רבותיו ותלמידיו: רב יוסף היה מגדולי אמוראי בבל בדור השלישי, תלמיד מובהק לרב יהודה ולרב הונא, וחברו ובן פלוגתו של רבה. היה רבם המובהק של אביי ורבא שהעריצוהו מאוד, ומסופר  שאביי היה עומד לפניו משעה שהיה רואה את אוזני חמורו (קידושין דף לג ע"א), ורבא כשנפרד ממנו היה פוסע לאחוריו עד שנגפו רגליו ושתת דמו (יומא דף נג ע"א).
פעלו ומידותיו: רב יוסף היה בקי במשנה ובברייתות וזכה לתואר "סיני" (ברכות דף סד ע"א). היה בקי במעשה בראשית ובמעשה מרכבה (חגיגה דף יג ע"א). ומסופר (בבא מציעא דף פה ע"א) שרב יוסף התענה 40 תעניות והקריאו לו מהשמים "לא ימושו מפיך", ישב עוד 40 תעניות והקריאו לו "לא ימושו מפיך ומפי זרעך", ישב עוד מאה תעניות והקריאו לו "לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך". אחרי פטירת רבה חברו, כיהן רב יוסף שנתיים ומחצה כראש ישיבת פומבדיתא (4083-4080). הצטיין בענוותנותו ובייחסו לתלמידי חכמים, "תנו רבנן: משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה, דאיכא אנא" (סוטה דף מט ע"ב). וכשהיה שומע קול צעדי אמו אמר: "אקום מפני השכינה  שבאה" (קידושין דף לא ע"ב).
תולדות חייו: רב יוסף היה בעל שדות וכרמים והתפרנס מעבודת האדמה וייצור יין, וכן היה גבאי צדקה. רב יוסף חלה, ומחמת חוליו שכח תלמודו, ואביי תלמידו חזר לפניו והזכיר לו את תלמודו. נראה שבהקשר לכך אמר רב יוסף: "לוחות ושברי לוחות מונחין בארון, מכאן לתלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, שאין נוהגין בו מנהג בזיון" (מנחות דף צט ע"ב). רב יוסף נעשה סגי נהור, ומובא במדרש שרב יוסף סימא את עצמו כיון שלא היה יכול להימנע מלהסתכל חוץ לארבע אמותיו (חידושי הרמב"ן לקידושין לא ע"א). אחרי פטירתו, מילא אביי תלמידו את מקומו בראשות הישיבה. מאמרותיו: "לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שהרי הקב"ה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני, והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה" (סוטה דף ה ע"א).
(כתב: הרב אוריאל לוי)