הגדרה^[1] - מצוות התורה

עניינו

דת משה היא כל המצוות האמורות בתורה (ראה כתובות עב א, ורש"י ד"ה דאורייתא, ומאירי שם), או הרמוזות בה (מאירי שם).

במצות שמדרבנן

בכלל דת משה האמורה באשה העוברת על דת בנוגע לגירושיה וכתובתה (ראה כתובות עב א, ורמב"ם אישות כד יא וטז, וטוש"ע אבן העזר קטו א וה. וראה ערך עוברת על דת), הם אף דינים שמדרבנן, כגון ששימשתו נידה מחמת דם שראתה בכתם (ראה ערך כתמים. ראה ירושלמי כתובות ז ו פלוני ראה כיתמן, וראה רמב"ם שם, וריטב"א שם עב א ד"ה ומשמשתו), או שמאכילתו תבואה שאינה מעושרת בזמן הזה שאינו אלא מדבריהם (מגיד משנה אישות שם. על מעשר בזמן הזה ראה ערך טבל).

ויש מהראשונים סוברים שמכיון שנאמר שם דת משה בהקבלה לדת יהודית, הכוונה בדת משה היא למצוות התורה ממש, ורק במקום שנאמר דת משה וישראל הכוונה גם למצוות דרבנן (שו"ת הרשב"א ה רמו. וראה להלן בקידושי אשה).

הפורעת ראשה

פריעת הראש - גילוי שער ראשה - שהיא בכלל דת-יהודית (ראה ערכו), הרי זו כשיוצאה ברשות הרבים בקלתה - סל - שעל ראשה (ראה ערך דת יהודית), אבל לצאת פרועה לגמרי ברשות הרבים הרי זה אסור מדת משה, שהוא מן התורה, שנאמר: וּפָרַע אֶת רֹאשׁ הָאִשָּׁה (במדבר ה יח), ותנא דבי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו פרועות ראש (כתובות עב א, ורש"י ד"ה אזהרה, וראה שם ברש"י ב פירושים בצורת הלימוד), שפרע לשון גילוי הוא (ראה רש"י סוטה ח א ד"ה ופרע)^[2].

ובין פנויות ובין אשת איש בכלל האיסור (רמב"ם איסורי ביאה כא יז; טוש"ע אהע"ז כא ב), ופנויות שאמרו, היינו אלמנות או גרושות או בעולות, אבל בתולות אינן אסורות בפריעת ראש (ב"ח ובית שמואל אהע"ז שם); ויש סוברים שאף בבתולות לא התירו אלא כששערותיהן קלועות, אבל בשערות סתורות אסורות לצאת מדרבנן (מגן אברהם עה סק"ג, וראה שם בעטרת זקנים ופרי מגדים אשל אברהם סק"ג).

בקידושי אשה

בימי הלל הזקן מצינו שהיו כותבים בכתובת אשה: "ומשתיכנסי לביתי תהוי לי לאנתו כדת משה וישראל" (תוספתא כתובות ד), או: כדת משה ויהודאי (ירושלמי שם ח), וכן יש אומרים שבקידושין אומרים הנוסח הרי את מקודשת וכו' כדת משה וישראל (רש"י יבמות צ ב ד"ה אדעתא; תוספות כתובות ג א ד"ה אדעתא; כלבו עה; רמ"א בשו"ע אהע"ז כז א^[3]), וכן נוהגים לכתחילה (רמ"א בשו"ע שם. וכן הוא הנוסח בכל הסדורים, וכן המנהג בכל מקום).

בטעם אמירת נוסח זה:

• יש מפרשים לפי שמקודשת פירושו מזומנת, ואומרים שתהיי מזומנת לי כדת משה, היינו בזמן שהיא טהורה ולא בזמן שהיא נדה; וישראל, היינו כדת שהנהיגו בנות ישראל שאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעה נקיים (ראה ערך נדה. אבודרהם הלכות ברכות ברכת אירוסין^[4]).

• ויש מפרשים כדת משה וישראל היינו שיכניסה לחופה לנישואין על ידי האב - אם היא קטנה - או שלוחיו, ולא שיחטוף אותה (אבודרהם שם, בשם העיטור על פי יבמות קי א, וכן משמע בתוספות בכתובות שם. בעיטור לפנינו לא נמצא).

בקידושין שמדרבנן

כתבו ראשונים שאף קדושי קטנה יתומה, שהקידושין הם מדרבנן בלבד (ראה ערך קטנה וערך קדושין), הם כדת משה וישראל, שהתורה אמרה: לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל (דברים יז יא. וראה ערך דברי סופרים), ומי שאינו שומע להם עובר על דת הוא.

ואף לסוברים שקדושי כסף מדרבנן (ראה ערך קדושין) - המקדש אומר כדת משה וישראל (שו"ת הרשב"א ה רמו).

בגט

אף בנוסח הגט כותבים בסופו כדת משה וישראל (ראה ערך גט), וכן בנוסח של גט שחרורי עבדים (ראה ערך גט שחרור. וראה בעיטור אות ג גט מיאון, ובמחזור ויטרי עמ' 789 שגם בשטר מיאון כתבו כדת משה וישראל, אבל בנוסח גט מיאון שבספר השטרות לרב האי גאון עמ' 41, וברמב"ם גרושין יא יא, וטור אהע"ז קנה - אין, וראה אור זרוע א תרפז).

על העוברת על דת יהודית בנוגע לגרושיה ולכתובתה, ראה ערך עוברת על דת.

הערות שוליים