נִכְסֵי מְלוֹג אלו הנכסים שהאישה מביאה איתה כנדוניה מבית אביה לבית בעלה בזמן הנישואים, מתוך כוונה שהגוף (הקרן) של הנכסים הללו ישאר שלה והבעל יהיה רשאי לאכול את הפירות (הרווחים).
נכסי מלוג כוללים גם נכסים שנפלו בחלקה של האישה בירושה או במתנה לאחר נישואיה.
אם הבעל יגרש את האשה או ימות לפניה - נכסים אלו יחזרו לרשות האשה (ואם עלה ערכם - הרויחה, ואם ירד ערכם - הפסידה). כמו כן, אין הבעל חייב באחריות הנכסים הללו אם הוזקו.
אך אם האשה תמות לפני בעלה בעודה נשואה לו - הבעל יורש את הנכסים הללו.
יש שפרשו את משמעות המילה "מלוג" מלשון מליגה, שמשמעותה תלישה. כשתולשים שער מן הראש, הראש נשאר והשערות אינן; וכך גם בנכסי מלוג: הקרן נשארת בבעלות האישה, אך הפירות "נתלשים" מן הקרן, ומועברים לבעל. [רשב"ם בבא בתרא קלט ע"ב: ולהכי מיקרי מלוג שמולגן ומחסרן בעל שאוכל הפירות כמליגת הראש]
לעומת "נכסי מלוג" קיימים גם "נכסי צאן ברזל" - ובהם הבעל אחראי לשוויים.

להרחבה:
זכויות הבעל בנכסי אשתו