"נכסים משועבדים" - קרקעות שהיו לאדם בשעה שהתחייב בתשלום לחברו, כגון שהזיק את חברו או שלווה ממנו (בשטר) וכיוצא בזה, שהרשות בידי הניזק או המלווה להפקיעם לכיסוי הנזק או החוב, גם אם המזיק או הלווה מכרום בינתיים או שנתנום במתנה; "נכסים בני חורין" - נכסים שהם ברשותו של אדם ואין עליהם כל שיעבוד.
מזיק שמכר את נכסיו לאחר שהתחייב בדמי נזקו, וכן לווה שמכר את נכסיו לאחר שהשתעבד בחובו, וכן בעל שמכר את נכסיו המשועבדים לכתובת אשתו, יכולים הניזק, המלווה והאשה לגבות את דמי הנזק והחוב מן הנכסים שביד הלקוחות.
במה דברים אמורים, כשלא נשארו בידי המזיק או הלווה או הבעל נכסים בני חורין, אבל אם נשארו בידיהם נכסים בני חורין, אין הניזק, המלווה והאשה יכולים לגבות את דמי הנזק והחוב מנכסים משועבדים.
ואף על פי שהניזק גובה את דמי נזקו מן העידית שבנכסי המזיק, והמלווה גובה את חובו מן הבינונית שבנכסי הלווה, ואילו הנכסים שנשארו בידי המזיק או הלווה אינם אלא זיבורית, מכל מקום אין הניזק והמלווה יכולים לומר, שכבר השתעבדו להם קרקעות העידית או הבינונית שנמכרו, אלא גובים הם מנכסים בני חורין. הטעם לכך הוא: כדי שלא יגרם הפסד ללקוחות.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)