רבותיו ותולדות חייו: סתם רבי חנינא בגמרא הוא רבי חנינא בר חמא, דור ראשון לאמוראי ארץ ישראל. היה תלמידו המובהק של רבי יהודה הנשיא, חברם של רבי יהושע בן לוי ושל רב, ורבם של רבי יוחנן וריש לקיש. רבי חנינא עסק ברפואה והתפרנס ממסחר בדבש, היה עשיר ובנה מכספו בית מדרש בציפורי, וזכה לבריאות ולאריכות ימים. "אמרו עליו על רבי חנינא, שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו" (חולין דף כד ע"ב).
גדולתו: מסופר בגמרא (עבודה זרה דף י ע"ב) שרבי חנינא החיה אדם מת בתפילתו, ורבי יהודה הנשיא אמר עליו: "אין זה בן אדם" (אלא מלאך). מסופר (ירושלמי תענית פ"ג ה"ד) שפעם היתה בצורת והתענו ולא ירד גשם, ובדרום גזר רבי יהושע בן לוי תענית וירד גשם, אמרו בני ציפורי: 'רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לבני הדרום ורבי חנינא עוצר מים מבני ציפורי'. עשו תענית פעם שנייה ושלח רבי חנינא והביא את רבי יהושע בן לוי והתענו שניהם ולא ירד גשם, נכנס רבי חנינא ודרש: 'לא רבי יהושע בן לוי מוריד גשם לדרומיים ולא רבי חנינא עוצר גשם מהציפוריים, אלא שהדרומיים ליבם רך ונכנע והציפוריים ליבם קשה ואינם נכנעים'.
תורתו: רבי יהודה הנשיא בצוואתו מינה את רבי חנינא לעמוד תחתיו בראש הישיבה בציפורי (כתובות דף קג ע"ב). רבי חנינא הרבה לדרוש בדברי אגדה, והרבה לדבר בשבח ארץ ישראל, ואמר על אדם שירד לחוץ לארץ: "אותו האיש הניח חיק אמו וחיבק חיק נוכריה", וכן אסר לכהן לצאת לחוץ לארץ אפילו לדבר מצוה. משמת רבי חנינא, לבש עליו רבי יוחנן תלמידו את בגדיו היקרים וקרעם ואמר: נפטר האיש שהייתי ירא ממנו. אחרי מותו עבר מרכז התורה בארץ ישראל לישיבתו של רבי יוחנן בטבריה.
(כתב: הרב אוריאל לוי)