הגדרה^[1] - האות החמישית מכ"ב אותיות של אל"ף-בי"ת

צורתה בכלל

צורת האות

צורת אות ה - שנקראת ה"א או ה"י (פירוש הראב"ד לספר יצירה ב ג) - מהאל"ף-בי"ת שבכתב-אשורי (ראה ערכו) בכתיבת ספר תורה, תפילין ומזוזה (ראה ערך אותיות), וכן בגט אשה (ראה ערך גט), דומה לאכסדרה (ראה ערכו. מנחות כט ב) שהיא סתומה מכל צדדיה (בראשית רבה יב י; רש"י עה"ת בראשית ב ד) ופתוחה למטה (ירושלמי חגיגה ב א; בראשית רבה שם; רש"י עה"ת שם), וגם מהצד יש לה פתח (ירושלמי שם, לפי היפה מראה שם), שיש לה חלון מן הצד (בראשית רבה שם), שרגלה הפנימית - שמשמאל (רש"י שם א ד"ה תוכו וד"ה יריכו) - אינה דבוקה אל הגג למעלה, אלא תלויה באויר (רש"י שם ב ד"ה ותלו), ופתח עליון בין רגלה לגגה (רש"י שם ד"ה מעלין). ולכן הה' אינה ככל האותיות - מלבד הק' (ראה ערך ק) - שצריכות להיות גולם אחד (רא"ש ספר תורה יב; טור או"ח לו, ושם יו"ד רעד; שו"ע או"ח שם ב)^[2].

צורת גוף האות

צורת גוף הה' - הגג והרגל שבימין - היא דלי"ת (ראה ערך ד על צורתה. אגור פה; ברוך שאמר, א"ב ראשון ה), שיש לה זוית מאחוריה ולא עגולה (ברוך שאמר, א"ב שלישי ה, בשם הרוקח), שכן אמרו שיש תג לה' (מנחות כט ב), ופירשו ראשונים שהוא בתחילת גגה, כמו תג של דלי"ת (תוספות שם ד"ה ומאי, בשם רבנו תם)^[3], שלא תהא עגולה מאחוריה (רא"ש ספר תורה שם, והגהות מימוניות א יט, בשם רבנו תם; ברוך שאמר שם)^[4], שיהיה לה עוקץ לרבעה (טור יו"ד רעד), שלא תיראה כרי"ש (אגור שם; ברוך שאמר שם)^[5].

הרגל הימנית

כשם שבאות ד' בכתב ספרדי הרגל הימנית היא ישרה, ובכתב אשכנזי פשוטה לאחוריה (ראה ערך ד), אף באות ה' כך (מור וקציעה לו).

הקו העליון

הקו העליון של ה - יש שמחלקים אותו לשנים ומחברים אותו בקו דק, כדרך שעושים בחי"ת (ראה ערך ח. חתם סופר יו"ד קעא).

ריבוע

הה' - כרוב האותיות - תהיה מרובעת, שוה בארכה ורחבה (ברוך שאמר, א"ב הראשון, בסופו).

תג

הה' יש לה נקודה למעלה (ירושלמי חגיגה ב א), תג (מנחות כט ב), מין מקל קטן (ברוך שאמר, א"ב ראשון ה) בסוף הגג, משמאל (הגהות מימוניות תפילין א יט, וטור שם ושם, בשם רש"י); ולמרות שיש מהראשונים שפירשו התג שהוא בתחילת גגה כדלי"ת (ראה לעיל), מכל מקום רוב הפוסקים כתבו כדעה זו (הגהות מימוניות שם; אור זרוע א תקמח, בשם רבנו שמשון; מרדכי מנחות תתקנג, בשם רבי אלחנן; טור שם ושם)^[6], וטוב לעשות כדברי שניהם (בית יוסף או"ח שם)^[7].

ניקב רגל ימין

ניקב בירך - רגל ימין (רש"י מנחת כט א ד"ה יריכו) - של ה, אם נשתייר ממנה כמלא אות קטנה - כשר, ואם לאו - פסול (מנחות כט א-ב; רמב"ם תפילין א כ; טוש"ע או"ח לב טו; טור יו"ד רעד), והוא הדין אם כתב לכתחילה רגל קטנה קצרה שהוא כשר (משנה ברורה שם).

שיור זה היינו מהנקב ולמעלה (שלחן ערוך הרב או"ח לב יט; משנה ברורה שם ס"ק מג), ואות קטנה, היינו יו"ד (מגן אברהם שם ס"ק טז) עם קוץ התחתון שלה (משנה ברורה שם ס"ק מד).

וכן אם נפסק קצת עוביה, אם נשאר חוט דק כמו וי"ו או יו"ד דקה - כשר (מגן אברהם שם), שאין שיעור לעובי האותיות, ואם עשה מתחילתו הרגל דקה - כשר (בית יוסף שם, בשם המאירי; שלחן ערוך הרב שם יח)^[8].

הרגל שבשמאל

הרגל שבשמאל (מנחות כט ב: כרעיה) התלויה בה (ראה לעיל: צורתה בכלל), דנו ראשונים בצורתה, שיעורה ומקומה.

צורתה

יש סוברים שצורת הרגל היא נקודה (אגור פה; ברוך שאמר, א"ב השני), ולכן צורת הה' כולה כמו דלי"ת ויו"ד (ברוך שאמר שם), ויש שהוסיפו שהיא כיו"ד הפוכה (ברוך שאמר שם, בשם ספר התמונה), שהנקודה לא תהיה משוכה - שלא תהיה בעובי אחד מלמעלה למטה (מלאכת שמים כו, בינה סק"ח) - אלא למעלה דקה ולמטה עבה (ראה בציור הה' כמנהג האשכנזים), ומעט עקומה לצד ימין, ולא לצד שמאל שלא תדמה לתי"ו (ברוך שאמר שם)^[9].

ובכתב ספרדי רגל שמאל היא קו קטן פשוט עב מעט באמצעיתו, ואינה עקומה כלל (מור וקציעה או"ח לו, בשם מגן דוד, ושכן המנהג); ויש שכתבו שצורת רגל שמאל כמו וי"ו זעירא (מור וקציעה שם, בשם מצת שמורים; משנת אברהם, התמונה כג יט, בשם תולדות יעקב, ושכן דעת הפוסקים)^[10].

שיעורה

בשיעור נקיבתה נחלקו ראשונים:

• יש אומרים שאם ניקב ברגל שמאל, אפילו לא נשתייר ממנה כשיעור אות קטנה - כשר (רש"י מנחות כט א ד"ה תוכו; רא"ש ספר תורה טו; טור או"ח לב, ושם יו"ד רעד, ושו"ע או"ח לב טו, בשמו), ואפילו לא נשתייר אלא כלשהו (רא"ש וטוש"ע שם), בין אם נשתייר למעלה מהנקב, בין למטה ממנו (שלחן ערוך הרב או"ח לב יט, לדעה זו), שאין שיעור לרגל שמאל (רא"ש שם).

• ויש אומרים שאין חילוק בין רגל ימין לרגל שמאל, ודינה ככל האותיות, שאם לא נשתייר בה כשיעור אות קטנה - פסול כבכל האותיות (כן משמע מרש"י שם ד"ה יריכו, בלישנא אחרינא; כן משמע מהרמב"ם תפילין א כ; התרומה רה, על פי רש"י שם), וכן הלכה (בית יוסף שם; רמ"א שם).

מקומה

לא תהיה הנקודה - רגל שבשמאל - נגד אמצע הגג אלא בצד שמאל, נגד סוף הגג (ברוך שאמר, א"ב הראשון; אגור שם, בדעת הרא"ש), ואם עשאה באמצע - פסול (שלחן ערוך הרב שם; משנה ברורה שם, בתמונת האותיות), שצריך שתהיה הה' דומה לחי"ת אם תדבק הנקודה למעלה (ברוך שאמר שם, על פי שבת קג ב)^[11].

ולא תהיה הנקודה רחוקה מגג הה"א יותר מעובי הגג שהוא עובי קולמוס, ולא סמוכה לגג עד שאדם בינוני לא יוכל להכיר החלק שביניהם בריחוק ארבע אמות (ברוך שאמר, א"ב השני), או אמה אחת (ברוך שאמר, א"ב הראשון), ושיעור זה אינו דוקא, אלא בכדי שאדם בינוני יכירנו היטב מעל ספר תורה שעל גבי הבמה כשקורא בו (רמ"ע מפאנו לו; מגן אברהם לו סק"א)^[12].

נגיעת הרגל בגג

כשם שבכל האותיות למדים מוּכְתַבְתָּם (דברים ו ט) האמור בתפילין ומזוזה - וכן בספר תורה (שו"ת הרשב"א א סי' תריא, על ירושלמי מגילה א ט) - שתהא כתיבה תמה שלמה כהלכתה, כך למדים מכאן אף שלא יכתוב ההין חיתין (שבת קג ב, ורש"י ד"ה וכתבתם וד"ה תם), שהן דומות בקריאתן ובכתיבתן (רא"ש, ספר תורה יב). דהיינו שלא תגע רגל הה' בגגה (רא"ש שם), שירחיק הקו האחרון - מרגל השמאלית - מהגג (רשב"א וריטב"א ור"ן שבת שם), ואם נגעה למעלה אין לה צורת ה' ופסולה (רא"ש שם; טוש"ע או"ח לו ב), ואפילו נגיעה דקה פוסלת (ריב"ש קכ; תרומת הדשן, כתבים עא) אף כחוט השערה, אף על פי שהתינוק קוראה כה' (שלחן ערוך הרב או"ח לב כז; משנה ברורה שם ס"ק פג)^[13].

הה"ין מיוחדות

בספר תורה

• ה' של הַלְה' תִּגְמְלוּ זֹאת (דברים לב ו) היא ה רבתי, מהאותיות הגדולות (מסורה גדולה, תחילת בראשית ותחילת דברי הימים; זהר לך לך צג א והאזינו רצז ב) שצריכה להיות - בכתיבתה - תיבה בפני עצמה (סופרים ט ו)^[14], ומכל מקום בקריאתה נקראת כמילה אחת, הה"א בפתח, והלמ"ד בשוא נח, ואותיות השם בנקודותיהן וכמוצאן כמשפט (מנחת שי שם, בשם הרבה ראשונים); ויש שהוסיפו שצריך לכתבה למטה מארכובתו של למ"ד (ירושלמי מגילה א ט; שמות רבה כד א; קרית ספר למאירי ב, האזינו).

• ה' של הַלְעוֹלָמִים יִזְנַח ה' (תהלים עז ח), יש מן הראשונים כתבו שהיא מן האותיות הגדולות (מחזור ויטרי (הורוויץ) עמ' 683).

• ה' של בְּהִבָּרְאָם (בראשית ב ד) היא זעירא, מהאותיות הקטנות (מסורה שם ושם ותחילת ויקרא; זהר שם ושם).

• ה' של בְדֶרֶךְ רְחֹקָה (במדבר ט י) נקוד עליה (משנה פסחים צג ב; ספרי בהעלותך סט; סופרים ו ג; אבות דרבי נתן לד).

בגט

ה של "למהך" בגט יש לכתבה גדולה ועבה יותר משאר הה"ין שבגט (סדר גיטין למהר"ם קלט, על פי גיטין ג ב).

הברתה

צורת ההבהרה

• כל האותיות אדם מוציא מתוך פיו והוא קומץ את פיו, וה"י אדם מוציאה מתוך פיו בלא שהוא קומץ את פיו (תנחומא (בובר) בראשית טז).

• כל האותיות תופסים את הלשון, וזה אינו תופס את הלשון (בראשית רבה יב י).

• כל האותיות יש יגיעה בקריאתן, עקימת פה ונענוע לשון ושפתים, אבל ה"א אין בה נענוע כלל (פסיקתא זוטרתא בראשית ב ד).

דמיון לח'

לא נמנעו חכמים מלדרוש מילה הכתובה בה' ככתובה בח' (ירושלמי פאה ז ה), לפי ששתיהן אותיות גרוניות, ממוצא אחד, לכן מתחלפות זו בזו (ריטב"א ומאירי מועד קטן ב א), כמו: קֹדֶשׁ הִלּוּלִים (ויקרא יט כד), ודרשו: חלולים, שצריך חילול ופדיון (ירושלמי שם). ויש שכאשר מובן המלה בה' ומובנה בח' מתנגדים זה לזה אמרו שאין לדרוש בח' מפני שלא כתוב בח' (מנחות לז א)^[15].

בתורת מספר

ה' בתורת מספר היא חמש (ראה ערך אותיות וערך גימטריא), וכמה דרשות בהלכה למדו מה' בתורת חמש, כמו: סתם גזירות שלשים יום, שנאמר: קָדֹשׁ יִהְיֶה (במדבר ו ה), 'יהיה' בגימטריא שלשים (נזיר ה א).

ואף כאן יש שדרשו כאילו כתוב בח', כמו: מלאכות שבת ארבעים חסר אחת, שנאמר לגבי איסור עשיית מלאכה בשבת: אֵלֶּה הַדְּבָרִים (שמות לה א), 'אלה' בגימטריא שלשים ותשע, שלא נמנעו חכמים מלדרוש בין ה לח' (ראה לעיל. ירושלמי שבת ז ב).

הערות שוליים