ר' חייא בן אבא מכפרי שבבבל היה מאחרוני התנאים, תלמידחבר לר' יהודה הנשיא.
מוצאו של ר' חייא היה ממשפחה חשובה שהתייחסה לדוד המלך והעמידה חכמים רבים בישראל. עוד בבבל היה גדול בתורה, וכאשר עלה מבבל עם בני משפחתו היו שאמרו בהפלגה כי התורה עמדה להשתכח עד שהוא בא מבבל ויסדה. בבואו לארץ נעשה תלמיד וחבר לר' יהודה הנשיא, והיה קשור עמו ביחסי ידידות קרובים, וביחוד עם בנו של רבי, ר' שמעון, שהיה גם שותפו במסחר. ר' חייא היה מגדולי החכמים בדורו, והיה כיד ימינו של רבי, שאמנם היה רבם של כל ישראל, אך גם קיבל דברים מר' חייא. וכשם שהיה גדול בתורתו, כך היה גדול גם בצדקותו, כמסופר כאן ובמקומות רבים בתלמוד.
יחד עם ר' חייא עלו עמו בניו התאומים, יהודה וחזקיה, שגם הם היו ידועים בצדקתם (ראה בעיונים). כמו כן היו לו שתי בנות תאומות, פזי וטוי, שמהן יצאו משפחות חכמים חשובות.
מפעלו הגדול היה בעריכת קובצי משניות חיצוניות, כעין השלמה למשנה שערך רבי, קבצים אלה שעשה כנראה יחד עם חבירותלמידו ר' אושעיא, נחשבו כמוסמכים ביותר, עד שאמרו שכל ברייתא שלא נשנתה על ידם אינה ראויה להכנס לבית המדרש. ויש סבורים כי הוא היה עורכה של התוספתא המצויה בידינו.
כל תלמידי רבי היו חבריו, ואף התרועע עם התנא ר' שמעון בן חלפתא. תלמידי רבי הצעירים (ר' חנינא, ר' אושעיא, ר' ינאי ואחרים) כולם קיבלו תורה גם מפיו, ונחשבו במדה מסויימת כתלמידיו. בני אחיו, רבה בר חנה ועל כולם האמורא הגדול רב, היו תלמידיו המובהקים. גם בספר הזוהר הוא מופיע כאחת הדמויות המרכזיות. ר' חייא נקבר בטבריה, ולצדו נקברו לאחר זמן שני בניו.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)