הוא רב יהודה בר יחזקאל, מגדולי אמוראי בבל.
רב יהודה למד גם אצל רב וגם אצל שמואל והיה תלמיד מובהק לשניהם. שמואל היה מחבב ביותר את רב יהודה והיה מרבה לדבר בשבחו, עד שאמר עליו בהתפעלות "אין זה ילוד אשה". לאחר מותו של שמואל נתמנה רב יהודה כראש ישיבת נהרדעא במקומו, אולם הוא העבירה לעירו פומבדיתא, ושם נשארה ישיבה זו שהיתה קיימת למעלה משבע מאות שנה והעמידה מגדולי חכמי ישראל.
נוסף לגדלותו בתורה, היה רב יהודה מפורסם גם בחסידותו הרבה, עד שספרו עליו שלא הלך ארבע אמות בקומה זקופה מרוב יראת חטא. כל ימיו שקוע היה בלימוד התורה, ובמשך שנים רבות היה עני ביותר, ומצבו הוקל כנראה רק עם מינויו כראש ישיבה.
הדברים בתלמוד על קשייו של רב יהודה בהבנת עניני עוקצין, לא באו ללמד על חוסר ידיעה, אלא שבאותם הדורות היה לימוד התורה מרוכז מסביב לסדר נזיקין, ורק בדורות שלאחר כך הרחיבו את הלימוד המקובל גם לשאר הסדרים.
אף שרב יהודה סבר שיש איסור מיוחד בכתוב לעלות מבבל לארץ ישראל, היה מפורסם בדורו באהבתו הגדולה לארץ. ואכן רוב גדולי תלמידיו עלו לארץ ישראל, ונעשו מחשובי האמוראים בה.
רוב חכמי הדור הבא היו תלמידיו, ואף אלה שלמדו בישיבת סורא עברו אחר כך לישיבתו לאחר מות רב הונא.
בנו של רב יהודה, רב יצחק, היה מחכמי הדור הבא.
(באדיבות מרכז שטיינזלץ)