יתדות: ווים מנחושת התקועים באדמה, ואליהם נקשרו מיתרים הקשורים ליריעות המשכן.

נאמר בתורה לעשות יתדות למשכן ולחצר המשכן לחיזוק היריעות, ככתוב: "לכל כלי המשכן... ולכל יתדותיו ולכל יתדות החצר נחושת"^[1].

יעוד היתדות

היתדות ננעצו באדמה בקצה המיתרים, כדי למתוח את היריעות ולחזק את עמודי החצר, שיעמדו מול רוחות המדבר^[2].

'יתד' כמושג:

בכמה מקומות בתנ"ך נזכר 'יתד' כמושג המבטא אחיזה איתנה. הדבר נאמר במיוחד לתיאור ירושלים והמקדש: "ירושלים נווה שאנן, אהל בל יצען, בל יסע יתדותיו לנצח"^[3]; "ותקעתיו יתד במקום נאמן"^[4]; "ולתת לנו יתד במקום קדשו"^[5].

מן המדרש

גדולי ישראל ומנהיגיו – כולם כיתדות נאמנים

עם ישראל מכיל בקרבו את כל מנהיגיו וחכמיו, ככרך גדול שהכל יש בו, וכלשון מדרש תנאים דברים לב: "כרכא דכולא ביה: כהניו מתוכו, לוייו מתוכו, מלכיו מתוכו, נביאיו מתוכו, חכמים מתוכו, סופריו מתוכו, ומשניו מתוכו, שנאמר (זכריה י, ד) 'ממנו פנה ממנו יתד... 'ממנו פינה' - זה המלך דוד... 'ממנו יתד' - זה כהן גדול" שמות רבה (פרשה לז).

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)