הגדרה^[1] - פירות המתבכרים ראשונה, שחייבים להביאם למקדש וליתנם לכהן^[2]

המצוה

מצות עשה להביא את הפרי הראשון שמתבשל באילן משבעת המינים (ראה להלן) לבית המקדש וליתנו לכהנים (ראה להלן), שנאמר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כג יט. חינוך צא), ונמנית מצוה זו במנין המצוות (ספר המצוות מצות עשה קכה; סמ"ג עשין קלט; חינוך צא).

תחילת זמן חיוב בכורים

בבכורים לא נתחייבו עד אחר ירושה וישיבה, היינו אחר ארבע-עשרה שנה של כיבוש וחילוק (ראה בערך כבוש ארץ ישראל וחלוקתה), שנאמר: וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וגו' וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ (דברים כו א), שלא נתחייבו עד אחר ירושה וישיבה (קידושין לז ב, ורש"י ד"ה ובכורים).

בפני הבית

אין בכורים נוהגים אלא בפני הבית (בכורים ב ג), ושני לימודים בדבר:

• נאמר: תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות שם. תוספתא שקלים (ליברמן) ג כד; רמב"ם בכורים ב א) - כל זמן שיש לך בית יש לך בכורים, אין לך בית אין לך בכורים (תוספתא שם).

• נאמר: וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ (דברים כו ד) - כל זמן שיש לך מזבח יש לך בכורים, וכל זמן שאין לך מזבח אין לך בכורים (ספרי כי תבא ש; תוספות זבחים קיט א ד"ה באו, על פי גמ' שם ס ב).

במשכן

אף שילה בכלל החיוב, שנאמר: וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם (שם ב) - זה שילה ובית עולמים (ספרי שם רחצ, לגירסת הראב"ד בפירושו שם), כיון שהיה שם הארון עם המשכן, נקרא המקום אשר יבחר ה' אלהיך לשכן שמו שם (פירוש הראב"ד שם); אבל נוב וגבעון, לא נהגו בהם בכורים, שלא היה בהם הארון עם המשכן (ראב"ד שם)^[3].

בחוץ לארץ

אין הבכורים נוהגים אלא בארץ, שנאמר: אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ (דברים כו ב), למעט חוצה לארץ (בבא בתרא פא א).

ונחלקו ראשונים בדבר:

• יש אומרים שהלימוד מוכיח שאינה נקראת מצוה התלויה בארץ, שאין החיוב תלוי בפירות, אלא באדם, שאין הפירות נאסרים באכילה אפילו שלא הפרישו מהם הבכורים, ולכן היא חובת הגוף (תוספות בבא בתרא פא א ד"ה ההוא, בשם רשב"א; כן משמע מרש"י בקידושין לז א ד"ה חובת קרקע, וגיטין מז ב ד"ה מדאורייתא).

• ויש אומרים שבכורים הם מצוה התלויה בארץ (תוספות חולין קג ב ד"ה כל וקלו א ד"ה אלא, בשם רשב"ם; כן משמע מתוספות בבא בתרא שם, בשם יש מפרשים), ולא הוצרכנו ללימוד מיוחד שאינה נוהגת בחוץ לארץ אלא משום שהוקשה לבשר-בחלב, שהוזכרו בפסוק אחד [שמות כג יט] (תוספות חולין שם ושם, בשם רשב"ם, ובבא בתרא שם, בשם יש מפרשים), או משום שנאמר: בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם (במדבר יח יג), והיינו חושבים שבא לרבות גם חוצה לארץ (שיטה מקובצת בבא בתרא שם, בשם תוספות הרא"ש).

מקום הבאת בכורים

נחלקו תנאים היכן נוהגת הבאת הבכורים:

• יש אומרים שנוהגים בכל ארץ ישראל (תנא קמא במשנה בכורים א י).

• יש אומרים שנוהגים רק בארץ חמשת עממים, שנאמר במקרא בכורים: אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים שם ט), ונאמר: וְהָיָה כִי יְבִיאֲךָ ה' אֶל אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וגו' אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (שמות יג ה) - מה להלן ארץ חמשת עממים, אף כאן ארץ חמשת עממים (תנא קמא בספרי כי תבא שא), פרט לפריזי וגרגשי (רמב"ן שמות שם).

• יש אומרים שאף בכל נחלת האמורי אינם נוהגים (רמב"ן שם), שאינם נוהגים בעבר הירדן, שנאמר במקרא בכורים: וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (דברים כו ט), ועבר הירדן אינה ארץ זבת חלב ודבש (רבי יוסי הגלילי במשנה בכורים א י, ובספרי כי תבא שא).

• ויש אומרים שאינם נוהגים בנחלת ראובן וגד בלבד, שנאמר שם: אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי (שם י), ולא שנטלתי לי מעצמי, וראובן וגד בחרו להם חלקם מעצמם (ברייתא בירושלמי בכורים א ח; רבי שמעון בילקוט שמעוני כי תבא תתקלח), אבל בנחלת חצי שבט המנשה נוהג בכורים, שהם לא בחרו מעצמם, אלא משה נתן להם חלקם (במדבר לב לג. ירושלמי שם).

להלכה מביאים מכל עבר הירדן המערבי מדאורייתא, ומעבר הירדן המזרחי מדרבנן (רמב"ם בכורים ב א), לפי שודאי הכל מודים שאין עבר הירדן המזרחי זבת חלב ודבש, ולא נחלקו אלא בחיוב מדרבנן, ובזה ההלכה כדעה הראשונה שנוהגים בכל ארץ ישראל (מהרי"ק קכב; רדב"ז וכסף משנה שם, בדעת הרמב"ם).

גם בסוריא (ראה ערכו) נוהג בכורים מדרבנן, אבל בחוץ לארץ אינה נוהגת כלל, והמביא ממנה בכורים אינה בכורים (חלה ד יא; רמב"ם שם). ואפילו מעמון ומואב ובבל, שהן חייבות בתרומה ומעשר מדבריהם, אין מביאים מהן בכורים (רמב"ם שם, על פי חלה שם, וירושלמי בכורים ג ה).

נשים

אף הנשים חייבות להביא בכורים (בכורים א ה), שנאמר: תָּבִיא (שמות כג יט), מכל מקום (מכילתא משפטים, כספא כ)^[4], אלא שאינן קוראות (ראה ערך מקרא בכורים. בכורים שם); ויש מהראשונים הסובר שאין בכורים נוהגים מהתורה אלא בזכרים (חינוך צא), וחיוב הנשים מדרבנן הוא ונסמך לכתוב (הגהות משנה למלך שם; מנחת חינוך שם ט-י).

קטנים

הקטן שהגיע לעונת נדרים (ראה ערך מופלא הסמוך לאיש) לסוברים שבכורים הם כקדשי המקדש (ראה להלן) - וכן הלכה - מביא, שיכול להקדיש בכורים; ולסוברים שהם כקדשי הגבול אינו מביא (ירושלמי תרומות א א).

בזמן הזה

בזמן הזה אם הקדיש בכורים לא חלה עליהם קדושה כלל והם חולין (תוספות מכות יט א ד"ה מה, על פי בכורים ב ג), שנאמר: תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כג יט), הרי שללא בית לא חלה בהם קדושה (ברטנורא שקלים ח ח)^[5].

וכל שכן כשקוראים בכורים לדבר שאינו מיועד להבאה לפני המזבח, כגון שמבקשים להביא בכורים לטובת גאולת הארץ, שאין בפירות קדושה, שהכל יודעים שאין המדובר בבכורים, ומכל מקום לכתחילה ודאי שאין ראוי לקרוא לדבר בשם של קדושה (משפט כהן נז), כמו שמצינו שאין לומר על צדקה: "הרי זה הקדש", ומכל מקום אם אמר וכוונתו לצדקה, הרי הכסף צדקה (מרדכי עבודה זרה תשצט, בשם הלכות גדולות ור"ב; רמ"א יו"ד רנח א).

הקרקע

כשהקרקע אינה שלו

אין חובת הבאת בכורים אלא כשהפירות והאדמה שממנה גדלו הם שלו, ולפיכך הלוקח פירות תלושים אינו חייב להביא בכורים (ירושלמי בכורים א ו), ואפילו לקח פירות מחוברים ולא קנה הקרקע - אינו מביא, שהרי אין לו קרקע, ואף המוכר אינו מביא, שהרי אין לו פירות, ואם חזר ולקח הפירות מן הלוקח - הרי זה מביא, שהרי יש לו קרקע ופירות (ירושלמי שם; רמב"ם בכורים ב יד).

הקונה פירות עם קרקע

לקח הפירות כשהם בקמתם עם הקרקע, ואפילו שהפירות כבר נתייבשו, כל שהם מחוברים, חייב להביא בכורים (ירושלמי שם). ואם היו הפירות תלושים נחלקו בדבר:

• יש אומרים שאפילו אם קנאם עם הקרקע אינו מביא (ירושלמי שם, לפי הפני משה והגר"א שם).

• ויש אומרים שאם קנאם עם הקרקע - מביא, שהרי יש לו קרקע ופירותיה (רמב"ם שם).

אריסים וגזלנים

האריסים והחכירים והסיקריקים - בעלי זרוע הלוקחים אדמה בכח ללא תשלום (פירוש המשניות לרמב"ם גיטין ה ו, ובכורים א ב; כן משמע ברש"י גיטין נה א ד"ה לא היה) - והגזלנים, אין מביאים בכורים, שנאמר: בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג יט. ספרי כי תבא רצז; בכורים א ב; רמב"ם בכורים ב יב)^[6].

הקונה אילנות בתוך קרקע חברו

הקונה אילן אחד בתוך קרקע של חברו, אינו מביא, לפי שאין לו קרקע (ירושלמי שם א ו; רמב"ם שם א ג).

קנה שלשה אילנות - מביא (בכורים א יא; רמב"ם שם), ואף על פי שאין לו אלא אילנות בלבד, הרי הוא כמי שקנה קרקע (רמב"ם שם), שאף שאין לו קרקע להעמיד שם בהמותיו ולשטוח פירותיו (רדב"ז שם), ואף לזרוע אסור לו בלי רשות המוכר (מרכבת המשנה שם), מכל מקום כיון שלצורך האילנות יש לו קרקע תחתיהם וביניהם (ראה בבא בתרא פא א), ואף אם נקצצו יכול לחזור ולנטוע שם אחרים (ראה בבא בתרא שם) - הרי זה בכלל בכורי אדמתך (רדב"ז ומרכבת המשנה שם).

הקונה שני אילנות, כיון שהדבר ספק אם יש לו קרקע (ראה ערך מכירה), הרי זה מביא מספק (בכורים א ו, לפי בבא בתרא פא ב; רמב"ם שם ד ד).

קנה אילן וקרקעו, מביא בכורים (בכורים שם יא; רמב"ם שם ב יג).

יניקת האילן מרשות אחרים

מלבד זה שהאדמה צריכה להיות שלו, אף היניקה צריכה שתהא כולה מאדמתו, ואם היתה מקצת היניקה מרשות אחרים - אינו מביא. לפיכך הנוטע בתוך שדהו, והבריך (ראה ערך הברכה) לתוך של חברו או לרשות הרבים, או שנטע בשל חברו או ברשות הרבים והבריך לתוך שלו, או שנטע והבריך בשלו ובאמצע היתה דרך הרבים או דרך היחיד מפסקת בין העיקר והצד המוברך, אינו מביא בכורים, שנאמר: בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות לד כו) - עד שיהיו כל הגידולים מאדמתך (תנא קמא בספרי כי תבא רצז ובבכורים א א-ב)^[7]. ואינו מביא לא ממה שהוציא ברשות זו, ולא ממה שהוציא ברשות האחרונה (רמב"ם שם א י, על פי הירושלמי שם א א), שכשם שהילדה חיה מן הזקנה, כך הזקנה חיה מן הילדה, ואין כל הגידולים מאדמתו (ירושלמי שם); אבל אם נתן לו חברו רשות להבריך, הרי זה מביא (ברייתא בירושלמי שם), שמה שאין להביא בכורים מהברכה ללא רשות הוא משום איסור גזל, ולפיכך משנתן לו רשות אין שם איסור (רשב"א בבא בתרא פא א, על פי הירושלמי שם).

ונחלקו אמוראים:

• יש אומרים שהוא דוקא כשנתן לו רשות לעולם (רבי יוסי בשם רבי אימי בירושלמי שם).

• ויש אומרים שהוא אפילו נתן לו רשות לשעה (רבי יונה בשם רבי אימי שם; רבי מנא בדעת רבי יוחנן שם), שכיון שעיקר האילן עומד ברשות עצמו, אלא שיניקת אחרים מועטת של ההברכה מעורבת בה, לפיכך די לו בנתינת רשות לשעה, שיהא חשוב כאילו כל הגידולים הם מאדמתו (ראב"ד שם יג), וכן הלכה (רמב"ם שם יא).

אילן סמוך למיצר חברו

היה האילן סמוך למיצר חברו בתוך שש עשרה אמה, נחלקו אמוראים:

• יש סוברים שאין מביאים ממנו בכורים, לפי שיונק משדה חברו (עולא בבבא בתרא כו ב; רב דימי בשם רבי יוחנן שם כז ב)^[8].

• ויש סוברים שמביאים ממנו בכורים, וכן מאילן שנופו נוטה לשדה חברו, שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ (רבין בשם רבי יוחנן שם), שלא יקפידו על כך (רש"י שם ד"ה שעל מנת), ויהא חשוב כמו מארצך (תוספות שם כו ב ד"ה גזלן), וכן הלכה (רמב"ם שם יא; יד רמ"ה שם).

הקונה שדה לפירות

הקונה שדה לפירות, אף על פי שהלכה שאין קנין פירות כקנין הגוף (ראה ערך קנין פירות. יבמות לו ב) ולפיכך אינו קורא, מכל מקום מביא בכורים (גיטין מז ב; רמב"ם בכורים ד ו), ואנו קורים בו: בכורי אדמתך (תוספות בבא בתרא קלו ב ד"ה מביא, בשם הקונטרס) ואשר תביא מארצך, כיון ששיעבד לו יניקת הקרקע לפירותיה (רשב"ם שם ד"ה מביא), ואינו דומה לקונה אילן אחד, שאין לו שום שעבוד על הקרקע עצמה כלל (כן משמע בפני יהושע גיטין שם)^[9].

הפריש בכורים ומכר שדהו

הפריש בכורים ומכר שדהו, מביא אותם (בכורים א ז; רמב"ם שם ד ה) אף על פי שאינו קורא (ראה ערך מקרא בכורים). ודוקא כשהיה בדעתו בשעת הפרשה למוכרה, אבל אם לא היה בדעתו למוכרה כשהפריש, אינו מביא, שהרי בשעת הפרשה היו נראים לקריאה ואחר כך נדחו, ודינם שירקבו (ירושלמי שם א ה; תוספות בבא בתרא פב א ד"ה בצרן; פירוש הרא"ש בכורים שם)^[10].

והלוקח אינו מביא מאותו המין שכבר הפריש ממנו המוכר, אלא ממין אחר (תנא קמא במשנה שם)^[11], ומכל מקום אם הפריש הלוקח מאותו המין - מביא, לפי שאפשר להוסיף על הבכורים, אלא שאינו קורא (רמב"ם שם ורדב"ז שם).

הפריש בכורים ויבש מעין או נקצץ האילן

אף המפריש בכורים ויבש המעין, או נקצץ האילן, שמביא ואינו קורא (ראה ערך מקרא בכורים), הרי זה בנקצץ ויבש לפני ההפרשה, אבל לאחר ההפרשה אינו מביא, כיון שנראה לקריאה ונדחה (ר"ש שם א ו; תוספות בבא בתרא שם)^[12].

הפירות

אין מביאים בכורים אלא משבעת המינים (בכורים א ג; רמב"ם בכורים ב ב) האמורים בשבח הארץ (דברים ח ח-ט), והם: החטים, השעורים, הענבים, התאנים, הרמונים, הזיתים והתמרים (ספרי כי תבא רצז; רמב"ם שם), ומספר לימודים בדבר:

• נאמר: מֵרֵאשִׁית (שם כו ב), ובא למעט שיביאו מראשית ולא כל ראשית (מנחות פד ב), למעט אלו שאינם משבעת המינים (רש"י שם ד"ה מראשית), שאינם שבח הארץ (פירוש המשניות לרמב"ם שם).

• נאמר: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית (שם), ולא נאמר: ולקחת ראשית, ללמד שאין כל הפירות חייבים בבכורים, והייתי ממעט שרק חטה ושעורה יהיו חייבים, אלא שבא כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה (שם) וריבה, ועדיין איני יודע מה ריבה, אלא שנאמר כאן: מֵאַרְצְךָ (שם), ונאמר להלן: אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וגו' (שם ח ח) - מה ארץ האמורה שם משבעת המינים, אף ארץ האמורה כאן משבעת המינים (ירושלמי בכורים א ג).

• נאמר: מֵרֵאשִׁית (שם), ובא למעט שיביאו מראשית ולא כל ראשית. ועדיין איני יודע איזה מין חייב ואיזה מין פטור, הריני דן: נאמר הבא בכורי ציבור - היינו עומר הבא בט"ז בניסן, שנקרא בִּכּוּרִים (ויקרא ב יד, לפי מנחות פד א), ושתי הלחם הבאים בעצרת שנקראו: בִּכּוּרִים (ראה במדבר כח כו. פירוש הראב"ד לספרי שם) - והבא בכורי יחיד, מה בכורי ציבור האמורים משבעת המינים, אף בכורי יחיד האמורים כאן משבעת המינים. ועדיין הייתי ממעט: מה להלן - בבכורי ציבור - חטים ושעורים, אף כאן חטים ושעורים, מנין לרבות שאר מינים, תלמוד לומר: בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ (שמות כג יט), ריבה, ואם ריבה הכתוב לאחר שמיעט עליך לרבות וללמוד כלימוד הראשון: מה בכורי צבור משבעת המינים האמורים בשבח הארץ, אף בכורי יחיד משבעת המינים האמורים בשבח הארץ (מדרש תנאים דברים שם; ספרי שם).

ואם הביא משאר המינים לא נתקדשו (ירושלמי שם; רמב"ם שם)^[13].

כוסמין ושבולת שועל ושיפון

אף הכוסמין, שבולת השועל והשיפון בכלל חטים ושעורים הם, ומביאים מהם בכורים (תוספות ר"ש משאנץ פסחים לו ב; תוספות שם ד"ה אוציא, לפי המהרש"א)^[14].

אם הביא ממין אחד

יש מן הראשונים הסובר שאינו חייב להביא בכורים מכל שבעת המינים, ודי לו אם הביא ממין אחד בלבד, שנאמר: מֵרֵאשִׁית (דברים כו ב), ולא כל ראשית (מנחות פד ב. מזרחי על התורה שם, בשם רבנו תם מאורליינש); וחלקו עליו ודחו דבריו (מזרחי שם).

מן המובחר

אין מביאים בכורים אלא מן המובחר, ושני לימודים בדבר:

• נאמר: מֵאַרְצְךָ (שם), ולא כל ארצך (מנחות שם), למעט שאינו מן המובחר (רש"י שם ד"ה מארצך).

• נאמר כאן: מארצך, ונאמר להלן: ארץ חטה ושעורה, מה להלן הפירות המשובחים משאר פירות, אף כאן מביא פירות המשובחים משאר פירות (רבן גמליאל בר רבי שם, ורש"י ד"ה נאמר כאן וד"ה מה להלן וד"ה אף כאן).

לפיכך אין מביאים לא מתמרים שבהרים, ולא מפירות שבעמקים, ולא מזיתי שמן, שאינם מן המובחר (בכורים א ג)^[15].

ואם הביא שלא מן המובחר - כגון תמרים שבהרים, ותאנים סורות ומרוקבות, וענבים מאובקים ומעושנים (רמב"ם שם ב ג) - נחלקו אמוראים:

• יש אומרים שלא נתקדשו (רבי זעירא ורבי יסא בשם רבי לעזר בירושלמי שם; רבי אילא בשם רבי אמי בשם רבי יוחנן שם; רבי יוחנן במנחות פד ב), וכן הלכה (רמב"ם שם).

• ויש אומרים שנתקדשו (רבי אילא בשם רבי אמי בשם רבי שמעון בן לקיש בירושלמי שם; ריש לקיש בבבלי שם), שהרי זה כמקדיש בהמה כחושה לקרבנות שקדשה אף שאין זו מצוה מהמובחר (ריש לקיש בבבלי שם), או כמפריש תרומה מן הרע על היפה, שהפרשתו הפרשה אף שאין זו מצוה מן המובחר (רבי יונה בירושלמי שם, לדעה זו).

פירות הגדלים במנותק מהקרקע

פירות הגדלים בעציץ שהוא נקוב (ראה ערך עציץ נקוב), וכן פירות הגדלים בספינה, נחלקו בהם:

• יש סוברים שמביאים מהם בכורים (שתי ברייתות במנחות פד ב; ריש לקיש שם).

• ויש סוברים שאין מביאים מהם בכורים (ברייתא שם פה א; רבי יוחנן שם), לפי שאינם מן המובחר (שו"ת הרא"ש ב ד), או לפי שנאמר: בְּאַרְצָם (במדבר יח יג. רמב"ם שם ב ט), וכן הלכה (רמב"ם שם).

פירות הגדלים בגג ובחורבה:

• יש מהראשונים הסוברים שלדברי הכל מביא מהם בכורים (רמב"ם שם), לפי שהם מן המובחר יותר מתמרים שבעמקים (שו"ת הרא"ש שם; כסף משנה שם).

• ויש סוברים שלפוטר בעציץ נקוב ובספינה מהבאה, אף בגג ובחורבה אינו מביא (ראב"ד שם).

פירות שעלו מאליהם

פירות שעלו מאליהם חייבים בבכורים, ושני לימודים בדבר:

• נאמר: בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה (שמות כג טז) - "בשדה", לרבות העולה מאליו (מנחות פד ב), שמילה זו לכאורה מיותרת, שפשוט שזורעים בשדה, ולא נצרכה מילה זו אלא לרבות העולה מאליו, שאף על פי שאינו בכלל "אשר תזרע", הרי הוא בכלל זריעת "השדה" (תורה תמימה שם).

• נאמר: בִּכּוּרֵ֫י כָּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֪ם (במדבר יח יג) - אחד הנטוע, ואחד העולה מאליו (רמב"ם שם ז).

פירות שביעית

פירות שביעית חייבים בבכורים (רש"י שמות כג יט ד"ה ראשית, לגירסתנו; תשב"ץ ב רמז)^[16].

שותפות

השותפות אינה פוטרת מחובת בכורים, שנאמר: בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם (במדבר יח יג) - "בארצם", לרבות פירות השותפים (חולין קלו א, ותורה תמימה במדבר שם; ילקוט שמעוני קרח תשנה; רמב"ם שם ח), ואפילו שותפות גוי אינה פוטרת (ים של שלמה חולין יא ב, על פי חולין קלו א; מנחת חינוך צא ז, על פי גמ' שם).

אתנן זונה

אתנן-זונה פסול לבכורים (ירושלמי שם א ו).

מדומע, ערלה, כלאי הכרם וחדש

אין מביאים בכורים ממדומע, מערלה, מכלאי-הכרם ומחדש (משנה מנחות סח ב; ירושלמי בכורים א ו; רמב"ם תמידין ז יז), ואם הביא לא קידשו (זבחים פח א).

ההפרשה

צורת ההפרשה

כיצד מפרישין הבכורים, יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: "הרי אלו בכורים" (בכורים ג א; רמב"ם בכורים ב יט), והם נעשים בכורים במחובר, משקרא להם שם (רמב"ם שם, על פי בכורים ב ד), שנאמר: בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם (במדבר יח יג), שאפילו במחובר חל שם בכורים עליהם (ירושלמי שם ב ג), ואף על פי שעדיין לא בשלו כל צרכם (רמב"ם שם, על פי ירושלמי שם ג א).

ונחלקו תנאים אם צריך לחזור ולקרות עליהם שם בכורים אחר שיתלשו:

• יש פוטרים (תנא קמא במשנה שם ג א, לפי הירושלמי שם), שנאמר: וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה (דברים כו י) - בשעת הבאה יהא פרי, אבל בשעת הפרשה אפילו בוסר, ואפילו פגים (ירושלמי שם), וכן הלכה (הרמב"ם בבכורים שם, ובפירוש המשניות שם).

• ויש מחייבים (רבי שמעון במשנה שם), וסוברים שאם לא קרא שם בתלוש לא קידשו, שדורשים: ועתה הנה הבאתי וגו' - מה בשעת הבאה פרי, אף בשעת הפרשה פרי (ירושלמי שם).

לא הפרישם במחובר ולא קרא להם שם ותלשם, הרי זה מפריש אחר שנתלשו (רמב"ם שם).

זמנה ביחס להפרשת תרומה

הפרשת בכורים קודמת להפרשת תרומה, שהן בכורים לכל (תרומות ג ז), כלומר שכך מורה הלשון "בכורים" שאמרה תורה, שקודמים לכל (ברטנורא שם, בפירוש הראשון), או שבכורים הוזכרו בתורה לפני הציווי על התרומה (ברטנורא שם, בפירוש השני).

המקדים תרומה לבכורים, עובר בלא תעשה, שנאמר: מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר (שמות כב כח. תרומות שם ו; רמב"ם תרומות ג כג) - "מלאה" אלו בכורים, שמיד כשנתמלאה התבואה הוקבעה לבכורים, "ודמעך" זו תרומה, ואמרה תורה לא תאחר (תמורה ד א, ורש"י ד"ה זו תרומה), שלא תשנה הסדר לאחר את הראוי להקדים (פירוש המשניות לרמב"ם, וברטנורא שם), ונמנה לאו זה במנין המצוות (ספר המצוות לא תעשה קנד; סמ"ג לאוין רנג; חינוך עב), ונחלקו אמוראים אם לוקים עליו (ראה ערך הפרשת תרומות ומעשרות).

עבר והקדים, מה שעשה עשוי (תרומות שם; רמב"ם שם).

חנטה

אין מביאים בכורים לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש, שלא יביא מפירות שחנטו לפני ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט (ראה ערך חנטה. ירושלמי שם א ו; רמב"ם שם ב ז), ובתבואה הולכים אחר הבאת שליש בישולה (ראה ערך עונת המעשרות), וראש השנה שלה תשרי (רדב"ז שם).

משקים

אין מביאים בכורים משקים, חוץ מזיתים וענבים בלבד (תרומות יא ג; רמב"ם בכורים ב ד), שנאמר בבכורים: פְּרִי (דברים כו ב) - פרי אתה מביא, ואין אתה מביא משקה (ברייתא בחולין קכ ב; רמב"ם שם), ואם הביא משקים - אין מקבלים ממנו (רמב"ם שם, על פי חלה ד יא).

ובזיתים וענבים נחלקו הדעות:

• יש אומרים שמביאים מהם משקים (תרומות שם; רבי יהושע בתרומות שם ב, לפי חולין שם; רמב"ם שם), ונחלקו ראשונים: יש מפרשים הטעם מפני שנאמר בהן: כֹּל חֵלֶב יִצְהָר וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וְדָגָן רֵאשִׁיתָם אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַה' לְךָ נְתַתִּים (במדבר יח יב), ותירוש הוא היין, ויצהר הוא השמן. וקראם ה' ראשית, כמו שקרא את הבכורים רֵאשִׁית (שמות כג יט, ושם לד כו. פירוש המשניות לרמב"ם שם); ויש מפרשים הטעם מפני שיין ושמן משקים חשובים הם (תוספות ערכין יא א ד"ה מנין).

• יש אומרים שאין מביאים מהם משקים, שדורשים: פְּרִי (דברים כו ב), פרי אתה מביא בכורים, ואי אתה מביא יין ושמן בכורים (ספרי כי תבא רצז).

• יש אומרים שמביאים מהם, שנאמר: תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כג יט) מכל מקום, אך אין קוראים (ראה ערך מקרא בכורים. מכילתא משפטים, כספא כ).

• ויש מחלקים: אם בצרם מתחילה לעשות יין ושמן - מביא מהם; ואם לא בצרם מתחילה לשם כך - אינו מביא מהם (ר"ש וברטנורא חלה ד יא, בדעת הירושלמי תרומות יא ג. וראה פני משה ומראה הפנים שם).

הכל מודים שאם הביא ענבים לבכורים בעזרה ודרכם אחר כך ועשה מהם משקים, לא נפקע מהם שם בכורים ויצא, שנאמר: תָּבִיא (דברים כו ב) - מכל מקום (ברייתא בחולין קכ ב, לפי רש"י ערכין יא א ד"ה הביא).

דבר המתקיים

הקרובים לירושלים מביאים תאנים וענבים לחים, והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים (בכורים ג ג; רמב"ם שם ב ח) כדי שיהיו דבר המתקיים (רימב"ץ שם), וכל שיכולים להביא הפירות לחים ולא יתקלקלו נקראים קרובים (ירושלמי בכורים ג ג, ופני משה).

טבל ותרומות ומעשרות

אין הבכורים אוסרים את הגורן (בכורים ב ג), מפני שאין דין טבל לבכורים, ומותר לאכול מן הפירות לפני הפרשת הבכורים (פירוש המשניות לרמב"ם ור"ש שם).

ובכורים עצמם פטורים מתרומות ומעשרות (בבא בתרא פא ב), אבל ספק בכורים חייב להפריש עליהם תרומות ומעשרות (בבא בתרא שם; רמב"ם שם ד ד), ואם נשאל על הבכורים שהפריש, כיון שיצאו לחולין למפרע (ראה ערך שאלה) נתחייבו בתרומות ומעשרות (מנחת חינוך צא ד).

שיעור

הבכורים אין להם שיעור (פאה א א; בכורים ב ג) מן התורה (רמב"ם ב יז), שנאמר: מֵרֵאשִׁית (דברים כו ב) - אפילו אשכול אחד, ואפילו גרוגרת אחת (ספרי כי תבא רצז), אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים (ברייתא בירושלמי בכורים ג א, ופני משה; רמב"ם שם). ואם רצה לעשות כל שדהו בכורים - עושה (בכורים ב ד; רמב"ם שם), שנאמר: וְרֵאשִׁית כָּל בִּכּוּרֵי כֹל (יחזקאל מד ל) - למדנו שעושה הכל בכורים (ירושלמי שם ב ג; ר"ש שם)^[17]. ואם רצה להוסיף אחר שהפריש בכורים - מוסיף (בכורים ג י; רמב"ם שם יח), והם הנקראים תוספת בכורים (בכורים שם), שהם כבכורים בהרבה דברים (ראה ערך תוספת בכורים).

אחריות

אף אחר שהפריש בכורים עדיין הוא חייב באחריותם, שאם נגנבו, או אבדו, או נטמאו וכדומה חייב להביא אחרים, שנאמר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כג יט) - מלמד שחייב באחריותם עד שיביאם להר הבית (סתם משנה בכורים א ט)^[18].

ונחלקו תנאים אם האוכל הבכורים החליפיים חייב חומש (סתם משנה שם ח; רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון בתוספתא שם (ליברמן) א ה ובירושלמי שם ז); או לאו (רבי יוחנן בירושלמי שם, שהדעה הראשונה דעת יחיד היא), ואף ראשונים נחלקו אם ההלכה כדעה הראשונה (רמב"ם שם ד ט); או כדעה השניה (רא"ש וברטנורא בכורים שם).

הזמן

תחילת הזמן

אין מביאים בכורים לפני שבועות, שנאמר: וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה (שמות כג טז. בכורים א ג; רמב"ם בכורים ב ו), ששתי-הלחם שמביאים בשבועות הן בכורים הקודמים לכל אשר תזרע (רש"י מנחות פד ב ד"ה ת"ל; ברטנורא שם), ואם הביא אין מקבלים ממנו (בכורים שם; חלה ד י; רמב"ם שם), אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהם (תוספתא בכורים (ליברמן) א א; רמב"ם שם).

ביום טוב של שבועות עצמו, נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאין מביאים בכורים (שיטה מקובצת בכורות כו ב, בשם תוספות; מהרי"ט אלגזי בכורות ד א, בשם תוספות חיצוניות) משום שצריכים קרבן (ראה להלן), ואין מקריבים אותו ביום טוב (מהרי"ט אלגזי שם).

• ויש אומרים שמביאים אותו (כן משמע מרמב"ם בכורים ב ו; תוספות בכורות כו ב ד"ה מלאתך, לפי מנחת חינוך צא י), אם חל בחול, מפני שמקריבים קרבן זה אף ביום טוב, אלא אם כן חל בשבת (מנחת חינוך יח ג, ושם צא י).

סוף הזמן

אין מביאים בכורים אחר חנוכה (רש"י פסחים לו ב ד"ה מהחג; רמב"ם שם, על פי בכורים א ו), שנאמר: אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ (דברים כו ב), ודרשו: כל זמן שמצויים בארצך (ספרי כי תבא רצז), ועד החנוכה הם מצויים ואינם כלים לחיה מן השדה (רש"י שם; ר"ש בכורים שם). ואפילו הבכורים שהפרישם קודם חנוכה ועברה עליהם חנוכה - ירקבו (ירושלמי בכורים א ו, לגירסת הראב"ד בכורים ב ו, פני משה והגר"א שם), ואם הפרישם לאחר חנוכה אינם קדושים כלל (ירושלמי שם), שכיון שביכרו קודם חנוכה ולא הפרישם בזמנם שוב אין תורת בכורים עליהם (פני משה שם). ויש מהראשונים שנראה מדבריהם שהבכורים שביכרו קודם חנוכה מביאים אותם אף אחר חנוכה, ולא אמרו שאין מביאים אחר חנוכה אלא באותם שביכרו אחר חנוכה, לפי שחשובים כבכורים של השנה הבאה ויניחם עד אחר העצרת (רמב"ם שם).

ההבאה

הבאה בכלי

כל המביא בכורים חייב להביאם בכלי, שנאמר: וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא (דברים כו ב) - מלמד שטעונים כלי (ספרי כי תבא רחצ; רמב"ם בכורים ג ז).

מצוה מן המובחר להביאם בשבעה כלים, כל מין ומין בפני עצמו, ואם הביאם בכלי אחד יצא, ולא יביאם בערבוב אלא שעורים מלמטה, וחטים על גביהן, וזיתים על גביהן, ותמרים על גביהם, ורמונים על גביהם, ותאנים על גביהם, ולמעלה מכולם ענבים, ומקיף את התאנים באשכולות של ענבים מבחוץ, ויהיה דבר אחר - כגון הוצין וחלף או עלים וכיוצא בהם (רמב"ם שם) - מפסיק בין מין למין (תוספתא ביכורים (ליברמן) ב ח).

העשירים מביאים בכוריהם בכלים של כסף ושל זהב (בכורים ג ח; ספרי כי תבא ש), וכלי המתכת מחזיר הכהן לבעליהם (רמב"ם שם ח); והעניים מביאים אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, וגם הכלים ניתנים לכהנים (בכורים שם; ספרי שם; רמב"ם שם).

תורים ובני יונה

כשהיו מביאים את הבכורים היו מביאים בידיהם גם תורים ובני יונה (רמב"ם שם ט, על פי בכורים ג ה)^[19], וכן היו תולים מצדי הסלים תורים ובני יונה, כדי לעטר את הבכורים (רמב"ם שם), אבל לא יתנם על גבי הסלים שלא יטנפו את הבכורים (רבי יוסי בברייתא בירושלמי שם ג ד)^[20], אלו שעם הכלים קרבים עולות, ומה שבידם נותנים לכהנים (בכורים ג ה).

מי המביא

המביא את הבכורים יש לו רשות ליתנם לעבדו ולקרובו בכל הדרך עד שמגיע להר הבית (תוספתא ביכורים (ליברמן) ב י; רמב"ם שם ג יב); הגיע להר הבית נוטל הוא בעצמו הסל על כתפו, ואפילו היה מלך גדול בישראל, ונכנס עד שמגיע לעזרה (משנה שם ג ד; תוספתא שם; רמב"ם שם), ושם הוא קורא את הוידוי, שמצות עשה להתודות על הבכורים במקדש בשעה שמביאים, אם הוא מהמביאים וקוראים (ראה ערך מקרא בכורים).

תנופה

אם הבכורים צריכים תנופה, נחלקו תנאים:

• יש סוברים שאין צריכים תנופה (תנא קמא במשנה מנחות סא א, לפי תוספות סוכה מז ב ד"ה הביכורים; תנא קמא בבכורים ג ו, לפי שנות אליהו שם).

• יש סוברים שצריכים תנופה (סתם משנה בכורים ב ד; רבי יהודה בבכורים ג ו, ובברייתא סוכה מז ב; רבי אליעזר בן יעקב בספרי כי תבא ש, ובברייתא שם, ובברייתא בירושלמי בכורים ב ג) בשעת קריאה (רמב"ם שם ג יב), שבשעה שהסל על כתפו הוא אומר: הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ (דברים כו ג), ומוריד הסל מעל כתפו ואוחזו בשפתיו, והכהן מניח ידו (רבי יהודה בבכורים שם; רמב"ם שם) תחת יד הבעלים ומניף (רבי אליעזר בן יעקב בברייתא סוכה שם; רש"י דברים כו ד), ואין זו חציצה בין יד הכהן לכלי (תוספות מנחות סא ב ד"ה כהן, ורא"ש בכורים שם, בשם רש"י). ואחר כך קורא הבעלים: אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וגו' עד שגומר כל הפרשה (שם ה-י), ומניחם בצד המזבח, בקרן דרומית מערבית, בדרומה של קרן, ומשתחוה ויוצא (רמב"ם שם, על פי בכורים שם וירושלמי שם). והצורך בתנופה, הוא אם מפני שנאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (שם ד) - לימד על הבכורים שטעונים תנופה (רבי אליעזר בן יעקב בספרי שם ובברייתא שם ושם), שנאמר כאן "יד" ונאמר בשלמים, הטעונים תנופה: יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי ה' (ויקרא ז ל), או מפני שנאמר: וְהִנַּחְתּוֹ (שם י), והנחה זו תנופה היא (רבי יהודה בברייתא שם), וכן הלכה (רמב"ם שם).

• ויש סוברים שצריכים תנופה שתי פעמים, שנאמר: וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ (שם י), מלמד שצריכים להניפו שתי פעמים: אחת בשעת קריאה ואחת בשעת השתחוואה (ספרי שם שא, לגירסת תוספות שם ורא"ם דברים שם), שהנחה זו תנופה, וכתוב לעיל: וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ (שם ד), וחזר וכתב כאן: והנחתו לפני ה' אלהיך (תולדות אדם לספרי שם), שבתחילה מניף בשעת קריאה, ולאחר שהניח הכהן את הסל לפני המזבח, חוזר המביא ונוטלו מהמקום שהניחו הכהן, וחוזר ומניף כבתחילה, ואחר כך מניחו לפני ה' ומשתחוה והולך (רא"ם שם).

קרבן

כשם שהבכורים טעונים תנופה, כך הם טעונים קרבן (רמב"ם בכורים ג יב, על פי בכורים ב ד), שנאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה, מה שמחה שנאמר להלן שלמים, אף כאן שלמים (ירושלמי בכורים ב ג), ונחלקו ראשונים:

• יש מפרשים שנאמר בבכורים שמחה: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב (דברים כו יא), ונאמר להלן, בשלמים, שמחה: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים וְאָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ וגו' (שם כז ז. רש"י סוכה מז ב ד"ה טעונין; ברטנורא בכורים שם).

• ויש מפרשים שנאמר להלן, ברגלים, שמחה: וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ (שם טז יד) - מה שמחת החג בשלמים (ראה ערך שמחה), אף בכורים בשלמים (רמב"ם שם; שו"ת הרשב"א א רצא).

שיר

וכן טעונים הבכורים שיר (רמב"ם בכורים ג יב, על פי בכורים ב ד), ומספר לימודים בדבר:

• נאמר: בְכָל הַטּוֹב (שם כו יא), ודרשו: זה השיר (ספרי כי תבא שא), שאין טוב אלא שיר (רש"י סוכה שם).

• נאמר כאן: בכל הטוב, ונאמר בנוגע לשירה: בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב (דברים כח מז. ערכין יא א, ורש"י ד"ה טוב).

• נאמר כאן טוב - בכל הטוב (ר"ש בכורים ב ד) - ונאמר להלן טוב: יְפֵה קוֹל וּמֵטִב נַגֵּן (יחזקאל לג לב. ירושלמי בכורים ב ג, לגירסת הר"ש שם).

• נאמר כאן שיר, ונאמר להלן שיר: וְהִנְּךָ לָהֶם כְּשִׁיר עֲגָבִים (יחזקאל שם. ירושלמי שם, לגירסתנו), שנאמר כאן: וְשָׂמַחְתָּ (דברים כו יא), ונאמר להלן ביחזקאל: והנך להם כשיר עגבים - מכאן שדבר שהוא בשמחה הוא בשיר (פני משה שם).

שיר זה היה נעשה בידי הלויים, שהיו הלוים מתחילים וקורים המזמור: אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי וגו' (תהלים ל. בכורים ג ד)^[21], ומפורש במשנה שהיה משהגיעו לעזרה (בכורים שם), ונחלקו בפירוש הדבר:

• יש מפרשים שהשיר היה מושר בשעת ההנפה (ירושלמי בכורים ג ד, לגירסת ר"ש שם; ריבמ"ץ שם).

• יש מפרשים שהשיר היה מושר מיד כשהגיעו לעזרה (כן משמע ברמב"ם שם יג).

• ויש מפרשים ששיר זה אמנם היה מושר כשהגיעו לעזרה, אך אינו אלא לשמחה, ואינו עיקר השיר, אלא שיר אחר שהיו משוררים בשעת ההנפה (תוספות ערכין יא א ד"ה מנין, בשם רבי; שיטה מקובצת (אילן) שם, בשם הרא"ש; מלאכת שלמה בכורים ג ד, בשם תוספות והרא"ש), וביארו אחרונים שהוא שיר של יום (דרך אמונה שם, לדעה זו).

לינה

הבכורים טעונים לינה (בכורים ב ד; רמב"ם שם יד), שאחר שהביא בכוריו והקריב שלמיו לא יצא באותו היום מירושלים לחזור למקומו, אלא ילין שם ויחזור למחר לעירו (רמב"ם שם), שנאמר: וּפָנִיתָ בַבֹּקֶר וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶיךָ (דברים טז ז) - למדנו שכל פינות שאתה פונה מן המקדש לא יהיו אלא בבוקר (ירושלמי שם ב ג; רמב"ם שם).

בלינה זו מחייב המביא אפילו אם לא הביא קרבן, שאין הקרבן מעכב בבכורים (רמב"ם שם יב, על פי הירושלמי שם), שאם הביא קרבן, הרי הוא חייב בלינה מפני הקרבן, מלבד הבכורים, שכל הקרבנות טעונים לינה (ירושלמי שם).

בלילה

אין מביאים את הבכורים בלילה, לפי שהם כקדשי המקדש, ועוד שהם טעונים תנופה, ואין תנופה אלא ביום (ראה ערך תנופה. טורי אבן מגילה כ ב).

ההעלאה

כיצד מעלים את הבכורים?

כל העיירות שבמעמד (ראה ערך מעמדות) מתכנסות לעיר של מעמד (בכורים ג ב; רמב"ם בכורים ד טז), כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר: בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ (משלי יד כח. רמב"ם שם), ולנים ברחובות של עיר (בכורים שם; תוספתא שם (ליברמן) ב ח; רמב"ם שם), ולא היו נכנסים לבתים מפני חשש של אוהל הטומאה (תוספתא שם; רבי חלפתא בן שאול בברייתא בירושלמי שם ג ב; רמב"ם שם).

ובשחר הממונה אומר: קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ (ירמיהו לא ה), והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו (בכורים שם ב-ג; רמב"ם שם), להודיע שהבכורים הם משבעת המינים (רמב"ם שם), והזית נאה שבאילנות (פירוש המשניות לרמב"ם שם). נחלקו אמוראים אם שור זה הוא הקרב לשלמים (רבי אימי בירושלמי שם ג), וכן הלכה (שו"ת הרשב"א א רצא); או שקרב לקיץ המזבח (רב שם)^[22]. והחליל מכה לפניהם עד שהם מגיעים קרוב לירושלים (בכורים שם; רמב"ם שם), והם הולכים וקוראים בכל הדרך: שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ (תהלים קכב א. ירושלמי שם ב; רמב"ם שם). ולא היו מהלכים כל היום אלא שני חלקי היום בלבד (תוספתא שם; ברייתא בירושלמי שם ה; רמב"ם שם), ולא היו הולכים בערב, שקשה לשמור הבכורים בערב בטהרה (מנחת בכורים לתוספתא שם).

הגיעו קרוב לירושלים שלחו לפניהם שלוחים להודיע לאנשי ירושלים, ועטרו את בכוריהם (בכורים שם; רמב"ם שם) ופרכסו אותם, ואם היה להם לח ויבש מראים את הלח מלמעלה (רמב"ם שם, על פי ברייתא בירושלמי שם ג), והפחות והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם מירושלים (בכורים שם; רמב"ם שם), אם באו רבים - יוצאים הרבה, ואם מעט - מעט (בכורים שם, לפי ירושלמי שם; רמב"ם שם).

משנכנסו כולם לירושלים היו קוראים: עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם (תהלים שם ב. ירושלמי שם ב; רמב"ם שם), וכל בעלי אומניות שבירושלים עומדים מפניהם ושואלים בשלומם: אחינו אנשי מקום פלוני באתם לשלום (בכורים שם; רמב"ם שם).

הגיעו להר הבית, נוטל כל אחד ואחד סלו על כתפו ואומרים מזמור: הַלְלוּ יָ-הּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ וגו' (תהלים קנ), והם מהלכים בהר הבית וקוראים המזמור עד שמגיעים לעזרה, ובה היו חותמים: כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָ-הּ הַלְלוּ יָ-הּ (שם ו. ירושלמי שם ב).

נתינתם לכהן

הבכורים הם מעשרים וארבע מתנות-כהונה הניתנים לכהנים (תוספתא חלה (ליברמן) ב ח; בבא קמא קי ב; רמב"ם בכורים א ה,יד), ומספר לימודים בדבר:

• נאמר: וְכָל תְּרוּמָה לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה (במדבר ה ט), וכי תרומה מקריבים לכהן, מה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן, לפי שהוא אומר: רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ (שמות כג יט), אבל לא שמענו מה יעשה בהם, תלמוד לומר: אשר יקריבו לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולימד על הבכורים שיהיו נתונים לכהנים (רבי ישמעאל בספרי נשא ה).

• נאמר: בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַה' לְךָ יִהְיֶה (במדבר יח יג), ללמדך שיהיו נתונים לכהן (ספרי קרח קיז; יראים קמה).

• נאמר: וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים (במדבר יח יא) להביא את הדבר שטעון תנופה (ספרי שם), ובכורים הרי טעונים תנופה (ראה לעיל. יראים קנב).

• נאמר: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ (דברים כו ד), ומכאן שהבכורים לכהן (יראים שם).

הבכורים נקראים תרומה (ראה ערך אכילת בכורים), ולכן כשם שתרומה לכהן אף בכורים לכהן (יראים שם).

חלוקתם לכהנים

אחר שהונחו הבכורים בעזרה, הותרו הבכורים לכהנים (ראה ערך אכילת בכורים), ונחלקו תנאים בדינם:

• יש אומרים שנותנים אותם לאנשי משמר, והם מחלקים אותם ביניהם כקדשי-המקדש (ראה ערכו. חכמים בבכורים ג יב), בין לכהן חבר (ראה ערכו), בין שאינו חבר (חלה ד ט), שכיון שהם באים למקדש, ישמור אותם בטהרה (ר"ש וברטנורא שם), ואין הכהן מחזיק טובה לבעלים, שהרי הבעלים אינם נותנים לו אלא לכל המשמר (מלאכת שלמה בכורים שם, בשם ה"ר יהוסף; משנה ראשונה שם), וכן הלכה (רמב"ם בכורים ג א).

• ויש אומרים שאין נותנים אותם אלא לכהן חבר (רבי יהודה בבכורים שם; כן משמע מרב יהודה בחלה שם), שכיון שאין עושים בהם עבודה יש לחוש שלא יזהר לשמרם בטהרה (ברטנורא חלה שם), והבעלים של הבכורים נותנים לאיזה כהן שירצו, אפילו שלא מאותו המשמר, ואותו כהן חבר המקבל יכול להחזיק לו טובה (בכורים שם, לפי מלאכת שלמה שם, בשם ה"ר יהוסף ומשנה ראשונה שם), שהבכורים לדעתו הם כקדשי-הגבול (ראה ערכו. ירושלמי בכורים א ב).

נכסי כהן

הבכורים הם כנכסי כהן, ויכול לקנות בהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה, ובעל חוב נוטלם בחובו, והאשה בכתובתה (בכורים ג יב; רמב"ם שם ד יד)^[23], ויכול להקדישם לבדק הבית (מאירי שקלים ח ח)^[24].

הערות שוליים