מילון מונחים - אות צ'
א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ
ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת
צבע פיסקלי
צמחי זרע
צבע פיסיקלי
אייזק ניוטון ערך בשנת 1704 תצפית שבה הצליח להראות שאור השמש (ה"אור הלבן") הוא למעשה תערובת של קרני אור באורכי גל שונים שלכל אחד מהם צבע שונה. הצבעים אותם אנו רואים הם תוצאה של גירויים של תאי הרשתית, גירויים התלויים באורך הגל ומפורשים על ידי המוח כצבעים שונים. הוא הניח במסלולה של אלומת אור שמש מנסרת זכוכית, וגילה כי כשאלומת אור שמש עוברת דרך המנסרה השקופה היא מתפצלת לאורות בכל צבעי הקשת. הסיבה להתפצלות היא העובדה שקרן האור העוברת במנסרה נשברת(1) אך זווית השבירה תלויה באורך הגל של כל קרן אור בתערובת וכך קרני האור השונות נפרדות. תופעה זו נקראת "הנפיצה של האור". הגל הארוך ביותר הנראה לעינינו אורכו כ-700 ננומטר (נ"מ - מיליארדית המטר = מיליונית המילימטר) והוא מתגלה לנו כאדום. האור בעל הגלים הקצרים ביותר הנראה לנו (אורך הגל שלו כ-400 נ"מ) מופיע לעינינו כסגול. התחום הנראה הוא, אם כן, בין 400 ל-700; אורות בעלי גלים ארוכים מ-700 נ"מ או קצרים מ-400 נ"מ, אינם נתפשים בעינינו, ואינם מעניקים לנו תחושת ראייה.
תופעה דומה אנו רואים בקשת, בועות סבון או כאשר צופים בכתמי שמן על פני המים. מכלול הצבעים או גלי האור המתגלה בעקבות הנפיצה של האור מכונה "ספקטרום אור השמש" וכל הצבעים המופיעים בו הם צבעים "פיזיקליים". שמות נוספים של סוג צבעים זה הם צבעים ספקטרליים או צבעים מבניים (Structural colours). ראה כאן הרחבה בנושא הקשת.
גוף בעל צבע פיסיקלי הוא למעשה חסר צבע עצמי (יותר מכך, הוא חייב להיות שקוף) וצבעו הוא תוצאה של שבירת קרני האור המגיעות אליו ולכן צבעיו עשויים להשתנות בהתאם לזווית שבה אנו צופים בו. לעומת זאת גוף בעל צבע פיגמנטרי הוא בעל צבע אמיתי שאינו תלוי בזווית החזרת האור. עצמים שקופים כמו זכוכית או מים או אפילו מרכיבים מסוימים בנוצות של מיני עופות שונים עשויים להיות בעלי צבעים פיזיקליים. דוגמאות לנוצות בעלות צבעים פיזיקליים הן נוצות הצוואר של היונים וחלק מנוצות הברווזים והזרזירים.
(1) שבירת קרני האור היא הסטה של קרני האור ממסלולן תופעה שאנו רואים, למשל, כאשר צופים בכפית בכוס מים. האור המגיע מחלק הכפית הטבול במים מגיע לעינינו בזווית שונה מהחלק הנמצא באוויר משום שהמים מסיטים את האור בזווית שונה מאשר המים.
[חזור למעלה]
צמחי זרע
צמחי הזרע (Spermatophyta) הם על-מערכה בממלכת הצמחים. צמחי הזרע הינם צמחים וסקולריים (בעלי צינורות הובלה), והתכונה האופיינית שלהם היא התרבות באמצעות זרעים (בניגוד לקבוצות המתרבות בעזרת נבגים(1)). קבוצת צמחי זרע היא הצעירה ביותר מבחינה אבולוציונית, וגם בעלת המבנה המשוכלל ביותר בין קבוצות הצמחים המקבילות.
הופעת זרע כיחידת ההתרבות הביאה עמה שינויים נוספים המייחדים את צמחי הזרע:
1. למרות שחילוף הדורות מאפיין את כל סוגי הצמחים, אצל צמחי זרע הדור המיני (גמטופיט(2)) מצומצם ביותר. דור זה מתקיים כולו על־גבי הספורופיט(3), ואילו האחרון הוא צורת ההתפתחות העיקרית במחזור.
2. בניגוד לצמחים חסרי הזרע, העברת גרגר האבקה הזכרי אל הביצית מתבצעת לרוב באמצעות רוח או בעלי חיים, ולא תלויה במים.
3. בצמחים חסרי הזרע כמו שרכים וטחבים משמש הנבג החד תאי וההפלואידי כיחידת התרבות ותפוצה ואילו בצמחי הזרע משמש הזרע או הפרי כיחידת תפוצה והתרבות. הזרע הוא רב תאי ודיפלואידי (מכיל את הכרומוזומים של שני ההורים), מורכב מקליפת זרע ועובר, ולעתים מוקף ברקמת מזון. קליפת הזרע מקנה לזרע הגנה מפני תנאים סביבתיים קשים ונביטתו לרוב נעשית כשתנאי הסביבה מתאימים.
4. כל השינויים הללו פתחו בפני צמחי הזרע בתי גידול נוספים - בתי הגידול היבשים - ואפשרו להם "להשתלט" על הנוף היבשתי. "השתלטות" זו פתחה שלב באבולוציה שהתאפיין בעלייתם של יצורים נוספים על פני האדמה, עלייה שהתאפשרה בזכות הצמחים הללו.
במיון המודרני מחלקים את בעלי הזרע לחמש מערכות:
מערכת הציקסים (Cycadophyta)
מערכת הגינקואיים (Ginkgophyta)
מערכת המחטנאים (Pinophyta)
מערכת הגנטופיטיים (Gnetophyta)
מערכת בעלי הפרחים (Anthophyta)
נהוג לאחד את ארבע המערכות הראשונות לקבוצת חשופי הזרע (Gymnospermae). זרעם אינו כלוא בתוך שחלה, בניגוד לבעלי הפרחים, שנקראים לפיכך גם מכוסי הזרע (Angiospermae). צמחים חשופי הזרע פרימיטיביים יחסית למכוסי הזרע, ומקובל להניח שהאחרונים התפתחו מהראשונים.
(1) נבג (בלועזית: "ספורה" - Spore) הוא גופיף רבייה חד-תאי או בעל תאים אחדים, הקיים באצות, צמחים, פטריות ובמינים שונים של חיידקים. הנבג הוא יחידת רבייה והפצה אל-זוויגית, שאינה תוצר של הכלאה בין פרטים שונים. בפטריות, אצות, טחבים, שרכים וחיידקים, הנבגים משמשים להפצה, בעוד שבצמחים עילאיים הם מנוונים. תפקיד הנבגים בהפצה (בקבוצות הנ"ל) מתאפשר בעזרת מעטה המגן על תא הרבייה מפני פגעי הסביבה כמו יובש וחום. נבגי הצמחים העילאיים הם תאים הפלואידיים (תאים בעלי מחצית ממספר הכרומוזומים הקבוע במין). הנבג נוצר במנבג (ספורנגיום) על ידי חלוקה מיוטית של תא אם. במהלך האבולוציה התפתחה דו-צורתיות מורפולוגית בנבגים, וצמחים החלו לייצר במקביל שני סוגים של נבגים: מיקרו-ספורות ומגה-ספורות:
מיקרו-ספורה (microspore) היא נבג הנוצר במיקרו-ספורנגיום (microsporangium), ממנו יתפתח מיקרו-גמטופיט המייצר תאי זרע. מגה-ספורה (megaspore) היא נבג הנוצר במגה-ספורנגיום (megasporangium), ממנו יתפתח מגה-גמטופיט המייצר ביציות.
(2) גמטופיט (gametophyte) - השלב ההפלואידי במחזור החיים של הצמחים. הגמטופיט מהווה את השלב הבלתי-דומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים, ואילו את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים. ישנם שני סוגי גמטופיט, נקבי וזכרי:
מיקרו-גמטופיט - גמטופיט המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה גרגר האבקה, המכיל שני תאי רבייה זיכריים. מגה-גמטופיט - גמטופיט המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק העובר הנמצא בביצית, מכיל 7 תאים: תא ביצה אחד הפלואידי, חמישה תאים הפלואידים נוספים ותא-ההורה של האנדוספרם שהוא דיפלואידי.
בצמחים עילאיים, הגמטופיט נוצר ונמצא בתוך הצמח, ומכיל את תאי הרבייה ומרכיבים נוספים. הגמטופיט הזכרי עוזב את הצמח על מנת להגיע לזה הנקבי. הוא מגיע לצלקת העלי ומנביט נחשון, תהליך הנקרא האבקה; הנחשון מוביל את שני תאי הרבייה לביצית ולאחר מכן מתרחשת הפריה כפולה: תא רבייה זכרי אחד מפרה את תא הביצה - נוצרת זיגוטה ותא הרבייה השני מפרה את תא-ההורה של האנדוספרם (אנדו - בתוך, ספרם - זרע) ונוצר תא טריפלואידי (בעל 3 סדרות כרומוזומים) שהוא הרקמה שתזין את עובר הצמח החדש.
(3) ספורופיט (Sporophyte), הוא השלב הדיפלואידי במחזור החיים של הצמחים. מהווה את השלב הדומיננטי במחזורי החיים של השרכניים והצמחים העילאיים (והלא דומיננטי במחזורי החיים של הטחבניים). הספורופיט מפתח את המנבגים (Sporangium) שבהם נוצרים הנבגים.
לסכום, הספורופיט נושא: מיקרו-ספורנגיום - מנבג המייצר מיקרו-ספורות, מהן יתפתח מיקרו-גמטופיט המייצר תאי זרע. בצמחים עילאיים זהו למעשה שק האבקה. מגה-ספורנגיום - מנבג המייצר מגה-ספורות, מהן יתפתח מגה-גמטופיט המייצר תאי ביצה. בצמחים עילאיים זוהי למעשה הביצית.
[חזור למעלה]
