|
ישמעאל בן פיאבי ישמעאל בן פיאבי: כהן גדול ששירת במקדש בסוף ימי הבית השני. ישמעאל בן פיאבי[1] נתמנה לכהן בכהונה גדולה בידי אגריפס השני, ושימש בשלהי ימי הבית השני[2]. כהן גדול זה נמנה במקורות חז"ל ככהן גדול צדיק, אך בני משפחתו היו רשעים. כמה עשרות שנים לפני ישמעאל בן פיאבי זה, שירת במקדש כהן גדול נוסף ששמו היה ישמעאל בן פיאבי. אישיותוישמעאל בן פיאבי מתואר כאחד הכהנים הגדולים הצדיקים שהיו בימי הבית השני, ואשר זכה בשל כך להאריך ימים בתפקידו ולהשלים עשר שנים בכהונתו, שלא כשאר כהני בית שני ש"לא הוציאו שנתם"[3]. עוד אמרו שהעזרה "צווחה" לקראתו, וקראה: "שאו שערים ראשיכם וייכנס ישמעאל בן פיאבי תלמידו של פנחס, וישמש בכהונה גדולה"[4]. משפחתומשפחתו של ישמעאל בן פיאבי היתה אחת ממשפחות הכהנים העשירות שהיו בירושלים באותם ימים. מסופר עליו, שאמו עשתה לו כתונת במחיר עצום – מאה מנה, והוא שירת בה בבית המקדש[5][./ישמעאל_בן_פיאבי#cite_note-הערה5-5 [5]]. משפחה זו, כמשפחות כהנים אחרות באותה תקופה, רדו בעם בחוזקה, דבר שגרם לשנאת הציבור למשפחות אלה. הדב בא לידי ביטוי בשירים עוקצניים שיצאו כנגדם. בברייתא בגמרא מובא שיר על כמה משפחות כהונה, כדלהלן: "אוי לי מבית בייתוס... אוי לי מבית חנין... אוי לי מבית קתרוס... אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות"[6]. נמצא, שאף על פי שישמעאל בן פיאבי עצמו היה צדיק, בני ביתו היו רשעים[7] שריפת הפרה בימיובמשנה מתואר, שישמעאל בן פיאבי היה אחד הכהנים הגדולים שזכו לשרוף פרה אדומה[8]. ומבואר בתוספתא, שלמעשה, ישמעאל בן פיאבי שרף שתי פרות, אלא שלא השתמשו אלא באפר של אחת מהן. שכן, הפרה האדומה הראשונה שעשה, זו נעשתה על ידי כהן שטבל והעריב שמשו. אמנם מן הדין מותר לשרוף את הפרה על ידי כהן טבול יום בטרם שקעה השמש, נמצא, שאפר הפרה שעשה היה כשר וראוי[9]. למרות האמור, הוחלט לשפוך את אפר הפרה שעשה, זאת, בגלל הצדוקים. שכן, הצדוקים סברו, שהכהן השורף את הפרה צריך להיות בטהרה מלאה, כלומר לאחר הערב שמש[10]. ובאו חכמים ואמרו, שאם ינהגו כהלכה זו, ייצא שם רע על הפרות האדומות שנעשו עד כה, ויגידו, שנעשו שלא כהלכה. לכן, שפכו חכמים את אפר הפרה הראשונה שעשה ישמעאל בן פיאבי, ועשו פרה אדומה חדשה, וזו נעשתה על ידי כהן טבול יום[11]. אחרית ימיומצינו במקורות מימי בית שני, שאגריפס בנה ארמון גדול בירושלים, וממנו היה יכול להשקיף על הנעשה בהר הבית. אנשי ירושלים סברו שאין לכבוד המקדש שאגריפס יתבונן באופן חופשי בנעשה בחצרות בית ה' ובמהלך עבודת הקרבנות על גבי המזבח, ולכן בנו כותל גבוה, אשר יחצוץ בין המקדש לבין הארמון. קיר זה חצץ גם בפני חיילי רומא, שצפו במקדש ממבצר סמוך הצופה אל ההר. לאור האמור הביעו אגריפס והנציב פסטוס התנגדות לבנייה זו. בני ירושלים שלחו משלחת לרומא לקיסר נירון כדי לשכנעו שיסכים להשארת הכותל. אחד מחברי המשלחת היה הכהן הגדול ישמעאל בן פיאבי. נירון קיבל את דרישת המשלחת, אולם השאיר את ישמעאל בן פיאבי ברומא כבן ערובה. מששמע אגריפס שישמעאל בן פיאבי נעצר ברומא – מינה כהן גדול אחר במקומו[12]. במקום אחר מסופר על הכהן הגדול ישמעאל, שהוא ככל הנראה ישמעאל בן פיאבי, שהומת בקיריני[13] בכריתת ראשו, כנראה בידי הרומאים. עוד מסופר שם ששלושת בניו נמלטו אל הרומאים בזמן המצור על בית המקדש[14]. לאחר מותו אמרו עליו: "משמת רבי ישמעאל בן פיאבי – בטל זיו הכהונה"[15]. ישמעאל בן פיאבי הראשוןיוסף בן מתתיהו מספר על כהן גדול נוסף ששמו היה ישמעאל בן פיאבי. כהן גדול זה נתמנה בידי הנציב הרומאי ואלריוס גראטוס, שהיה נציב ביהודה באותה תקופה[16], אך כעבור זמן לא רב הדיח אותו הנציב הרומאי ממשרתו. כהן זה שירת כארבעים שנה לפני ישמעאל בן פיאבי השני[17]. כהן נוסף מאותה משפחה, ישוע בן פיאבי, מוזכר ככהן גדול בימי הורדוס[18]. יש שכתבו, שישמעאל בן פיאבי הוא ישמעאל בן קמחית, שמסופר עליו בגמרא, אלא שפיאבי היה שם אביו וקמחית שם אמו[19]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
