סקר
ללומדים דף יומי בלילה - איזה דף אתם לומדים?




 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו 

 

כדי הקפת דקל – תמר מצוי

 

"וכמה שיעור סתירה? כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי הקפת דקל, דברי רבי ישמעאל; ר"א אומר: כדי מזיגת הכוס; רבי יהושע אומר: כדי לשתותו; בן עזאי אומר: כדי לצלות ביצה ... וכמה כדי העראה? כדי הקפת דקל. ורמינהי: ונסתרה - וכמה שיעור סתירה לא שמענו, כשהוא אומר והיא נטמאה, הוי אומר: כדי טומאה, כדי ביאה, כדי העראה, כדי חזרת דקל, דברי ר"א ... קא סלקא דעתך היינו הקפת דקל היינו חזרת דקל, התם א"ר ישמעאל כדי הקפת דקל ופליג ר"א עליה, הכא אמר ר' אליעזר כדי חזרת דקל! אמר אביי: הקפה ברגל, חזרה ברוח. בעי רב אשי: חזרה ברוח כי היכי דאזיל והדר אתי, או דילמא כי היכי דאזיל ואתי והדר קאי בדוכתיה? תיקו" (סוטה, ד ע"א).

פירוש: ומבררים: וְכַּמָּה הוא שִׁיעוּר סְתִירָה כְּדֵי טוּמְאָה, כלומר, כְּדֵי בִיאָה, ולא ביאה גמורה, אלא כְּדֵי הַעֲרָאָה (מגע ראשוני של ביאה). וכמה זמן נחוץ לכך כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל, כמשך הזמן הנחוץ להקיף בהליכה עץ דקל, אלו דִּבְרֵי ר' יִשְׁמָעֵאל. ר' אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כְּדֵי מְזִיגַת (מהילת) הַכּוֹס של יין שיש בה שיעור רביעית. ר' יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: כְּדֵי לִשְׁתּוֹתוֹ, את היין, מן הכוס שנמזגה. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כְּדֵי לִצְלוֹת בֵּיצָה ... וְאחר כך בא להשמיענו כַּמָּה כְּדֵי [הַעֲרָאָה] כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל. וּרְמִינְהִי [ומטילים, מראים סתירה] מברייתא אחרת; נאמר בסוטה "וְנִסְתְּרָה" (במדבר ה, יג) וְכַמָּה שִׁיעוּר סְתִירָה לֹא שָׁמַעְנוּ, כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר "וְהִיא נִטְמָאָה" (במדבר ה, יג) הֱוֵי אוֹמֵר ששיעור סתירה כְּדֵי טוּמְאָה, והוא כְּדֵי בִיאָה, כלומר, כְּדֵי הַעֲרָאָה, והוא כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל, אלו דִּבְרֵי ר' אֱלִיעֶזֶר ... ומעירים: קָא סָלְקָא דַּעְתִּין [עלה על דעתנו] לומר הַיְינוּ [הוא] הַקָּפַת דֶּקֶל המוזכרת בברייתא הקודמת הַיְינוּ [הוא] חֲזָרַת דֶּקֶל ששני שיעורי זמן אלה זהים, ואם כן יש סתירה בין המקורות, שכן הָתָם [שם] בברייתא הראשונה אָמַר ר' יִשְׁמָעֵאל כְּדֵי הַקָּפַת דֶּקֶל, וּפָלֵיג [וחלק] ר' אֱלִיעֶזֶר עֲלֵיהּ [עליו], ואילו הָכָא [כאן] אָמַר ר' אֱלִיעֶזֶר עצמו כְּדֵי חֲזָרַת דֶּקֶל! אָמַר אַבַּיֵי: אין שיעורם שווה, אלא הַקָּפָה כוונתה משך הזמן שאדם מקיף דקל בָּרֶגֶל, וחֲזָרָה היא בָּרוּחַ שהרוח מניעה את הדקל ואחר חוזר הדקל למקומו, והוא שיעור קצר יותר. בָּעֵי [שאל] רַב אַשִׁי: חֲזָרָה זו בָּרוּחַ האם שיעורה כִּי הֵיכִי דְּאָזֵיל וַהֲדַר אָתֵי [כדי שהדקל הולך ושב] ואפילו הוא עדיין נע, אוֹ דִּילְמָא כִּי הֵיכִי דְּאָזֵיל וְאָתֵי וַהֲדַר קָאֵי בְּדוּכְתֵּיהּ [שמא כשהוא הולך ובא ושב ועומד במקומו] שנמשך הדבר זמן ארוך יותר עד שהדקל נשאר עומד ונח במקומו. לשאלה זו לא נמצאה תשובה ועל כן תֵּיקוּ [תעמוד] במקומה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
 

שם עברי: תמר מצוי שם באנגלית: Date Palm שם מדעי: Phoenix dactylifera


נושא מרכזי: מדוע דווקא "הקפת דקל" ו"חזרת דקל"? 

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על התמר המצוי הקש/י כאן.



האמוראים תיארו שני מדדים שונים להערכת פרקי זמן בעזרת הדקל. המדד הראשון היה משך הזמן הדרוש להקיף בהליכה את גזעו של הדקל ואילו המדד השני היה משך הזמן שצמרת הדקל מתנועעת והוא נקרא "חזרת הדקל". מפרש רש"י: "ברוח - שהרוח דוחפתו להענף והוא חוזר למקומו. הגמרא מסתפקת מהו בדיוק המדד "חזרת הדקל"? האם הכוונה לתנועה מצד לצד (משרעת התנודה השלמה) או רק לחצי משרעת התנודה כלומר ממצב של שיא הנטייה עד למצב הזקוף. כדרכנו נשאל גם כאן מדוע נבחר הדקל כמדד לשיעור העראה? כפי שכתבתי בכמה הזדמנויות ניתן לטעון שהדקל נבחר כדוגמה רק בגלל תפוצתו הרבה בבבל אך מאידך גיסא במקרים רבים הסוגיות מתייחסות למאפיינים ספציפיים בלעדיים של הדקל.

את התשובה לשאלה שהצגתי ניתן לחלק לשני חלקים בהתאמה לשני המדדים. לאור העובדה שלדקל גזע ללא הסתעפויות ניתן להקיף אותו בהליכה זקופה ללא הפרעה דבר שהוא בלתי אפשרי בעצי פרי אחרים בעלי ענפים צדדיים. גם שיעור "חזרת הדקל" מתאים למבנה עץ זה משום שעליו ופירותיו מרוכזים בצמרת וניתן להבחין בקלות במיקומה יחסית לגזע, בניגוד לעצים אחרים שצמרתם איננה מוגדרת היטב.

ייחודה של צמרת הדקל בהקשר של תנועת "ראש" העץ בא לידי ביטוי באזכור נוסף: "כי נח נפשיה דרבינא פתח עליה ההוא ספדנא: תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר, נשים לילות כימים על משים לילות כימים"(1) (מועד קטן, כה ע"ב). שאלה שניתן לשאול היא מדוע הדימוי של הבעת צערם של התמרים הוא דווקא בהנעת הראש? בניסוח אחר ניתן לשאול האם מבנה התמרים יוצא דופן בהשוואה לעצים אחרים באופן המסביר את הביטוי "הניעו ראש". כאמור, בניגוד לעצים אחרים המסתעפים כמעט לכל אורכם הרי שהדקלים בכלל והתמר בפרט אינם מסתעפים וכל החלק הפעיל של העץ (עלים, פרחים ופירות) מתפתח בצמרת. כאשר נושבת רוח עזה ניתן לראות את צמרת התמר מתנדנדת באופן המזכיר אדם המניע את ראשו.

הכרת המבנה המיוחד של גזע הדקל עשוייה ליישב קושיה שהטרידה את הראשונים ונשארה בתוספות ב"צריך עיון": 

"דמרחק או דמקרב - בחזרת דקל לא קמבעי ליה בגדול או בקטן, משום דידע שיעוריה דהיינו כדי מזיגת הכוס. וכן בצליית ביצה במדורה גדולה או קטנה משום דפירש כבר דהיינו כדי שתיית הכוס. אבל בהקפת דקל תימה אמאי לא קמיבעי ליה".

תוס' מתקשה מדוע הגמרא לא שואלת גם לגבי "הקפת הדקל" האם מדובר בדקל גדול או קטן. תוס' נשאר ב"צריך עיון" אך בתוס' שאנץ אנו מוצאים תשובה לשאלתו: 

"תימה אמאי לא קא בעי בהקפת דקל באלימא או בקטיפא. דבשלמא גבי כוס, סתם כוס הוי מרביעית, וכן ביצה סתמא דתרנגולת ובינונית, אלא מדקל אמאי לא בעי באיזה דקל מיירי? ושמא רצה לומר כדי הקפת דקל בינוני". 

תשובתו של תוס' שאנץ לא מובנת לי משום שקוטר גזעי עצי הדקל אחיד ובהשוואה בין עצים שונים ניתן למצוא שונות מעטה בלבד. קשה לכמת הבדלים קלים אלו, במשך הזמן הדרוש להקפה, ולכן אין לדבר על "דקל בינוני". לענ"ד ניתן ליישב את קושית תוס' באופן מעט שונה. השאלה האם מדובר בעץ גדול או קטן (שאותה הציג תוס') עשויה להשאל לגבי עצי פרי אחרים שנופם הולך וגדל במשך הזמן כתוצאה מהסתעפות ענפיהם וההבדלים בין עצים צעירים ובוגרים עשויים להיות משמעותיים ביותר. לעומת זאת, גם אם גזע הדקל מתעבה מעט במהלך השנים הרי שניתן לראות שקוטרו אחיד למדי מבסיסו ועד הצמרת. מסיבה זו די לציין "הקפת הדקל" ואין צורך לציין את גילו (גודלו) (כמובן שנטיעות צעירות אינן נכללות בכלל זה). מאידך גיסא יש צורך להגדיר את משך זמן "חזרת הדקל" משום שהדקל גדל לגובה ומשרעת תנודות הצמרת הולכת וגדלה ככל שהעץ גבוה יותר.

מפירוש הרשב"ם בבבא בתרא (סט ע"ב) נוכל ללמוד על הבדלי המבנה בין הדקל ועצי פרי אחרים. נאמר שם בגמרא: "אמר רב: כל שעולין לו בחבל הוי שיור, כל שאין עולין לו בחבל לא הוי שיור. ודייני גולה אמרי: כל שהעול כובשו לא הוי שיור, כל שאין העול כובשו הוי שיור, ולא פליגי הא בדיקלי הא באילני". מפרש הרשב"ם: "כל שעולין לו בחבל - ללקט פירותיו חשיב אילן, ובדקל מיירי כדמפרש לקמיה, שגבוה הרבה ופירותיו בראשו. הא באילני - שהעול כובשו דשיעור דעליית חבל לא שייך בהו דבלא חבל עולין בכל שאר אילנות על ידי ענפים המתפצלים לכל צד ושיעורא דכבישת עול נמי איכא למימר דלא שייך בדיקלי דאפילו היכא דכביש ליה עול חשיב הוא אם עולין לו בחבל".

הסוגייה עוסקת באדם שמכר שדה לחבירו והתנה שהאילנות שבתוכה לא ימכרו עימה. השאלה היא אלו מהצמחים בשדה נכללים בהגדרת אילן ולכן אינם נמכרים עם השדה ("שיור"). הגמרא דנה בשאלת ההגדרה של אילן לא רק כשלעצמה אלא גם בכפוף לסוגי העצים השונים שהיו באותה עת בשדה. למסקנת הגמרא קיימת אבחנה בין דקלים לעצי פרי אחרים ודברי רב ודייני הגולה מתייחסים לשני הסוגים. רב מגדיר דקל כאילן רק כאשר הוא גדול עד כדי כך שיש צורך לטפס עליו בעזרת חבל על מנת לקטוף את פירותיו. הדקל החד פסיגי איננו מצמיח ענפים צדדיים ולכן אין אפשרות נוחה לטפס עליו ללא חבל. הדגשנו את דברי הרשב"ם "ופירותיו בראשו" שהרי רק בראש הדקל יש התפתחות של עלים, פרחים ופירות. דייני הגולה מתייחסים לעצים דו-פסיגיים ובהם עובי הגזע מגדיר את גיל וגודל העץ. עץ צעיר שעדיין לא התעבה נשאר גמיש ולכן מתכופף תחת לחץ העול. עצים מבוגרים שפיתחו גזע עבה אינם מתכופפים. בדקל לא ניתן להשתמש בקריטריון זה (כדברי הרשב"ם) משום שהדקל החד-פסיגי לא מתעבה וקוטרו נשאר קבוע במהלך כל חייו.

ב"שפת אמת" ניתן למצוא תשובה "ביולוגית" לשאלת התוס': "בתוס' ד"ה דמרחק או דמקרב, הניחו בתימה, וי"ל דכיון דשיעור חזרת דקל ידעו כמה עובי הדקל כיון דהוא שיעור מזיגה, ממילא הקפה נמי בההוא דקל עצמו הוא". ה"שפת אמת" הניח שקיים מתאם בין גובה הדקל לבין קוטר הגזע ולכן די בקביעת זמן "החזרה" כדי לדעת את זמן "ההקפה". לענ"ד הנחה זו אינה מדוייקת שהרי הדקל גדל רק לגובה ולא בהיקפו.
 

    
מטע תמרים – שדה אליהו   דקל ושינגטוניה – ניתן לראות את היחס בין עובי הגזע הדק לגובה העץ

 

הרחבה

הדקל על חלקיו השונים מוזכר רבות בש"ס וכבר עסקנו בכמה נושאים הקשורים אליו (חרותא, כפנייתא, שלופפי). בניגוד לתאורים הקודמים העוסקים בחלקים הגלויים לעין כמו העלים, המכבדים והפירות הרי שלהלן נעסוק במבנה האנטומי של הגבעול המקרין לאופן התפתחות הגזע והענפים. הדקל נכלל במחלקת החד-פסיגיים ולכן גזע העץ חסר את הקמביום המאפיין את הדו-פסיגיים והאחראי להתעבות הגזע. בדו-פסיגיים צרורות הצינורות (צינורות העצה והשיפה יחד עם רקמת הקמביום) מאורגנים בצרורות לאורך הגבעול ומסודרים באופן אופייני כפי שניתן לראות בחתך רוחב  (ראה בשרטוט).
 


 


תוך כדי התפתחות הגבעול והתפתחות הצרורות הם מתקרבים זה לזה עד כדי יצירת טבעת קמביום בהיקף הגבעול. טבעת קמביום זו היא האחראית, כאמור, להתעבות הגזע. בחד פסיגיים הצרורות מפוזרים בכל שטח החתך ולכן לא נוצרת טבעת קמביום. בגלל העדר הקמביום אין לדקל טבעות צמיחה ולא ניתן לקבוע את גילו על פי חתך הגזע. מסיבה זו כמעט אין בחד פסיגיים עצים אלא רק צמחים עשבוניים (דגניים, שושניים, אירוסיים וכו'). הדקליים הם אחת מהדוגמאות הבודדות לעצים חד-פסיגיים. הם משלימים את שלב התעבות הגזע לפני שהם מתארכים ומנקודה זו קוטרם לא גדל יותר והם נשארים בעלי גזע דק יחסית. מהרגע שהגזע הגיע לרוחבו המקסימלי לא נוצרים יותר צרורות צינורות ועליהן לשרוד עד סוף חייו של הדקל. 

הדקל גדל לגובה על ידי התחלקות תאי הניצן הקודקודי שהוא החלק החי בעל התאים העובריים, המתמיינים לעלים ופרחים. הניצן הקודקודי נמצא בצמרת העץ ונקרא בלשון חז"ל "קור" (ראו בהרחבה במאמר "מה תמר זה אין לו אלא לב אחד"). חלק זה ראוי לאכילה אך אכילתו גורמת, כמובן, למות הדקל משום שחלוקת התאים נעצרת. בניגוד לרוב החד-פסיגיים גם היקף גזע הדקל עשוי לגדול בעזרת תוספת של תאי פרנכימה (תאי ליבת הגבעול) ותוספת של צרורות צינורות. גידול ראשוני זה מתאפשר הודות לאיזור של תאי נבט מתחלקים הנקרא "ניצן ההתעבות הראשוני" והוא מקיף את הניצן הקודקודי בקצה הגבעול. 

בחד-פסיגיים עציים איזור זה מתפשט מטה להיקף הגבעול ושם הוא נקרא "ניצן ההתעבות השניוני". ניצנים אלו אחראים להוספת צרורות הצינורות החדשים תוך כדי הגידול בקוטר הגבעול. צרורות הצינורות המפוזרים בחתך הרוחב בגזע הדקל מעניקים לו מראה נקבובי מאד הניכר אפילו בעצים מאובנים. 

המבנה האנאטומי של הדקל אינו מאפשר תיקון של פגיעות בגזע ואינו מאפשר לבצע הרכבות. היעדרות הקמביום בהיקף הגזע אחראית גם לכך שאין לדקל ענפים צדדיים צדדיים והתפתחותו היחידה לאורך זמן היא כלפי מעלה בעזרת הניצן הקודקודי. המבנה האופייני של הדקלים שעליהם מרוכזים אך ורק בצמרת נובע מכך שכמעט אין תאים עובריים מתחלקים לאורך הגזע. תופעה בוטנית זו עשוייה לשפוך אור על סוגייתנו וסוגיות נוספות:

א. "אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה - קני ליה משפוליה עד תהומא מתקיף לה רבא, ולימא ליה כורכמא דרישקא זביני לך, עקור כורכמא דרישקא וזיל? אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה" (בבא בתרא ל"ז ע"ב). ייתכן והעובדה שלדקל אין הסתעפויות קרוב לבסיסו הביאה לבחירתו כדוגמא גם בדברי נהרדעי. הסוגייה עוסקת בשאלה האם מוכר עצים לחבירו מכר עמם גם את הקרקע. המוכר שלושה עצים מכר גם קרקע ואילו המוכר עץ אחד לא מכר קרקע. במוכר שני אילנות חולקים ת"ק ורבי מאיר במשנה (בבא בתרא, פ"א ע"א). רצף המצבים (שלושה עצים, שני עצים ועץ אחד) הוא במגמה כזו שהקטנת מספר העצים הנמכרים מקטין את הזיקה לקרקע עד למוכר עץ אחד שבו לכו"ע אין לקונה קרקע. נהרדעי חידשו שלמרות שהמכר היה של עץ אחד בעל גזע ללא נוף בחלקו התחתון אלא רק בצמרתו, הקונה זכאי לשטח שמתחתיו (למסקנה הדין כך רק כאשר הקונה טוען שקנה אותו באופן מפורש). 

ב. "ההוא דאמר להו פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי. איקלע רב נחמן לסורא, עול לגבי רב חסדא, אמר ליה: כי האי גוונא מאי? אמר ליה: הכי אמר שמואל, אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו אבדה כתובתה. אמר ליה: אימור דאמר שמואל התם דאקני לה בגופה דארעא, הכא פירא הוא" (בבא בתרא, קל"ב ע"ב). בסוגיה זו מובאים דברי שמואל האומר שאשה שבעלה הקנה לה חלק בקרקע אבדה כתובתה. כדוגמא לקניין נוקט שמואל: "אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו". כפי שעולה מהדו-שיח בין רב חסדא ורב נחמן, קיימת אבחנה בין אם הבעל הקנה לאשה מטלטלין ובין אם הקנה קרקע ואפילו קנין זמני. בדברי הרשב"ם: "אלא דקל אחד - לאכול פירותיו עד שייבש האילן ושוב אין לה בקרקע כלום וכו'". לאור דברים אלו ניתן לומר ששמואל חידש שקניין מינימלי בקרקע (ורק בקרקע) די בו כדי לשלול את זכות האשה בכתובה. הדקל הוא הדוגמא הטובה ביותר מבין עצי הפרי לקנין מינימלי בקרקע שהרי בגלל היעדר נוף בחלקו התחתון הוא תופס שטח קטן מאד בקרקע. בניגוד לעצים אחרים המתעבים הן בגזע עצמו והן בענפים המשתרעים לכל עבר כפי שראינו לעיל בסעיף א'. שמואל חידש שלא רק בעצים גדולים בעלי נוכחות גדולה בקרקע איבדה כתובתה אלא גם בעץ שכמעט איננו תופס שטח בקרקע. אגב, מסיבה זו ניתן לנטוע עצי דקל בצפיפות רבה כפי שניתן לראות במטעי תמרים (ראה תמונה). קשה להניח שהדקל נבחר בצרוף המילה "אפילו" בגלל חשיבותו הרבה כמקור לפרי משובח, משום שאז אין בו רבותא.
 

תודה לד"ר עקיבא לונדון על הערותיו החשובות.
 


(1) פירוש: ועוד מספרים על הספדים מפורסמים. כי נח נפשיה [כאשר נחה נפשו, נפטר] רבינא, פתח עליה [עליו] ההוא ספדנא [ספדן אחד] את הספדו בדברים הללו: תמרים הניעו ראש בעצב על צדיק כתמר, נשים לילות כימים בבכי, על אדם שהיה משים לילות כימים בלימוד התורה.


 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר