טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
תושלמי ומרדא, כוחילנא ובר נפחא – פורפיריה כחולה
"אמר אביי: תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא, והיינו מרדו ... אמר רב אסי, שמונה ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא והרנוגא, תושלמי, ומרדא, כוחילנא, ובר נפחא. מאי ספיקייהו? עופות טהורים קורקבנן נקלף, וטמאין אין קורקבנן נקלף, והני קורקבנן נקלף בסכינא" (חולין, סב ע"ב).
"פירוש: ... אמר רב אסי, שמונה עופות ספיקות הן: חובא, חוגא, סוגא והרנוגא, תושלמי, ומרדא, כוחילנא, ובר נפחא. ומסבירים: מאי ספיקייהו [מה ספיקם]? עופות טהורים קורקבנן (העור הפנימי של הקורקבן) נקלף, כפי ששנינו במשנתנו, וטמאין אין קורקבנן נקלף; והני [ושמונה אלה] קורקבנן נקלף, אבל לא ביד, אלא בסכינא [בסכין] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פורפיריה כחולה שם באנגלית: Grey-Headed Swamphen
שם מדעי: Porphyrio poliocephalus seistanicus שם נרדף במקורות: "תרנגולא דאגמא"? "מרדא"?
הנושא המרכזי: לזיהוי "מרדא"
"מרדא" הוא הששי ברשימת שמונת הספקות של רבי אסי. על פי דבריו הספק נובע מתוך כך שקורקבנם נקלף רק על ידי סכין. לדעת אהרוני שבדק את קורקבני "שמונת הספקות" (על פי זיהויו) מינים אלו נכללים במשפחת הרליתיים הניזונים בעיקר מזרעים ולכן קורקבנם בעל מעטפת פנימית עבה הדרושה לצורך טחינתם. החוקרים חלוקים ביחס לזיהוי ה"מרדא" ובשורות הבאות נתייחס לכמה מזיהויים אלו. יש להקדים שעל פי דברי אביי "מרדא" או "מרדו" נקרא גם "תרנגולא דאגמא" ("אמר אביי: תרנגולא דאגמא חד משמונה ספיקות הוא, והיינו מרדו") ו"תרנגולתא דאגמא" נקראת "גירותא" ("דרש מרימר: תרנגולתא דאגמא אסירא, חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא") (עוד על "גירותא" ראו במאמר "חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא"). הגישות השונות לזיהוי "מרדא" קשורות לאופן בו הן מזהות את "תרנגולא דאגמא", "תרנגולתא דאגמא", "גירותא" ו"בר נפחא".
הפוסקים לאורך הדורות החל מהראשונים זיהו את "תרנגולא דאגמא" ו"תרנגולתא דאגמא" כשני מינים של שכווים. "מרדא" הוא הזכר של אחד המינים או שני הזוויגים של המין הגדול מבין השנים. ראו עוד בהרחבה במאמר "תרנגולא דאגמא אסירא, תרנגולתא דאגמא שריא".
ל. לוויזון העלה השערות ספקולטיביות (גם לדעתו) לגבי זהות מינים אלו תוך שהוא מתבסס על ניתוח אטימולוגי של השמות הארמיים. הוא משווה בין העוף "מרדא" ובין "גוריתא" על ציר המתאר את הקשר שלהם לאדם. השם "מרדא" נגזר ממרד כלומר מדובר בעוף בר גדול ותוקפני שאינו מקבל מרות ומסוגל להבריח אפילו כלבים. מאידך גיסא עומד ה"גוריתא" שם שנגזר מהשורש "גור" כלומר מגורים. הכוונה לעוף שניתן לבייתו ושמו נובע מתוך כך שהוא דר במגורי האדם. לוויזון הציע לזהות את "תרנגולות האגם" עם שני מיני אנפות הנבדלים בגודלם. לדעתו "תרנגולא דאגמא" או בשמו השני "מרדא" הוא אחד ממיני האנפות (reiher) הגדולים כמו למשל לבנית גדולה (תמונה 1) ואילו "תרנגולתא דאגמא" או "גירותא" הוא מין קטן כאנפה משורטטת (תמונה 2) (Ardea stellaris - Rohrdommel).
 |
|
 |
|
תמונה 1. לבנית גדולה צילם: משה חובב
|
|
תמונה 2. אנפה משורטטת צילום:
|
ח. י. קאהוט (ערך "מרדא") ייחס באופן תמוה את השם "מרדא", "תרנגולא דאגמא" ו"תרנגולתא דאגמא" למיני זרונים. אמנם המין זרון סוף (Rohrweihe) (תמונה 3) מצדיק את הזיקה ל"אגמא" אך עופות אלו אינם דומים לתרנגול. לאור כך שמדובר בעופות דורסים לא ברור מדוע "תרנגולתא דאגמא" הוכשרה בתחילה. ייתכן ואופן הציד של הזרונים, כפי שהוא תיאר, מסביר מדוע התנהגות הדריסה שלהם התגלתה רק מאוחר יותר:
"... ואלו הן סימני העוף ווייהע: יש לו זנב ארוך חפוי מכנפיו על כולו אחז את שללו לא בפריחה כי אם במשיכה על הארץ וגם דר בסמיכת המים ויש מאותו המין שנקרא Wiesen-weihe (זרון פס) (תמונה 4) וגדול ממנו הנקרא Sumpfweihe (זרון אוסטרלי(1)) ועל שם מגורו באגם נקרא Rohrweihe (זרון סוף) ומראהו אדום וכו'".
אהרוני זיהה את "מרדא" כמין פורפיריה כחולה (Porphyrio poliocephalus seistanicus) (תמונה 5). מין זה אכן נפוץ בעירק (בבל) ודומה לתרנגולת (תרגום השם באנגלית הוא "תרנגולת ביצה"). אהרוני מציין את שלושת המינים האחרונים ברשימת הספקות כמינים בעלי פדחת קירחת, מצח אדום ובעלי אצבעות ארוכות מאד. הבולט באצבעותיו הארוכות הוא ה"מרדא" המסוגל לצעוד על עלי הנימפיאה (תמונה 6) הצפים במים כעל הקרקע. האצבעות הארוכות מגדילות את שטח המגע עם העלים ומאפשרות חתירה יעילה במים. אהרוני מוצא קשר בין השם "מרדא" ואצבעות הפורפיריה המשמשות כמשוטים. בגמרא בבבא מציעא (פז ע"א) אנו מוצאים: "אמר ליה: האלהים, צריכה וי"ו כי מורדיא דלברות". מפרש רש"י: "כי מורדיא דלברות - שם הנהר. מורדיא - עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה לרחקה מן האבנים ומן המכשולים, ובלעז גוביריניי"ל (משוט המשמש להיגוי אוניה). אהרוני תיאר את אצבעות הפורפיריה במילים הבאות:
"אין בעולם (!) עוף ארך-אצבעות כמוהו. מדת אצבעו השלישית של פרט, שאורך גופו 20 ס"מ, אורכה לפחות כמדת גוו, ועל פי רוב יותר. תכונה המייחדת אותו לא רק בעופות מערכתו (fulicariae) אלא בעופות בכלל".
 |
|
 |
|
תמונה 5. פורפיריה כחולה צילם: J.M.Garg |
|
תמונה 6. נימפיאה
|
(1) זרון זה נפוץ באוסטרליה, ניו-זילנד ואיי האוקיינוס השקט ולכן קשה להניח שהיה מוכר לתושבי בבבל.
מקורות עיקריים:
י. אהרוני, "שמונת הספקות של רב אסי", סיני, שנת ת"ש, שנה ד', כרך ז', עמ' ל-ל"ז.
ל. לוויזון, Die Zoologie des Talmuds , פרנקפורט א"מ 1858, עמ' 179-180.
ח. י. קאהוט (ערך "מרדא"), עמ' 179.
לעיון נוסף:
י. מ. לוינגר, "מאור לכשרות – חלק א'", עמ' 236-237, 279.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
