|
אמתלא הגדרה[1] - טעם וסיבה לדברים בלתי נכונים שנאמרו קודם, ופירוש "אמתלא": משל[2] אמתלא נאמרה לגבי ביטול או פירוש:
באמתלא דנים באיסור והיתר ובדיני ממונות. בדיבוראדם שאסר על עצמו דבר, בתורת "שויה-אנפשיה-חתיכה-דאיסורא" (ראה בערכו), אם אחר כך מכחיש וסותר הדבר, ונתן אמתלא למה אמר כך קודם לכן, נאמן (כתובות כב א), אם היתה האמתלא טובה, שראינו שיש בה ממש (רמב"ם אישות ט לא; שו"ע אבן העזר מז ד). לפיכך:
אשת כהן שאמרה נאנסתי, שאחרי שמת בעלה אסורה לכל כהן שבעולם מחמת הודאתה, ונתנה אמתלא לדבריה שאמרה כן משום קטטה עם בעלה כדי שיגרשנה, נחלקו ראשונים בדבר:
כשעל ידי האמתלא יוצא שעשה איסוראם על ידי האמתלא שאדם נותן יוצא שעשה איסור, כגון שנהג בכהונה ונשא כפיו ועלה ראשון לתורה, וכעת רוצה לשאת גרושה וטועה שלא אמר שהוא כהן אלא כדי שיכבדוהו - אינו נאמן, שאין אדם משים עצמו רשע (חוט השני יז)[3]. כשהוחזק באיסור שלשים יוםהוחזק באיסור שלשים יום על פי דיבורו, אין אמתלא מועילה לבטל את החזקה (בית שמואל יט ס"ק ב), אבל אם האמתלא היתה כזאת שאי אפשר היה מבלי שינהג כן שלשים יום או יותר, מועילה האמתלא, וכן מצינו ביצחק שאמר על אשתו: אֲחֹתִי הִיא (בראשית כו ז), וכתוב: וַיְהִי כִּי אָרְכוּ לוֹ שָׁם הַיָּמִים (שם ח), ונתן אמתלא לדבריו: כִּי אָמַרְתִּי פֶּן אָמוּת עָלֶיהָ (שם ט), והיתה מותרת לו (שו"ת חתם סופר יו"ד ט)[4]. במקום שהשתיקה מועילהאין אמתלא מועילה אלא במקום שהשתיקה מועילה, וכשאנו מבטלים את הדיבור הראשון הוא מותר ממילא, וכגון אשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה פנויה אני באמתלא, שאם שתקה מתחילה ועד סוף היא מותרת, אבל אין סומכים על אמתלא להאמין לדיבור האחרון (תוספות יבמות קיח א ד"ה סד"א ומהרש"א שם)[5]. אחרי שעבר על איסוראחרי שעבר על איסור, נחלקו אחרונים אם מועילה אמתלא: יש אומרים שאם היא טובה, הרי היא מועילה (שו"ת חתם סופר אה"ע עו); ויש אומרים שלעולם אינה מועילה למפרע לאחר שעבר על האיסור, אלא רק קודם לה (כרתי קפה סק"ב). כשהדיבור לא יצר לבד את האיסוראף כשהדיבור הראשון לא גרם איסור אלא בצירוף מה שחברו האמין הדבר, מכל מקום אמתלא מועילה, כגון אשה שאמרה לבעלה טמאה אני לך על ידי זנות, שאינה נאמנת, שמא עיניה נתנה באחר, אלא אם כן בעלה מאמין לה, והאמין לה הבעל, ואחר כך חזרה בה ונתנה אמתלא לדבריה, נאמנת ומותרת לו (רמ"א אה"ע קעח ט). היתה נאמנת מפני שרגלים-לדבר (ראה בערכו) ונתנה אחר כך אמתלא, תלוי הדבר במחלוקת הפוסקים אם הנאמנות שלה כשיש רגלים לדבר הוא משום שוויה אנפשה חתיכה דאיסורא, ואז אמתלא מועילה, או שמן הדין נאסרת כשיש רגלים לדבר, ואז אין אמתלא מועילה (שו"ת רבי עקיבא איגר קמא קיא). במעשהכשאמתלא באה לבטל מעשה, כגון האשה שלבשה בגדים המיוחדים לימי נדותה, ואחר כך אמרה טהורה אני, נחלקו ראשונים:
נחלקו הפוסקים לדעה זו, במקרה שאי אפשר היה להסתפק בדיבור בלבד מבלי המעשה, שלא היו מאמינים לו על האיסור מבלי עשיית מעשה:
כמו-כן נחלקו לדעה זו, במעשה שגם אלמלא האמתלא יש רגילות לעשותו:
ההבדל בין מעשה לדיבורמהאחרונים יש שהסבירו ההבדל בין מעשה לדיבור לא מצד עצם המעשה, אלא שמפני שכשלבשה בגדי נדותה הוחזקה על ידי זה נדה בשכנותיה, ומכיון שמחזיקים אותה כנדה ודאית אין אמתלא מועילה לבטל חזקה, אבל בדיבור בעלמא לא הוחזקה על ידי כך אצל אחרים, ולכן אם גם על ידי הדיבור הוחזקה אצל אחרים בבירור, אין האמתלא מועילה גם בדיבור (העמק שאלה צו כב). בעדותבשני עדיםעדים שהעידו בבית דין, אינם יכולים לחזור בהם באמתלא (רמב"ם עדות ג ה, וכסף משנה שם; טוש"ע חושן משפט כט א). בעד אחדבדין עד אחד, שהעיד בדבר שהוא נאמן, כגון לחייב שבועה, או עד אחד שנאמן באיסורים, שרוצה לתת אמתלא לדבריו, נחלקו הפוסקים:
בקולאמתלא לבטל את הקול, אינה במובן של אמתלא בדיבור, שאדם נותן טעם וסיבה למה אמר מה שאמר, אלא שיחד עם הקול האומר שנעשה מעשה ידוע יש גם קול המשבר כחו של הקול הראשון. כגון שיצא קול שפלונית נתקדשה, הרי זו מקודשת, "ובלבד שלא יהא שם אמתלא. איזו היא אמתלא? זרק לה קידושיה, ספק קרוב לה ספק קרוב לו, זו היא אמתלא" (משנה גיטין פח ב), שלספק קול לא חששו, ואנו תולים שהקדושין היו קרוב לו, ואינם קדושין (כן משמע ברמב"ן שם). בגרושיןבקול של גרושין, האמתלא היא שגירשה על תנאי (משנה שם), ונחלקו ראשונים בפירוש אמתלא זו:
כשיצאה האמתלא לאחר כמה ימיםנחלקו אמוראים אם האמתלא מועילה כשיצאה אחר כמה ימים:
כשהאמתלא אינה ברורהאמתלא זו היא אפילו כשאין אמתלא ברורה, אלא מקום ופתח לתלות האמתלא (רב זביד בגמ' שם), ונחלקו ראשונים בפירושו:
בממונותאין אמתלא מועילה אלא לאיסור בלבד, ולא לממון (חלקת מחוקק קטו ס"ק כב; בית שמואל שם ס"ק כד). לכן:
אמתלא המפרשתבעדותהמעיד עדות בבית דין אינו יכול לחזור בו מעדותו הראשונה, שכיון-שהגיד-שוב-אינו-חוזר-ומגיד [ראה בערכו] (כתובות יח ב). אכן נחלקו אמוראים אם יכול אדם לחזור ולטעון כדי לתקן ולפרש דבריו הראשונים, למרות שהם סותרים קצת את דבריו הראשונים (בבא בתרא לא א, ורשב"ם ד"ה עולא אמר): יש אומרים שיכול לחזור ולטעון (עולא שם), וכן הלכה (רמב"ם טוען ונטען ז ח, טו ו; טוש"ע חו"מ פ א, קמו כד); ויש אומרים שאינו יכול (נהרדעי שם). טעם הלכה זו, שזוהי אמתלא המפרשת את טענתו הראשונה, כגון שמקודם טען שקרקע זו של אבותי היא והוכחש, ואחר כך אמר של אבותיך היתה ואתה מכרתה לי, וזה שטענתי תחילה של אבותי כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי, או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך, הרי זו טענה נכונה, שהרי נתן אמתלא לדבריו הראשונים (רמב"ם וטוש"ע שם). באישותאשה שהולכת בצעיף כמנהג הנשואות, ואחר כך נתנה אמתלא שהולכת לפי שהיתה נשואה ונתגרשה, שהאחרונים דנו בדבר אם נאמנת (עי' לעיל: במעשה) - יש אומרים שהרי זה בגדר אמתלא המפרשת, שהרי אינה מכחישה את דבריה הראשונים, אלא מפרשת אותם (שו"ת צמח צדק החדש חאהע"ז סי' שב). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
