הגדרה^[1] - אמו לענין איסור ערוה

האיסור והחיוב

אמו היא אחת מן העריות האסורות מן התורה. ואפילו אמו שאינה אשת אביו, כגון שנולד לה בזנות אסורה, והבא עליה עובר בלא תעשה, שנאמר: עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה (ויקרא יח ז), עשה הכתוב אמו שאינה אשת אביו כאמו שהיא אשת אביו (תורת כהנים קדושים י ט; סנהדרין נד א).

איסור זה נמנה במנין הלאוין (רמב"ם ספר המצות לא תעשה של; סמ"ג לאוין צב; חינוך קצ).

• אדם שבא על אמו במזיד, בעדים ובהתראה, שניהם חייבים סקילה, גם אם היא אמו שאינה אשת אביו (סנהדרין שם).

• ואם עברו במזיד, בלי עדים והתראה, חייבים כרת, שנאמר: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (ויקרא יח כט), וכל העריות הכתובות שם בפרשה בכלל, ואף הבא על אמו (כריתות ב א, ורש"י ד"ה ופסח). ולא בא הכתוב לחייבם סקילה אלא להוסיף על הכרת השוה בכל העריות (רמב"ם איסורי ביאה א א).

• ואם היו שוגגים, חייבים חטאת ככל חייבי כריתות (כריתות שם; רמב"ם שגגות א ד)^[2].

אמו שהיא אשת אביו

הבא על אמו שהיא אשת אביו, מחלוקת תנאים: חכמים סוברים שחייב שתים, משום אמו ומשום אשת אביו; ור' יהודה סבר שאינו חייב אלא אחת: משום אמו בלבד (משנה סנהדרין נג א).

הלכה שהוא חייב שתים (רמב"ם איסורי ביאה ב ב), שאם היו שוגגים חייבים שתי חטאות, ואם היו מזידים, בין שהתרו בהם משום אמו ובין שהתרו משום אשת אב, חייבים סקילה (ירושלמי סנהדרין ז ו).

אין הבדל בחיוב הלאו של אשת אביו שהיא אמו בין נתקדשה לאביו קודם שילדתו, ולא ילדתו בזנות, ובין שנתקדשה לו אחרי שילדתו מאביו בזנות (רש"י סנהדרין נג א ד"ה משום).

נוסף על אלו, אם בא עליה בחיי אביו, הרי הוא חייב גם משום אשת איש, שהרי שני האיסורים, אשת אב ואשת איש, באים כאחד (רמב"ם שם א). ולא אמרו חייב שתים, אלא לאחר מיתת האב, אבל בחייו חייב שלש (תוס' סנהדרין נג א ד"ה משום).

בן נח וגר

אמו היא מן העריות האסורות גם לבן נח, אפילו כאשר אינה אשת אביו (סנהדרין נח א).

מאחר שאמו אסורה לבן נח, הרי היא אסורה גם לגר מדברי סופרים, שגזרו שמא יאמרו הגרים: באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה, אם יתירו להם מה שהיה אסור להם בגיותם (יבמות כב א; רמב"ם איסורי ביאה יד יב).

אבל מן התורה גר מותר באמו שנתגיירה, לפי שהוא כקטן שנולד, ואין לו שום קרבות ממה שהיה לו בגיותו, ואם בא על אמו שלא נתגיירה, הרי זה כבא על הנכרית (רמב"ם שם).

שניות

חכמים הוסיפו לאסור את אם אמו בתורת שניה (ראה ערך שניות) לאיסור ערוה של אם, כדי שלא יבואו להתיר אמו, והוסיפו לאסור את אם אביו משום אם אמו (יבמות כא א -ב; רמב"ם אישות א ו; טוש"ע אה"ע טו ב, ד).

ואין לשניות אלו הפסק בדורות שלמעלה (יבמות שם א; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שאפילו אם-אם-אם אמו עד לעולם אסורה, וכן אם-אם-אם אביו עד לעולם אסורה (רמב"ם שם; טוש"ע שם).

אף אם אבי אמו ואם אבי אביו אסורות משום שניות (ירושלמי יבמות ב ד; רמב"ם שם; טוש"ע שם ג, ה)^[3]. ויש מן הראשונים שמתירים אם אבי אמו ואם אבי אביו (בעל הלכות גדולות, הל' עריות כט; שלטי הגבורים בשם הריא"ז יבמות כב א אות ג).

הערות שוליים