|
טל הגדרה[1] - חשיבות הטל בתורת מים או משקה ירידתו על הארץירידת הטל על הארץ הוזכרה בכל מקום כברכת שמים, כמו שנאמר: וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וגו' (בראשית כז כח), מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל (דברים לג יג), ועוד. ויש שהוזכר טל כשם מקביל למטר, כמו שנאמר: יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי (דברים לב ב), ודרשו: לא כטיפים הללו של מטר שהן גדולות, אלא כטיפים הללו של טל שהן קטנות (ספרי האזינו שו). ומכל מקום ישנם טללים שהם רעים, ובנענועים שבלולב אמרו: מוליך ומביא כדי לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים (רבי חמא בר עוקבא אמר רבי יוסי ברבי חנינא בסוכה לז ב). עצירתואם הטל נעצר, כמו שנעצרים הגשמים (ראה ערך תענית גשמים), נחלקו אמוראים:
הזכרה בגבורותלדעה שאין הטל נעצר, מטעם זה הוא שאמרו (רבי חנינא בגמ' שם א), שאף על פי שמזכירים בברכת גבורות שבתפילת שמונה-עשרה (ראה ערכו): מוריד הגשם (ראה ערך גבורות), בטל וברוחות - משיב הרוח ומוריד הטל (רש"י שם ד"ה בטל וברוחות) - לא חייבו חכמים להזכיר (גמ' שם; ירושלמי שם), לפי שאין נעצרים (רבי חנינא בגמ' שם), שאלמלא הם אין העולם מתקיים (רש"י שם ד"ה לפי), ואין צריכים בקשה (רמב"ם תפלה י ח). ואף בטל של ברכה, שהכל מודים שיש שנעצר (ראה לעיל), אף על פי שצריך הוא לעולם צורך גדול, לא חייבו להזכיר, כיון שאין שינוי בגופו, שטל של ברכה וטל שאינו של ברכה מין אחד הוא, אלא שברכת ה' תבלין להשביחו, ואין הגבורה ניכרת (ריטב"א שם), ומכל מקום אמרו: אם בא להזכיר הטל בכל ימות השנה - מזכיר (גמ' שם; ירושלמי שם), שאף בירידת הטל יש גבורה גדולה, שיורד בכל יום ואינו נמנע (אבודרהם, סדר תפלות של חול)[2]. להלכה נחלקו המנהגים:
ולדברי הכל, אם לא הזכיר טל בימות החמה, או שהזכירו בימות הגשמים, אין מחזירים אותו (רמב"ם תפלה י ח; טוש"ע שם). שאלה בברכת השניםאף בשאלת גשמים שבברכת השנים (ראה ערך שאלה) הנוסח הוא: ותן טל ומטר לברכה (רמב"ם, בסדר התפלות; טוש"ע או"ח קיז א), שאף על פי שאין הטל נעצר, מכל מקום כיון שיש טל שאינו לברכה (ראה לעיל), ולכן אנו מבקשים שיהיה אותו טל של ברכה (ט"ז או"ח קיד סק"ח). ונוהגים לשאול טל אף בימות החמה (ר"ן שם; טור שם), ואומרים: ותן טל לברכה (טור שם, בשם יש נוהגים; מנהג האשכנזים בימינו) - או ברך שנתנו בטללי רצון ברכה ונדבה (רמב"ם, סדר התפילות; מנהג הספרדים והתימנים בימינו) - שאף על פי שאינו נעצר, מתפללים עליו שיתנוהו לברכה (טור שם), ויש מן הראשונים שהוסיף טעם, לפי שהטל מתבקש בין בימות החמה, בין בימות הגשמים (ר"ן שם, על פי תענית ד). זמן הירידהדרך הטל לירד בלילה (רש"י חולין ט ב ד"ה או), וכשהחמה זורחת עולה הטל לקראת החמה, כמו שנאמר: וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל וגו' וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל (שמות טז יג-יד. רש"י שם), ומטעם זה שנינו: צלוחית - שמלאוה מים חיים למי-חטאת (ראה ערכו) - שהניחה מכוסה, ובא ומצאה מגולה, וירד בה טל בלילה - וכגון שהניחה מגולה תחת אויר השמים בתחילת הלילה, שאז הטל יורד ובודאי נפל לשם (תפארת ישראל פרה יא א) - פסולה (משנה שם; חולין שם), שאינם מים חיים (רש"י שם ד"ה פסולה), והרי אפילו מים חיים שאינם מקודשים פוסלים המקודשים (ראה ערך הנ"ל), וכל שכן טל (תפארת ישראל שם). אידוי הטלצלוחית של מי חטאת שירד לתוכה טל, נחלקו בה תנאים:
בתורת משקה או מיםהכשרטל נמנה בין שבעת המשקים המכשירים את האוכל לקבל טומאה (מכשירין ו ד; רמב"ם טומאת אוכלין א ב)[3], ואף על פי שטל ומים מין אחד הם, מנו אותם חכמים שנים (ירושלמי תרומות יא ב)[4]. דינו כמיםוכן בהלכות שנאמרו במים, מצינו שטל דינו כמים, כגון בחמץ (ראה ערכו), שהדין הוא שאין דגן נעשה חמץ אלא על ידי מים, או משקים שמתולדות המים, אף טל מחמיץ (בית יוסף או"ח תסו ה, בשם הירושלמי, ושו"ע שם), שהרי אמרו שטל ומים מין אחד הם (באור הגר"א שם, על פי הירושלמי שם), וכן נאמר: וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם (שופטים ו לח. באור הגר"א שם). לפיכך נחלקו אמוראים בירושלמי אם מותר להניח חטים על עשבים או על עפר שיש עליהם לחלוחית מן הטל (ירושלמי פסחים ג א, וקרבן העדה שם), ואף לדעת המתיר בעשבים, לא התיר אלא אם כן לקטם משש שעות ולמעלה, שכבר יצא הטל מהם, ואין בהם לחלוחית כל כך (ירושלמי שם), שאף על פי שבארבע שעות נימס הטל, הלחלוחית אינה עוברת עד חום היום (באור הגר"א שם), או שבתחילת היום צד העשבים הפונה למערב עדיין לא הכתה השמש עליו ונשאר שם הטל, אבל אחר שש שעות כבר שלטה החמה עליהם מכל צדיהם (פעולת צדיק א קעב). דינו אינו כמיםויש שדין טל אינו כדין מים, כגון בשיעור המים לחיוב במלאכת מוציא מרשות לרשות בשבת, ששנינו שהוא כדי לשוף בהם את הקילור (משנה שבת עו ב) שנותנים על העין (רש"י שם ד"ה קילור), לא נאמר אלא במים של טל - שהם טובים לעינים (פירוש המשניות לרמב"ם שם; קרבן העדה לירושלמי שבת ח א) - אבל בסתם מים השיעור הוא כדי להדיח פני מדוכה (ירושלמי שם; פירוש המשניות לרמב"ם (קאפח) שם). הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
