הגדרה^[1] - חובת חקירת העדים המעידים בבית דין, כדי לברר אמיתות עדותם

המצוה ומקורה

מצות עשה לדרוש את העדים ולחקרם ולהרבות בשאלתם (רמב"ם עדות א ד), שנאמר: וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב (דברים יג טו).

אחר שהבית-דין (ראה ערכו) איימו על העדים (ראה ערך איום) ועמדו העדים בדבריהם, מכניסים כל אחד ואחד, אפילו היו מאה עדים, ובודקים אותו בדרישה וחקירה (סנהדרין מ א; רמב"ם סנהדרין יב ג), ומדקדקים עליהם ומסיעים אותם מענין לענין בעת השאלה, כדי שישתקו או יחזרו בהם אם יש בעדותם דופי (רמב"ם עדות א ד). וצריכים הדיינים להיזהר בשעת חקירת העדים, שמא מתוכה ילמדו לשקר (אבות א ט; רמב"ם שם).

בשלשה סוגי שאלות חוקרים אותם: בחקירות, בדרישות, בבדיקות.

החקירות

במספר החקירות נחלקו תנאים אם שבע, שמונה או שלש (סהנדרין מ א,ב). הלכה כחכמים הסוברים שבע (רמב"ם עדות א ד).

שבע החקירות הן: (א) באיזו שמיטה של היובל, (ב) באיזו שנה של השמיטה, (ג) באיזה חודש, (ד) בכמה בחודש, (ה) באיזה יום מימי השבוע, (ו) באיזו שעה של היום, (ז) ובאיזה מקום (משנה סנהדרין מ א; רמב"ם עדות שם).

הסוברים שמונה חקירות הן, החקירה השמינית היא בכמה בשעה היה הדבר, או באיזה יובל היה הדבר (סנהדרין מ ב).

הסוברים שלש חקירות הן: באיזה יום, באיזו שעה, באיזה מקום (משנה מ א).

וכל שבע החקירות מעכבות לעולם, כיון שנלמדו מהכתוב, ואין העדות מתקיימת בלא שבע החקירות, שאם לא שאלו אותן הדיינים - אין עדותם כלום (חידושי הר"ן סנהדרין מ א ד"ה היו), והן עיקר העדות, ובהן יתחייב או יפטר (רמב"ם עדות א ה).

יש מהאחרונים שכתב שלא הקפידה תורה על כל שבע החקירות אלא כשאפשר, אבל כשאי אפשר – כגון שאין היובל נוהג (ראה ערך יובל) - די בחקירות שיוכלו לבוא על ידיהן לידי הזמה (מנחת חנוך תסג).

הדרישות

מלבד שבע החקירות השוות בכל העדויות, והן השאלות על הזמן והמקום, חוקרים את העדים בשאלות על גוף המעשה, ואף הן מכלל החקירות (רמב"ם עדות א ד, וראה ב"ח חושן משפט ל בתחילתו), ונקראות שאלות אלו בשם דרישות (רמב"ם עדות א ה, ושם ג ג. באור הגר"א חושן משפט ל ה)^[2], והן משתנות הכל לפי המעשה ולפי ענינו (ב"ח שם), שאם העידו עליו שחילל את השבת, שואלים אותם איזו מלאכה עשה והיאך עשה; העידו שאכל ביום הכפורים, שואלים אותם איזה מאכל אכל וכמה אכל; העידו שהרג את הנפש, שואלים אותם במה הרגו (סנהדרין מ א; רמב"ם עדות א ד).

ושואלים אותם: מכירים אתם אותו (משנה מ א) - יש מפרשים את ההרוג, אם ישראל היה או נכרי (רש"י שם ד"ה מכירים); ויש מהראשונים מפרשים אם מכירים בוודאי את ההורג (רמב"ם סנהדרין יב א).

וכן שואלים אותם: התריתם בו, קיבל עליו התראה, התיר עצמו למיתה (ראה ערך התראה), המית בתוך-כדי-דבור [ראה ערכו] (סנהדרין מ ב; רמב"ם סנהדרין שם).

הדרישות בדיני ממונות הן, כגון חבית של יין הלוהו, או של שמן (רמב"ם עדות ג ג; טוש"ע חושן משפט ל ב), או כמה הלוהו, ובאיזו דרך הלוהו (פירוש המשניות לרמב"ם סנהדרין לב א).

הבדיקות

מלבד החקירות והדרישות מרבים לבדוק את העדים בדברים שאינם מעיקר העדות, ואינה תלויה בהם, והם הנקראים בדיקות (רמב"ם עדות א ו).

הבדיקות, אף הן מן התורה (סנהדרין מא ב), שנאמר: נָכוֹן הַדָּבָר (דברים יג טו) - שיהא נכון (סנהדרין שם א), והיינו בדיקות (רש"י שם ב ד"ה הא דאורייתא).

כיצד הן הבדיקות, הרי שהעידו עליו שהרג, ונחקרו בשבע החקירות, על הזמן והמקום, ונדרשו על ענין המעשה (ראה לעיל: הדרישות), בודקים אותם עוד, ואומרים להם: מה היה לבוש הנהרג או ההורג - בגדים לבנים או בגדים שחורים; עפר הארץ שנהרג עליה - לבן היה או אדום, שאלות אלו וכיוצא בהן הן הנקראות בדיקות (רמב"ם עדות א ו).

מעשה שאמרו העדים שהרג במקום פלוני תחת התאנה, ובדקו אותם ואמרו להם תאנים שלה שחורות היו או לבנות, עוקצים של אותן תאנים ארוכות היו או קצרות, וכל המרבה בבדיקות הרי זה משובח (משנה סנהדרין מ א, ושם מא א; רמב"ם שם).

אם לא בדקו אותם בבדיקות - עדותם קיימת (חי' הר"ן מ א ד"ה מכירין בשם ר' דוד).

כשאין העדים יודעים

מה בין חקירות לבדיקות, בחקירות אם אחד מהעדים אומר איני יודע - עדותם בטלה; אבל בבדיקות, אפילו שניהם אומרים אין אנו יודעים - עדותם קיימת (משנה מ א; רמב"ם עדות ב א).

ואף על פי שהבדיקות אף הן מן התורה, הרי בחקירות תלויה הזמה, וכשאחד אומר שאינו יודע הרי אי אפשר להזימו, ומכיון שאין העדים נעשים זוממים עד שיזומו שניהם (ראה ערך הזמה ועדים זוממים), הרי זו עדות שאי אפשר להזימה ואינה עדות (ראה ערך עדות), מה שאין כן בבדיקות שאין ההזמה תלויה בהן, ואפילו שניהם אינם יודעים, עדות שאפשר להזימה היא (סנהדרין מא ב).

בדרישות, נחלקו ראשונים:

• יש סוברים שאף בהן אם אמר אחד מהם איני יודע, עדותם בטלה (רמב"ם שם).

• יש סוברים ששאלת הכרת האדם, והאם התרו בו - הן מעיקרה של עדות, ואם אמר איני יודע עדותם בטלה; אבל השאלה את מי עבד ובמה עבד, וכן השאלה באיזה כלי הרג, הן בדיקות, וכשאינם יודעים - עדותם קיימת (הר"ן סנהדרין מ א ד"ה מכירין, בשם רז"ה, ראה ערך רוצח).

• יש סוברים כן בכל השאלות האמורות, חוץ משאלות עבודה זרה - את מי עבד, ובמה עבד - שבחסרון ידיעתם העדות בטלה (רמ"ה מ א ד"ה היו).

• יש סוברים שמלבד שבע החקירות, כל השאלות כולן הן בכלל בדיקות, ואם אמר איני יודע - עדותם קיימת (לחם משנה עדות א ד, לדעת רש"י סנהדרין מ א ד"ה מכירים).

• ויש סוברים ששאלות ההכרה וההתראה ואת מי ובמה עבד בעבודה זרה, אף על פי שהן כבדיקות לענין שאם לא שאלו אותן כלל העדות קיימת, אבל אם אמרו איננו יודעים - אין עדותם כלום, אלא שאי אפשר להם לומר כך, שהרי העידו שחייב מיתה (חי' הר"ן סנהדרין מ א ד"ה מכירין, בשם ר' דוד).

בהכחשה

אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שהעדים מכחישים זה את זה - עדותם בטלה (סנהדרין מ א; רמב"ם עדות ב א).

בבדיקות שהן בגופה של עדות, כגון אחד אומר בסייף הרגו, ואחד אומר ברומח, לדברי הכל עדותם בטלה (סנהדרין מא א ורש"י); אבל בבדיקות שאינן בגופה של עדות, כגון אחד אומר כלים שחורים היה לבוש, ואחד אומר כליו לבנים, נחלקו תנאים ואמוראים (סנהדרין מא א). להלכה יש מהראשונים פוסקים עדותם בטלה (רמב"ם עדות ב ב); ויש פוסקים עדותם קיימת (רמ"ה סנהדרין מא א ד"ה אמר רב חסדא).

הכחישו זה את זה בדבר שהוא לאחר גופה של העדות, כגון שזה אומר לצפון פנה הרוצח לאחר הרצח, וזה אומר לדרום פנה - לדברי הכל עדותם קיימת (ירושלמי סנהדרין ה ב).

בעדות רציחה אין הכחשה בבדיקות מבטלת את העדות אלא לענין שאין בית דין ממיתים אותו, אבל מכל מקום מכניסים אותו לכיפה, ומאכילים אותו לחם צר ומים לחץ עד שיצרו מעיו, ואחר כך מאכילים אותו שעורים עד שתתבקע כריסו מכובד החולי (סנהדרין פא ב; רמב"ם רוצח ד ח), שמחמירים בעדות רציחה משום ישובו של עולם (מאירי סנהדרין עמ' 298); ואם הוכחשו בחקירות, בטלה עדותם אף לזה (סנהדרין ורמב"ם שם), והוא הדין אם הוכחשו בדרישות (מאירי שם, בשם יש מפרשים).

אמר אחד בשתי שעות ביום היה הדבר, והשני אומר בשלש שעות - עדותם קיימת (משנה סנהדרין מ א; רמב"ם שם); אמר אחד בשלש שעות, והשני אומר בחמש שעות, נחלקו תנאים (סנהדרין שם), והלכה שעדותם בטלה (רמב"ם עדות ב ה).

בדיני ממונות

מן התורה, אחד דיני-ממונות (ראה ערכו) ואחד דיני-נפשות (ראה ערכו) בדרישה ובחקירה, אבל אמרו חכמים אין דיני ממונות צריכים דרישה וחקירה, כדי שלא תנעול דלת בפני לווים, שאם ידרשו ויחקרו אותם - ימנע המלוה להלוות מחשש שמא יכפור הלוה, והעדים יטעו ולא תהיה עדותם מכוונת, ויפסיד (סנהדרין ג א, ושם לב א; רמב"ם עדות ג א; טושו"ע ל א).

חקרו בית דין את העדים בדיני ממונות, אף על פי שאינם צריכים, ואמרו שאינם יודעים - יש סוברים שעדותם קיימת (מאירי סנהדרין עמ' 132; סמ"ע ל סק"ב); ויש סוברים שאפילו אמר אחד מהם איני יודע, עדותם בטלה (ש"ך לג ס"ק טז).

במה דברים אמורים שמתקנת חכמים אין דיני ממונות בדרישה וחקירה - בהודאות והלואות, אבל דיני-קנסות (ראה ערכו) צריכים דרישה וחקירה (סנהדרין לב ב; רמב"ם עדות ג ב).

דיני ירושות, ומכירות, ומתנות, וכתובת אשה, ונזקי שור בשור וכיוצא, הם בכלל דיני ממונות (תוספות ג א ד"ה שלא; רמב"ם עדות ג ב; טוש"ע ל א).

בגזלות וחבלות נחלקו ראשונים אם צריכות דרישה וחקירה (תוספות שם ג א ד"ה שלא), ויש מחלקים: בגזלות אין צורך בדרישה וחקירה; אבל חבלות צריך דרישה וחקירה (רא"ש סנהדרין א א, בסופו; טור ושו"ע שם).

ואף בגזלות עצמן יש מחלקים: סתם גזלות מצויות הן, ואין צורך בהן בדרישה וחקירה; אבל גזלות שעל ידי חבלות, כגון שהתקוטטו שנים, והכה אחד את השני ותקפו וגזלו, אינן מצויות, והן בכלל קנסות לדרישה וחקירה (תוספות סנהדרין ג א ד"ה שלא בשם י"מ).

בדיני ממונות שאינם צריכים דרישה וחקירה, אין רשות לדיין להחמיר ולחקור את העדים (ש"ך ל סק"א).

אף שדיני ממונות אינם צריכים דרישה וחקירה, בית דין שואלים את העדים היאך אתה יודע שזה חייב לזה (משנה כט א; רמב"ם עדות יז ב; טוש"ע כח ח)^[3].

הכחשה בדיני ממונות

דיני ממונות שאינם צריכים דרישה וחקירה, אם חקרו אותם, או אמרו מאליהם, והכחישו זה את זה בחקירות - יש מן הראשונים סוברים עדותם קיימת (ראב"ן מג, והובא בש"ך ל סק"ו).

אבל רוב הראשונים סוברים שעדותם בטלה (רמב"ם עדות ג ג; טוש"ע ל ב; ראה ש"ך לג ס"ק טז בארוכה).

הכחישו העדים זה את זה בבדיקות - עדותם קיימת (סנהדרין ל ב; רמב"ם שם; טוש"ע שם), שהבדיקות קלות מהחקירות, שאינן עיקר העדות, ואין דרך העדים לדקדק בדיני ממונות אלא בעיקר הממון, שלא לפחות ולא להותיר, מה שאין כן בחקירות, שאפילו אם שוים בעיקר הממון, עדותם נפסלת, שמאחר שהזמתם תלויה בהם, ודאי מדקדקים בהם (חי' הר"ן ל ב ד"ה אמר).

שתי כתי עדים המכחישות זו את זו בחקירות, נחלקו אמוראים: רב אמר לא בטלה העדות, ור' יוחנן אמר בטלה העדות (ירושלמי יבמות טו ה).

באישות

עדים להתיר עגונה

עדים הבאים להעיד שהאשה מותרת להינשא, שמת בעלה, נחלקו תנאים אם הם צריכים דרישה וחקירה (ברייתא יבמות קכב ב). וכתבו ראשונים שלא נחלקו אלא קודם שהוחזקו להשיא אשה על פי פסולי עדות, אבל לאחר שהוחזקו להשיא על פיהם (ראה ערך עדות אשה) - לדברי הכל אין צורך בדרישה וחקירה (רמב"ן שם קכב ב ד"ה הא, בשם י"מ). הלכה שאין בודקים אותם בדרישה וחקירה (רמב"ם גרושין יג כח,כט; טוש"ע אבן העזר יז כא).

אסור לדרוש ולחקור הרבה בעדות אשה עגונה, וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלה לא יפה הוא עושה, ואין דעת חכמים נוחה הימנו (תשובות הרמב"ם מהדורת פריימן קנט; בית יוסף ורמ"א אבן העזר יז כא), ומכל מקום שואלים אותם איך ראיתם, ובמה אתם יודעים שמת (רמב"ם גרושין יג טו; טוש"ע יז ה).

במקום שיש לחוש לערמה, אף עדי נשים צריכים דרישה וחקירה (רמ"א שם).

עדי נשים שהכחישו זה את זה בבדיקות - עדותם קיימת (שו"ת הר"ן מז; שו"ע שם כא); הכחישו זה את זה בחקירות - עדותם בטלה (חלקת מחוקק אבן העזר יז ס"ק יט; בית שמואל שם ס"ק סד), ויש סוברים שעדותם כשרה (ב"ח אבן העזר שם).

עד אומר מת, ועד אומר נהרג - יש סוברים שמותרת להינשא, אף על פי שמכחישים זה את זה, הואיל ושניהם מעידים שאינו קיים (שו"ת הרא"ש נא ד; טוש"ע יז ט); ויש חולקים וסוברים שבהכחשה בין מת לנהרג עדותם בטלה (שלטי הגבורים יבמות קטז ב, בשם ריא"ז; שו"ת נודע ביהודה קמא אבן העזר מו; באור הגר"א יז מ)^[4].

עדי זנות

עדים המעידים על אשת איש שזינתה, לאסרה על בעלה (ראה ערך אשת איש), צריכים דרישה וחקירה (תוספות סנהדרין ח ב ד"ה והביא; טוש"ע אבן העזר יא ד)^[5].

עדי גיטין וקידושין

עדי גיטין וקידושין, לדעת רוב הראשונים אינם צריכים דרישה וחקירה (שו"ת הרשב"א א תקסו, בשם הגאונים; מאירי סנהדרין עמ' 6, בשם רוב הפוסקים; רמ"א אבן העזר מב ד).

ויש מכריעים בעדי קידושין שבאים לאסרה על כל העולם צריכים דרישה וחקירה, ועדי גיטין אינם צריכים (שו"ת משאת בנימין נא, הובא בבית שמואל מב ס"ק יד)^[6].

הכחישו עדי גיטין וקידושין זה את זה - יש מצדדים לומר שאפילו אם ההכחשה היא בבדיקות, עדותם בטלה, אף לדעת הסוברים שאין צריכים לכתחילה דרישה וחקירה (מהרי"ט א קלח); ויש חולקים (כנסת הגדול מב הגהות בית יוסף אות סה).

בשאר עדויות

עדי קידוש החודש צריכים דרישה וחקירה (רמב"ם קידוש החודש א ז, ושם ב ב), ונחלקו אחרונים אם הוא מן התורה (לחם משנה ב ב), או רק מדרבנן (תומים ל סק"ג).

עדים המעידים על אחד שהוא חייב מלקות (ראה ערכו) או גלות (ראה ערכו) - צריכים דרישה וחקירה (רמב"ם עדות ג ב).

עדים המעידים על כהן שהוא בן גרושה או בן חלוצה (ראה ערך חלל) - נחלקו ראשונים האם צריכים דרישה וחקירה (מאירי בתחילת מכות בפירוש משנה ראשונה בד"ה ויש שואלין).

הערות שוליים