה, שעל ידי אכילת הכהנים הבעלים מתכפרים (תוספות יומא כה א ד"ה אין, וראה שם סח ב). ויש חולקים וסוברים שאף לצורך עבודה לא הותרה הישיבה, אלא שכל דבר שאי אפשר לעשותו אלא בישיבה, והכתוב הצריכו לעשותו בעזרה, מותר לעשותו בישיבה, בין שהוא כהן ובין שאינו כהן (הראב"ד לתמיד שם): ולכן מותר לכהן גדול לישון בלשכת פרהדרין שבעה ימים קודם יום הכפורים, כיון שהכתוב הצריכו לפרוש שם קודם יום הכפורים[8]. וכן מותר לכהנים לישון בעזרה בשעה שהם שומרים שם, כיון שהתורה הצריכתם לשמור בפנים העזרה, שנאמר: וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת (במדבר יח ב, וראה שם בספרי, וראה ערך בית המקדש), ואי אפשר לשמירה בלי שינה כשהוא מתעייף. אבל במקום שאינו מוכרח - אסור בישיבה, שלא הצורך של העבודה הוא המתיר אלא הכרחיותה של הישיבה (ראב"ד שם). ולכן הלוים לא היו שומרים בפנים העזרה (ראה לעיל), כיון שמותר להם לשמור בחוץ. וכן הזקן של בית דין שהיה מורה סדר הפייסות, אף על פי שהפייס הוא צורך העבודה, מכל מקום כיון שאפשר לעשותו מעומד, לא הותרה לו הישיבה בחציה של קודש. אכילת קדשיםלדעה זו אכילת קדשים אסורה בישיבה, ולא הותרה הישיבה אלא באכילת קדשים-קלים (ראה ערכו), שנאכלים בכל העיר (תוספות יומא כה א ד"ה אין, בתירוץ א). או שבאכילת קדשים יש לימוד מיוחד שהישיבה מותרת, שנאמר: לְמָשְׁחָה (במדבר יח ח), ודרשו: לגדולה, כדרך שהמלכים אוכלים (סוטה טו א ועוד), ובכלל זה שהאכילה תהיה בישיבה (תוספות יומא שם בתירוץ ג). הבא להשתחוותיש מי שאומר שכל מי שבא להשתחוות ולזבוח במקדש - מותר לו לישב בעזרה (צפנת פענח למהרי"ט קרח, הובא במשנה למלך בית הבחירה ז ו). אמירת הללההלל שהיו קוראים בעזרה על שחיטת הפסחים היה בעמידה, גם מן הטעם שאין ישיבה בעזרה (שבלי הלקט השלם קעג[9]). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
