|
ולדות קדשים הגדרה[1] - בהמות שנולדו מקרבנות גדרםמהותם וקדושתםבהמות שלא הוקדשו לקרבן על ידי אדם, אלא נולדו מקרבנות, הם הנקראים ולדות קדשים (ראה תמורה כה א). ולדות קדשים קדושים כאמותיהם (תמורה יז ב; רמב"ם תמורה ד יג), שמכח אמם ירדה להם הקדושה, ולא מחמת שהקדיש אותם אדם (רש"י תמורה י א ד"ה אין קדושה, ושם כה א ד"ה אבל וד"ה הרי זה; תוספות בכורות טו ב ד"ה מה, ושם טז א ד"ה ותמורתו). יש מהראשונים שכתבו שקדושתם מפני שהם גידולי הקדש (רש"י תמורה לא ב ד"ה גידולין, וראה ערך גדולי הקדש), ויש מפרשים שלמדים זאת מהכתובים (תוספות שם לא ב ד"ה ואפילו). הזמן שחלה קדושתםנחלקו תנאים מאימתי חלה קדושתם:
ולד שלמים ותודהולד שלמים כשלמיםולד שלמים הרי הוא כשלמים (תמורה יז ב; רמב"ם תמורה ד א), וטעון סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק (ראה ערכיהם) כשלמים, וכן ולד הולד עד סוף כל העולם (תמורה שם). וכן ולד תודה כתודה (שם יח ב; רמב"ם שם), אלא שאינו טעון לחם (ראה ערך לחמי תודה. מנחות עט ב; רמב"ם פסולי המוקדשין יב ח). גזירה שמא יגדלו עדריםבדין הולד מדרבנן, נחלקו תנאים: רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב, וחכמים אומרים יקרב (תמורה יח א), שרבי אליעזר סובר גזירה שמא יגדלו עדרים עדרים (רבי יוחנן שם יח א), שיבוא להשהות את האם, ויבוא לידי גזה ועבודה (ראה ערכו. רש"י שם ד"ה גזירה), או לאכול מהם (רבינו גרשם שם), או שיעבור על בל תאחר (ראה ערכו. פירוש המשניות לרמב"ם שם). רבי שמעון אומר לא נחלקו על ולד ולד שלמים, אלא על הולד (תמורה שם). ונחלקו אמוראים בדעתו:
הגזירה בולד תודהבולד תודה נחלקו ראשונים: יש מפרשים שבתודה - שאינה שכיחה - לא גזר רבי אליעזר (רש"י יח א ד"ה גזירה); ויש מפרשים שאף בתודה חולק רבי אליעזר, וכן לסוברים שחכמים מודים בולד הולד שלא יקרב, גם ולד ולד תודה לא יקרב (רמב"ם תמורה ד א, ראה שם בלחם משנה). ולד תמורת שלמיםולד תמורת שלמים (ראה ערך תמורה) הוא כשלמים, כמו ולד שלמים (ראה לעיל), וכן ולד הולד עד סוף העולם (תמורה יז ב; רמב"ם תמורה ד א). וכן ולד תמורת תודה (שם יח ב; רמב"ם שם). יש מהראשונים סוברים שולד התמורה חשוב כולד הולד, שהתמורה עצמה נקראת ולד ראשון, הואיל ובאה מכח זבח אחר (רש"י תמורה כ ב ד"ה ולד שני; רבינו גרשם שם ד"ה ועוד, ושם יח א ד"ה לא; תוספות שם כ ב ד"ה ולד; שיטה מקובצת שם ושם), ויש חולקים (רמב"ם תמורה שם)[2]. ולד שאר קרבנותהמפריש נקבה לעולה וילדההמפריש נקבה לעולה - שבאה מהזכרים - וילדה זכר, נחלקו תנאים:
ולד תמורת עולהולד תמורת עולה וולד ולדה עד סוף העולם, הרי הם כעולה, וטעונים הפשט וניתוח, סמיכה ונסכים (ראה ערכיהם) וכליל לאשים (משנה יח ב). ונחלקו אמוראים: רבה בר בר חנה אמר שאף כאן חכמים סוברים שימכר ויביא בדמיו עולה; ורבא אמר שבולד תמורה חכמים מודים, כיון שהקדש הראשון שבאו מכחו היה זכר וקרב לעולה (שם ורש"י). המפריש נקבה לאשם וילדההמפריש נקבה לאשם - שבא מהזכרים - וילדה זכר, תרעה היא ובנה עד שיפול בהם מום, וימכרו ויביא בדמי שניהם אשמו, ואם הקריב אשמו יפלו דמיהם לנדבה (רמב"ם תמורה ד ד). לדעת רבי אלעזר שולד נקבת עולה קרב עולה, נחלקו אמוראים:
ולד תמורת אשםולד תמורת אשם וולד ולדה לעולם אינו קרב אשם, שאין אדם מתכפר בעברה (תמורה כ ב), ותמורה עובר עליה בלאו של לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר (ויקרא כז י. וראה ערך תמורה). ונחלקו תנאים: לחכמים ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויפלו דמיהם לנדבה; רבי אליעזר אומר ימותו; רבי אלעזר - ויש גורסים: רבי יהושע (כן הוא בפסחים עג א, ושבועות יב א) - אומר, יביא בדמיהם עולה (תמורה שם). בדעת חכמים ורבי אליעזר נחלקו אמוראים:
אף בדעת רבי אלעזר נחלקו:
המפריש נקבה לפסח וילדההמפריש נקבה לפסחו - שבא מהזכרים - שדינה שתרעה עד שתסתאב ותימכר ויביא בדמיה פסח (ראה ערך פסח), וילדה זכר, אף הוא ירעה עד שיסתאב (תמורה יט א), אבל אינו קרב פסח, לפי שבא מקדושה דחויה (כריתות כח א, ורש"י ד"ה ילדה). רבי שמעון אומר הוא עצמו יקרב פסח, שלדעתו בעלי חיים אינם נדחים (כריתות שם). בדעת רבי אלעזר נחלקו אמוראים:
הדברים אמורים שהפרישה קודם שהתעברה, אבל הפרישה מעוברת וילדה - לחכמים ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו פסח, ולרבי אלעזר יקרב פסח (תמורה שם). להלכה ירעו עד שיפול בהם מום, ויביא בדמיהם פסח (רמב"ם תמורה ד ז, כחכמים, וראה לקוטי הלכות תמורה שם). ילדה אחרי פסחנשתיירה לאחר הפסח, שדינה שיביא בדמיה שלמים (ראה ערך פסח), וילדה זכר, ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים; רבי אלעזר אומר הוא עצמו קרב שלמים (תמורה יט א), מפני שיש שם שלמים על אמו, שהרי פסח לאחר הפסח קרב שלמים, אלא שאינה קרבה הואיל ומכח פסח באה (שם ורש"י, לרבא), או מפני שלמקום שהמותר הולך הולד הולך, ומותר הפסח לאחר הפסח שלמים (שם ורש"י, לאביי). ולד תמורת פסחולד תמורת הפסח וולד ולדה עד סוף העולם ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמיהם שלמים, רבי אלעזר אומר ולדות עצמם יקרבו שלמים (תוספתא פסחים ט, ותמורה ב). הלכה ולד תמורת הפסח כתמורת הפסח, אם היתה אמו קרבה שלמים ולדה יקרב שלמים, ואם היה דינה שתימכר ויביא בדמיה שלמים, אף ולדה נמכר ויביא בדמיו שלמים (רמב"ם תמורה ד ז)[3]. ולד חטאתולד חטאת אינו קרב, לפי שהוא מחמש חטאות המתות (ראה ערך חטאות המתות), ואין צריך לומר שולד תמורת חטאת אינו קרב (רמב"ם תמורה ד א וב). ולד מעשר בהמהולד מעשר בהמה וולד תמורת המעשר וולדי ולדותיהם עד סוף העולם לא יקרבו, אלא כשיפול בהם מום יאכלו במומם, כמעשר בהמה ובקדושתו - שאינם נמכרים באטליז, ואינם נשקלים בליטרא (תמורה כא א, וראה שם יח ב; ראה רמב"ם תמורה ד ו. וראה ערך מעשר בהמה וערך פסולי המוקדשין). ולד תמורת בכורולד תמורת בכור וולדי ולדותיהם עד סוף העולם לא יקרבו, אלא יאכלו במומם כבכור שנפל בו מום, וינתנו לכהן, כבכור, והם בקדושתם בנוגע למכירתם באטליז ובליטרא (תמורה שם; רמב"ם שם. וראה ערך בכור בהמה טהורה, וערך פסולי המוקדשין). על ולד קדשים אם עושה תמורה, ראה ערך תמורה. על ולד קדשים אם יונק מאמו, ראה ערך מעילה. על אפרוח שנולד מביצי תורים שהקדיש למזבח, ראה ערך גדולי הקדש. ולדות של בעלת מוםהקדיש בעלת מוםכל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשם, ולדותיהם שנולדו לאחר פדיונם מותרים (חולין קל א; רמב"ם איסורי מזבח א יא), שהולד חולין (רמב"ם שם), ואפילו שנתעברו לפני פדיונם (בכורות יד א; רמב"ם שם). נולדו לפני פדיונם, אסורים בהנאה, ולהקריבם אי אפשר, שמכח קדושה דחויה באו (בכורות שם ורש"י). אבל נפדים תמימים, אף שאין פדיון בקדשי מזבח אלא בבעלי מומים, שהרי הם באו מכח בעל מום (שם ב; רמב"ם שם. וראה ערך בעל מום (ב)). קדם ההקדש את המוםאם לאחר שהקדישם נולד להם מום קבוע, ולדותיהם שנולדו לפני פדיונם קדושים (בכורות טו ב). ונחלקו אמוראים:
יש שכתבו שלא נחלקו האמוראים, אלא אם הוממה ואחר כך התעברה, אבל התעברה בעודה תמימה, הולד קרב לדברי הכל - לסוברים במעי אמם הם קדושים - שכבר התקדש והוא תם (מנחת חינוך תמא, בדעת הרמב"ם לעיל; אבן האזל שם). להלכה פסקו ראשונים שולד בעלת מום, שקדם הקדשה למומה - יקרב (רמב"ם איסורי מזבח א יא, ותמורה ד ט). ולדות שהם פסוליםטומטום ואנדרוגינוסבהמת הקדש שילדה טומטום (ראה ערכו) ואנדרוגינוס (ראה ערכו) - שהם פסולים למזבח (ראה ערך אנדרוגינוס וערך טומטום):
להלכה פסקו ראשונים שיפדו ויביא בדמיהם קרבן הראוי להביא בדמי ולד של זו (רמב"ם תמורה ד ח). יוצא דופן כלאים וטריפהאף ולדות הקדשים שיצאו דרך דופן (ראה ערך יוצא דופן), או שהם כלאים (ראה ערכו), או טרפה (ראה ערכו), דינם כטומטום ואנדרוגינוס (רמב"ם תמורה שם). ויש מהראשונים שכתבו שכלאים ויוצא דופן שאין פסולם ניכר בגופם חלה עליהם קדושה (תוספות הרא"ש נדה מא א). ויש מהראשונים סוברים שיוצא דופן לא נפסל בולדות קדשים אם ממעי אמם הם קדושים (ראב"ד לתורת כהנים אחרי פרשה ז אות ח). בעל מוםבעלי מומים שנולדו מקדשים תמימים אינם קרבים, אף שקדושים אגב אמם (בכורות יד ב. וראה חזון איש קדשים ב לב ס"ק ו). נפלבהמת קדשים שהפילה, הנפל יקבר (חולין עז א; רמב"ם בכורות ד י), שרוב הולדות קדושים (שם ב). יש מהראשונים מפרשים שלסוברים בהווייתם קדושים אין צריך קבורה שהרי קודם שנולד אין עליו קדושה (תוספות זבחים פד ב ד"ה ומוציא ושם קיד א ונדה מא א); ויש סוברים שאף אם בהווייתם קדושים הנפל קדוש, אם מפני שלמדים מבכור שהוא קדוש (תוספות חולין שם ב ד"ה רובא, וראה ערך בכור בהמה טהורה), או משום שאילו היו בני קיימא היו ראויים להקרבה (תוספות זבחים פד ב שם ונדה מא א, בתירוץ ב). על ולדות קדשים פסולים כשעלו על המזבח אם ירדו, ראה ערך פסולי המוקדשים. הערות שולייםבאדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
