בירושלמי נקרא: ר' חייא בר אבא, או בר ווא. ולעתים קרובות - ר' חייא, סתם.
מאמוראי ארץ ישראל בדור השלישי לאמוראים שם.
ר' חייא בר אבא נולד בבבל, וייתכן שאף זכה ללמוד תורה מפי רב, ואולם בגיל צעיר עלה לארץ ישראל והתיישב בה. ואף שמפעם לפעם חזר וירד לבבל הרי עיקר חייו ופעילותו היו בארץ.
בארץ ישראל הוא הספיק עוד לראות את חשובי האמוראים הראשונים, והיה משמש את ר' יהושע בן לוי וקיבל תורה אף מפי ר' חנינא. ואולם רבו המובהק שאליו היה קשור ביותר היה ר' יוחנן. ר' חייא בר אבא היה תלמיד מובהק לר' יוחנן והוא אחד ממוסרי דבריו החשובים ביותר. העידו עליו שהיה חוזר תדיר על שמועותיו בפני רבו, והיה מדייק ביותר במסירתם. במשך היותו תלמיד ר' יוחנן ולאחר מכן התרועע ר' חייא בר אבא עם גדולי תלמידי ר' יוחנן, ופעמים רבות נזכרים דברי משא ומתן שהיו ביניהם בהלכה.
ר' חייא בר אבא היה בעיקר בעל הלכה, ור' יהודה נשיאה כתב עליו באגרת "אדם גדול כיוצא בנו".
יש סבורים שמקום מושבו הקבוע היה בעיר צור. אין אנו יודעים ממה התפרנס, אך מאחר שלא רצה ליהנות מן התורה, ולמרות שהיה כהן לא רצה לקבל מעשרות, היה דחוק בפרנסתו, דבר שגם גרם לו לרדת מדי פעם לבבל לצורך פרנסה.
דברי תורתו מצויים בשני התלמודים, וחכמי הדור הבא (ובכללם ר' ירמיה) היו מתלמידיו. וכן נשא ונתן עם חשובי האמוראים שהיו בדורותיו.
מסתבר כי האריך ימים הרבה, והשאיר אחריו כמה בנים שהיו תלמידי חכמים חשובים, והמפורסם שבהם ר' אבא בנו של ר' חייא בר אבא.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)