|
חלזון הגדרה[1] - בריה שבדמה צובעים תכלת (ראה ערכו) מראהוהחלזון שבדמו צובעים את התכלת (ראה ערכו) שבציצית (ראה ערכו. ראה מנחות מד א ומב ב) ובבגדי כהונה (ראה ערכו. ראה רש"י על התורה שמות כה ד ועוד), ואין התכלת כשרה אלא ממנו (תוספתא מנחות ט ו; ברייתא דציצית. וראה ערך תכלת על בגדי כהונה), מראה גופו דומה לים (מנחות מד א, ורש"י ד"ה גופו) ולרקיע (ברייתא דציצית). יש מהראשונים שכתב שסברא היא שפתיל התכלת שבציצית צבוע בדם חלזון, שהרי בציצית לזכרון המצוות נצטוו (ראה ערך ציצית), ויש לנו לומר שהצבע זכרון היוצר הוא, שכן אמרו שתכלת דומה לים, וים לרקיע, ורקיע לכסא הכבוד (יראים השלם תא, על פי מנחות מג ב). דג או תולעתתבנית דיוקנו דומה לדג (מנחות מד א, ורש"י ד"ה גופו), ויש שקראו אותו דג (רמב"ם ציצית ב ב; רש"י שבת עד ב ד"ה צדי; תוספות שם עג ב ד"ה מפרק; ועוד), ויש שקראוהו תולעת (רש"י סנהדרין צא א ד"ה חלזון; ראב"ד תורת כהנים מצורע א יד), ויש שכתב שכמה מיני חלזונות יש (ראה רמ"ה סנהדרין שם). עלייתו אחת לשבעים שנההחלזון עולה - מהים (רש"י סנהדרין שם), או מהארץ (רש"י מנחות מד א שם, ומגילה ו א ד"ה על ידי) - אחת לשבעים שנה[2], ולפיכך דמי התכלת יקרים (מנחות מד א, וברייתא דציצית). נרתיקו וגופויש לחלזון נרתיק, וכל זמן שהוא גדל, נרתיקו גדל עמו (שיר השירים רבה ד, וערוך ערך חלזון ג). נחלקו המפרשים אם יש לו גידים ועצמות (ראה קרבן העדה ופני משה לירושלמי שבת א ג, ויפה עינים שבת עה א). יש מי שכתב שגופו אטום, ואינו בעל אברים (המיוחס לר"ן שבת קז א ד"ה הצדן). צבע דמודם החלזון, כתבו ראשונים שהוא שחור כדיו (רמב"ם ציצית ב ב), ויש שכתבו שהוא דומה לים (רש"י חולין פט א ד"ה שהתכלת). פציעתו להוצאת דמוצדים את החלזון ברשתות (ראה שבת עד ב), ודוחקים בידים להוציא דמו כשהוא חי, כדי שיהיה צבעו צלול יותר, שדם החי טוב מדם המת (שבת עה א ורש"י). ולכן נחלקו אמוראים על הפוצעו בשבת אם חייב אף משום נטילת נשמה: רבי יוחנן אומר שחייב, וכשנחלקו תנאים אם חייב משום דישה (ראה שם. וראה ערך דש: חובל), בפצעו מת הוא שנחלקו; ורבא אמר שפטור, שמתכוין לשמרו שלא ימות (שם ורש"י)[3], והוסיפו ראשונים שאין נטילת נשמה בנטילת הדם, שכן הדם שצובעים בו כנוס ועומד הוא (ראה רש"י כתובות ה ב ד"ה מיפקד). מקום גידולוהחלזון מצוי בחלקו של זבולון (מגילה ו א), ומצוי הוא בין סולם של צור לחיפה (שבת כו א). כתבו ראשונים שהוא מצוי בים המלח (רמב"ם ציצית ב ב; סמ"ג עשין כו; חינוך שפו), ופירשו דבריהם שהיינו ים הגדול שמימיו מלוחים (דברי יהוסף לר"י שוורץ לט)[4]. ויש שכתב שאף בים סוף היה, ואפשר שעד היום הוא מצוי אלא שאין מכירים אותו (שו"ת רדב"ז תרפה. וראה ערך תכלת). זהויו
הערות שוליים
באדיבות אנציקלופדיה תלמודית
|
