רבותיו: סתם רב יהודה בגמרא הוא רב יהודה בר יחזקאל, מגדולי אמוראי בבל בדור השני. דרשו חז"ל: "וזרח השמש ובא השמש - משנפטר רבי יהודה הנשיא בארץ ישראל, נולד רב יהודה בבבל" (קידושין דף עב ע"ב). בצעירותו למד תורה מפי אביו, אחר כך למד בסורא אצל רב, ובמות רב היה לתלמידו המובהק של שמואל בנהרדעא, ושמואל אמר עליו בהתפעלות "אין זה ילוד אישה" (נדה דף יג ע"א).
ישיבתו: אחר פטירת שמואל רבו, יסד רב יהודה ישיבה חדשה בפומבדיתא (ישיבה שהתקיימה כ- 800 שנה) ועמד בראשה, אך עדיין היה כפוף לרב הונא - בחיר תלמידי רב וממלא מקומו בראשות ישיבת סורא. משנפטר רב הונא, הפך רב יהודה לגדול הדור, וישיבתו הפכה למקום התורה המרכזי בכל רחבי בבל. מתלמידיו: בנו רב יצחק בר יהודה, רבה ורב יוסף (גדולי אמוראי בבל בדור השלישי), ורבי זירא שעלה לארץ ישראל.
מעשיו ומידותיו: רב יהודה היה מלומד בנסים, ותפילתו על הגשמים היתה נענית מיד, ומסופר שמשחלץ נעל אחת מחמת התענית ועדיין לא הספיק לחלוץ נעל שנייה, כבר ירד גשם (תענית דף כד ע"א וע"ב). רב יהודה חיבב מאוד את ארץ ישראל ואת לשון הקודש. כל שלושים יום היה חוזר על כל תלמודו, ומרוב שהיה עמל בתורה - התפלל רק אחת לשלושים יום (ראש השנה דף לה ע"א). רב יהודה לא נשא פני איש, ואף נידה תלמיד חכם גדול בשעת הצורך (מועד קטן דף יז ע"א. ובקידושין דף ע ע"א מסופר שרב יהודה נידה אדם והכריז עליו שהוא עבד, וכשנתבע לדין תורה אצל רב נחמן, אמר שנידהו כיון שציער שליח של חכמים, והכריז עליו שהוא עבד כיון שהוא מכנה אחרים כעבד וכל הפוסל במומו פוסל, ותוך כדי כך טען אותו אדם שהוא מבית חשמונאי, ואמר על כך רב יהודה "הכי אמר שמואל, כל דאמר מדבית חשמונאי מלכא קאתינא עבדא הוא"), וגם לא נמנע מלהוכיח בתקיפות את שמואל רבו (שבת דף נה ע"א). רב יהודה זכה והאריך ימים, ומשנפטר (4059), מילא רבה תלמידו את מקומו בראשות ישיבת פומבדיתא.
(כתב: הרב אוריאל לוי)