ישיבה בזמן עבודה - עבודת כהן במקדש שדינה בעמידה - ונעשתה בישיבה.

נאמר בתורה: "כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמוד לשרת בשם ה'"^[1], וכן נאמר: "ושרת בשם ה' אלהיו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'"^[2]. בפסוקים מודגש, שעבודת הכהונה נעשית בעמידה, מכאן נובעת ההלכה, שכהן שעשה את עבודתו כשהוא יושב - עבודתו פסולה^[3], שאין כבוד שמים בישיבה^[4].

עבודות הקרבן בעמידה

מן הפסוקים בתורה למדו חכמים, שכל העבודות המעכבות בקרבן, כגון, קבלת הדם, הולכתו וזריקתו, וכן קמיצת המנחות וכיוצא בזה, חובה לעשותן בעמידה^[5]. אף קידוש ידיים ורגליים חייב הכהן לעשות כשהוא עומד, משום שעבודה זו נקראת 'שירות' וכל שירות נעשה בעמידה^[6].

עבודה שנעשתה בישיבה מחוללת

הלכה היא, שכהן העובד בישיבה עבודתו מחוללת כזר שעבד^[7], וכן למדו חז"ל מהכתוב "'לעמוד לשרת' – לעמידה בחרתיו ולא לישיבה"^[8]. ואף על פי שהוא כזר אינו חייב מיתה בידי שמים כזר שעבד, ואף אינו לוקה על כך^[9]. ויש סוברים שכיון שהוא כזר הרי הוא לוקה כזר^[10].

ישיבה בבמה

בזמן היתר העבודה בבמות, העובד בבמת יחיד בישיבה - עבודתו כשרה היתה, לפי שנאמר: "לעמוד לפני ה' לשרתו", 'לפני ה, כלומר, במקדש - חייב לעבוד בעמידה, אך בבמה לא^[11].

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)